הסכם קיבוצי כללי בענפי היבוא בישראל

העובד זכאי לשכר ברוטו של ___ ₪ לשעה וסכום זה כולל את כל תוספות היוקר והעלאות השכר המשולמות לעובדים בישראל עד וכולל מועד חתימת הסכם זה. המשכורת תשולם לעובד לאחר שינוכו ממנה כל הסכומים שהמעביד חייב ו/או זכאי לנכותם על פי כל דין ו/או הסכם זה, לא יאוחר מאשר עד תום היום ה-10 של החודש הקלנדרי שלאחר החודש שעבורו משולם השכר.

עם פיטוריה נערך לתובעת גמר חשבון (נספחים ה', ו' לכתב ההגנה) טענות הצדדים טענות התובעת: על הצדדים חל ההסכם הקבוצי הכללי בענפי הייבוא, הייצוא, המסחר והשירותים ולחלופין, צו ההרחבה בענף ההלבשה או צו ההרחבה בלישכת המסחר הייבוא והשיווק הכולל את ענף ההלבשה או ההסכם הקמעונאי בענף ההלבשה או צו ההרחבה בענף הטקסטיל וההלבשה.

...

סוף דבר התובעת פוטרה לאחר שנעשה לה שימוע שלא נערך על פי הכללים שנקבעו בפסיקה אולם נערך מעין שימוע לתובעת.

אשר על כן הננו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בגובה של משכורת אחת בסך 2,904 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת הפרשים בגין גמול שעות נוספות בסך 4,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת 36 ש"ח בגין הוצאות חניה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד 1,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 200 ש"ח. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בשנת 1977 חתמו התובעת וההסתדרות הכללית של העובדים בישראל על הסכם קבוצי כללי בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות שמספרו 7010/77 (להלן: "ההסכם הענפי").

...

כמו כן, איני מקבלת את הטענה שהופיעה בסיכומי התובעת (ר' ס' 46-48 לסיכומיה) כי הנתבעת התייחסה למחלוקת זו במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים עובר להגשת התביעה (ר' נספחים א-ג לתצהירו של מר אברך) במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת תצהיר עדותה הראשית.

מעבר לכך אני סבורה כי אין להשלים עם התנהלותה של התובעת, המגישה כתב תביעה לאקוני המתבסס באופן מפורש על צו הרחבה מסוים, שמקום פרסומו צוין ב"רחל בתך הקטנה", ואילו במסגרת תצהירה מוסיפה טענה לתחולת צו הרחבה חדש שזכרו לא בא קודם לכן, על מנת לבסס את זכאותה לקבלת דמי טיפול ארגוני מהנתבעת בדרך נוספת.

סוף דבר לאור כל האמור, שעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, יצוא, מסחר בסיטונות או בשירותים – אין תחולה לצו ההרחבה בענפים אלו.

בשנת 1977 חתמו התובעת וההסתדרות הכללית של העובדים בישראל על הסכם קבוצי כללי בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות שמספרו 7010/77 (להלן: "ההסכם הענפי").

...

משכך, ובהינתן דבריו אלו לפיהם "99 אחוז מהעיסוק שלי זה סביב הדשא מכונות לחצרנות וגינון", אין מנוס מלקבוע כי עיקר עיסוק החברה הוא ביבוא מכסחות דשא תוצרת חוץ ולא ניתן לומר כי עיסוק זה הוא אגבי למכירה עצמה, מקום בו הסחורה הנמכרת היא אותם מוצרים (מכסחות דשא) שהנתבעת מייבאת מחו"ל. ויודגש – בין אם מדובר במכירה קמעונאית או סיטונאית אין לכך נפקות, שכן הנתבעת נופלת לקטגוריית ה"יבוא", שהיא כאמור חלופית ליתר הקטגוריות – יצוא, שירותים ומסחר בסיטונות.

סוף דבר לאור כל האמור, שעה שהוכח בפני כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, למצער במסגרת ענף 86 להסכם הענפי ("מכונות") יש להחיל עליה את צו ההרחבה ולחייבה בהתאם בדמי טיפול ארגוני לתובעת.

