הסכם קיבוצי כללי בענף אולמות האירועים

] אלא שמעיון בתלושי השכר עולות מספר בעיות: למשל, בגין שנת 2004 כלל לא נזקפו למשגיח ימי חופשה; במהלך השנים נזקפו לזכות המשגיח ימי חופשה כפי הקבוע בחוק חופשה שנתית, ולא כפי הזכאות המוגדלת הקבועה בצוים הענפיים: הראשון – צו ההרחבה משנת 1979 של ההסכם הקבוצי הכללי בענף אולמות השמחה שנחתם בין היתאחדות הסוחרים הכללית בישראל – סקציית אולמי השמחות והאירועים לבין ההסתדרות הכללית (להלן – צו ענפי סוחרים); והשני – צו ענפי בעלי אולמות.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, נחה דעתנו כי אין להתערב בהכרעת בית הדין האזורי בקשר לפדיון דמי הבראה.

סוף דבר ערעור המערערת נדחה.

המערערת תשלם למשגיח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

הנאשמת הנה צד להסכם קבוצי כללי בישראל מיום 19.2.06 בענף האולמות וגני האירועים בישראל.

מדובר בעמותה ללא מטרות רווח, ארגון מעבידים, שמטרתה לייצג את בעלי אולמות האירועים והשמחות אשר אינה מעסיקה עובדים כלל, למעט הנאשם, אשר משמש כמנכ"לה ומזכירתו.

...

כל השכר שלא שולם, שולם בסופו של דבר במסגרת הסכם גישור ועוד בטרם הגשת כתב האישום.

בהתחשב בכל האמור ובמדיניות הענישה באשר להעסקת עובדים בניגוד לשכר מינימום, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם במקרה זה אמור לנוע בין כפל הקנס המנהלי לבין 75% מהעונש המקסימלי בגין עבירה על העסקה בניגוד לחוק שכר מינימום ודהיינו בין 10,000 ₪ לבין 169,500 ₪.

רקע בקליפת אגוז נציין את עובדות הרקע הבאות: בתקופה הרלוואנטית הפעילה המערערת, בין היתר, שני מיתחמי אירועים בקבוץ משמר השרון: אולם אירועים וגן אירועים.

לא הייתה מחלוקת כי על המערערת והמשיבה חל צו ההרחבה של ההסכם הקבוצי הכללי בענף אולמות וגני אירועים בישראל (להלן – הצוו הענפי ו-ההסכם הענפי, בהתאמה).

...

לאור קביעה זו, חייב בית הדין את המשיבה לשלם למערערת פיצוי בסכום של 3,500 ₪, וזאת תוך שבית הדין מציין כי "במסגרת פסיקת הפיצוי לקחנו בחשבון את העובדה כי מרביתו של ההליך שבפנינו עניינו בטענות שונות הנוגעות לשכר העבודה שסוכם עם התובעת ולאופן ולטיב ההתקשרות בין הצדדים, בשל חוסר הבהירות שהתגלתה בתלושי השכר אשר לאופן תשלום שכרה של התובעת ולזכויות הסוציאליות ששולמו לה. אין בעינינו ספק כי 'הודעה לעובד' מפורטת וברורה, המכילה את כל פרטי ההתקשרות כדרישות הוראת החוק, היה בה כדי לחסוך התדיינות זו בין הצדדים, או לפחות את חלקה הארי". לא מצאנו מקום לקבל את ערעור המערערת נגד הקביעה העובדתית לפיה לא נמסרה למשיבה הודעה לעובד.

בשולי הדברים, אנו מוצאים לנכון לציין כי לטעמנו אין מקום שהפיצויים לדוגמה כאמור יתייחסו למורת רוח כללית מהתנהלות המעסיק שאין לה קשר עם הפגמים בתלושים.

סוף דבר הערעור מתקבל בעיקרו באופן שמבוטל חיוב המערערת לשלם למשיבה השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין העדר שימוע.

בהתחשב בהפחתה המשמעותית של החיוב בפסק דינו של בית הדין האזורי ובקבלת הערעור בעיקרו מצד אחד, ובהתנהלותה הדיונית של המערערת בפנינו בעטיה נדחה דיון, מצאנו לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.

הצדדים מסכימים כי על עבודתו של התובע בנתבעת חל צו ההרחבה בענף אולמות וגני אירועים בישראל משנת 2008, המרחיב את תחולתו של ההסכם הקבוצי הכללי בענף אולמות וגני אירועים בישראל מיום 19.2.2006, (מס' הסכם 7014/2016), (להן- צו ההרחבה בענף אולמות האירועים)[footnoteRef:3].

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת אופן חלקי כנגד הנתבעת, כך שעליה לשלם לתובע תוך 30 ימים סכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה – 5,000 ₪.

נציין ביחס לפיצויי הלנה, כי התרשמנו שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה ביחס לתקופת העבודה והיקפה, ועל כן מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצוי הלנת שכר ברכיבים הרלוונטיים, ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסק.

עת הבאנו בחשבון את התנהלות הצדדים המפורטת בגוף פסק הדין והוצאות הערעור בע"ר 47947-09-20, מצאנו בנסיבות העניין לפסוק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

רקע כללי התובע הועסק אצל הנתבעת כמלצר באולם שמחות ואירועים בשם "כינורות" בשתי תקופות נפרדות: האחת, מחודש ינואר 2001 ועד לחודש נובמבר 2005 (להלן: "התקופה הראשונה") והשניה מחודש יוני 2006 ועד לחודש יולי 2009 (להלן: "התקופה השניה").

לטענת התובע, חלות על הנתבעת הוראות ההסכם הקבוצי הכללי בענף אולמות וגני אירועים בישראל וזכאי הוא, מכח ההסכם, להפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% משכרו החל מחודש 6/07 ועד להתחלת ביצוע ההפרשות ע"י הנתבעת בחודש 1/09, בסך 3,244 ₪.

...

לאור האמור, משנותק הקשר בין ההתפטרות להרעת התנאים הנטענת ומשלא עמד התובע במלוא הנטל המוטל עליו כתנאי לזכאות לקבלת פיצויי פיטורים בדין מפוטר, דין תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים להדחות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, עיקר תביעת התובע נדחית.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.