לאור התנהלות זו וחרף קבלת התביעה - אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בלב הבקשות לאישור, עומדת טענת המבקשים לפיה החברה החסירה מעובדיה זכויות שונות, מקום בו לא פעלה בהתאם להסכם הקבוצי הכללי בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים; אשר נחתם בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (מועצות פועלי ת"א-יפו, רמת גן וגבעתיים, חולון והוד השרון) לבין לישכת המסחר בתל-אביב יפו (להלן – ההסכם הענפי)[footnoteRef:1] ואשר חל על הצדדים.

...

בייצוגם המשותף של חברי הקבוצה מצאנו אף מזור לניסיונו המצומצם יחסית, לכאורה, של ב"כ המבקשת בכל הנוגע לייצוג בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות במשפט העבודה ו/או בירורן (טענות החברה בהקשר זה לא הוכחשו או נסתרו).

אלא שפסק הדין בהליך המקביל ניתן ביום 30.8.20 ולא מצאנו כי המבקשת טענה מאז, בהליך הנוכחי, כי בוצעו בעניינה הפקדות בשיעור הנמוך מ-5% על ידי החברה.

סוף דבר הבקשות לאישור תובענה ייצוגית מתקבלות בחלקן, בתנאים המפורטים להלן: חברי הקבוצה: כמפורט לעיל; התובעים המייצגים: גב' שני ויסלבט מזרחי ומר מאיר ספיר; באי כוח המייצגים: עוה"ד משה וקרט ועוה"ד אריק שלו; עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה הייצוגית: אי ביצוע הפקדות לתגמולים מכוח ההסכם הענפי באיזה מששת חודשי העבודה הראשונים (מר ספיר); אי ביצוע הפקדות לתגמולים בגין מלוא השכר, לרבות העמלות במלואן, ולגבי התקופה שבין 2011-2013 – אי ביצוען גם בשיעורים המתחייבים מן ההסכם הענפי (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב דמי החופשה ודמי המחלה עד לחודש דצמבר 2016 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב ההפקדות לפיצויי פיטורים מכוח הצו המשקי עד לחודש יולי 2017 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי).

בסעיף א' להסכם נקבע כי הסכם קבוצי זה יחול על: "כל המעסיקים בענפי היבוא, הסיטונאות, השירותים וחברות היצוא הכלליות ובענפים שבנספח מס' 1 המצ"ב, החברים בלישכת המסחר בשעת חתימת ההסכם או שיעשו לחברים תוך תקופת ההסכם... כל המעסיקים שיחול עליהם צו הרחבה לפי סעיף 1 להסכם...". ענף הביטוח נכלל בנספח 1 להסכם 1972.

עיקרון זהות הפריסה בין ההסכם הקבוצי לבין צו ההרחבה גלום במידה רבה בסעיף 31 לחוק הסכמים קבוציים, הקובע כי "תם תקפו של הסכם קבוצי, שעל הוראותיו ניתן צו הרחבה, בטל צו ההרחבה והודעה על כך תפורסם ברשומות" (ראו: עת"צ (ארצי) 13907-08-21‏ ‏דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ - מילאד מסרי‏ (28.12.23), וההפניות שם וכן ראו דב"ע (ארצי) מו/17 – 3 קרן קיימת לישראל – אברהם סולטן, פ"ד יז 318(1986)).

...

המשיבה טענה בבית הדין האזורי כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: ראשית, העובדים לא הוכיחו אפשרות סבירה שהשאלות השנויות במחלוקת תוכרענה לטובתם, שכן יסודות בקשת האישור נעדרים עילת תביעה ממשית.

גם בהקשר זה המעסיקה לא העלתה מחלוקת ממוקדת לענין קיומה של קבוצה, אלא כפרה בעיקר בעצם חבותה, ולכן מצאנו שתנאי זה מתקיים, משלא היתה מחלוקת קונקרטית בקשר לכך.

אנו סבורים כי המקרה שלפנינו מעורר את שאלת היקפו של סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה ביחד עם סעיף 18 לחוק זה כמו גם את השאלה אם העמלות מהוות חלק מ"השכר הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות.

(ה) סוף דבר הערעור בנוגע לתחולת צו ההרחבה - נדחה.