הסכם קיבוצי הקובע את גובה דמי ההבראה

על מנת לסבר את האוזן נציין כי בהסכם הקבוצי המיוחד נקבע שדמי ההבראה ישולמו בהתאם לטבלה שצורפה כנספח א' להסכם.

אף אם נניח – מבלי להכריע – כי עשוי להיות לסוגית גובה דמי ההבראה פן הסכמי הרי שיסוד גמירות הדעת ביחס לשעור המוגדל של דמי ההבראה צריך להיות ברור וחד משמעי בשל השלכותיו הפוגעניות.

...

אולם, אין יסוד לפרשנות ההסכמה החוזית כחובקת גם הסכמה לתשלום דמי ההבראה ששיעורם עולה על השיעור הנקוב בצו ההרחבה, וזאת בשל היעדר מסויימותה בהיבט זה. נוכח פרשנותה של ההסכמה החוזית מתבקשת המסקנה כי יש מקום לתשלום זכויות סוציאליות בגין אותו חלק מדמי ההבראה העולה על שיעור דמי ההבראה הקבוע בצו ההרחבה.

הגם שהרכבה זו עשויה לשבות את הלב במבט ראשון, אנו סבורים כי היא מעוררת קושי, וזאת ממספר טעמים, שעל מנת לחדדם נציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית.

סוף דבר העולה מן האמור הוא כי העילה הנוגעת לפגיעה בזכויות סוציאליות עקב ייחוס דמי ההבראה גבוהים ומשתנים בשכר השעתי מתאימה להתאשר כתובענה ייצוגית, ולכן ובהתאם להסדר הדיוני המוסכם יועבר ענין זה לוועדת האכיפה לקיום הליך אכיפה בהתאם להוראות האכיפה; ואילו, העילה הנוגעת לתשלום חלקי בגין משמרת לילה אינה מתאימה להתאשר במסגרת תובענה ייצוגית, ולכן אין מקום להעברתה לוועדת האכיפה.

בין הצדדים מיתנהל תיק תובענה ייצוגית בנוגע לייחוס דמי הבראה גבוהים מדי לעובדי אבידר, אותם מייצגים המבקשים.

כן טוענים, כי אין בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים הסכמה שהחלטות וועדת האכיפה יהיו סופיות ומחייבות ושהמבקשים לא יוכלו להיתנגד להחלטותיה; הכוונה בהסכמת הצדדים הנה להוראות הסכם העבודה הקבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה שעניינו קביעת "מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות עובדים", בו אין היתייחסות לכך שהפיצוי לעובדים ייעשה על בסיס הפרישי הצמדה בלבד; "מודל" האכיפה כביכול עליו מסתמכת ההסתדרות לא נימסר למבקשים בדיון בעת בבית הדין הארצי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

סוף דבר- דין הבקשה להידחות.

הפלוגתות העיקריות שעומדות להכרעתנו – מה היה שכרו המוסכם של התובע? האם הרישומים בתלושי שכרו של התובע פקטביים? מהו גובה פצויי הפיטורים להם זכאי התובע? האם התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת? מהו גובה פדיון החופשה לו זכאי התובע? מהו גובה דמי ההבראה להם זכאי התובע? האם התובע זכאי לפצוי בגין אי הפרשה/הפרשה בחסר של גמולי מעסיק לקרן פנסיה? האם התובע זכאי לפצוי בגין אי הפרשה לקרן הישתלמות? האם התובע זכאי להשבת גמולי עובד שלא הועברו ליעדם? האם התובע זכאי להחזר הוצאות אש"ל? האם התובע זכאי לפיצויים לדוגמה בגין פגמים בתלושי השכר? האם זכאי התובע לפצויי הלנת שכר ו/או לפצויי הלנת פצויי פיטורים? מה דינה של טענת הקזוז? מסכת הראיות – מטעם התובע הוגש תצהירו בלבד.

א(2) עמדת הנתבעת הנתבעת הכחישה קיומן של ההסכמות הנטענות לעניין שכר היסוד של התובע, תוך שציינה, כאמור, כי שכר התובע נקבע "בהתאם להסכם הקבוצי וצו ההרחבה שחל בעיניינו". היא הוסיפה כי ככל שהתובע טוען להסכמות מעבר לקבוע "בהסכם הקבוצי וצוי ההרחבה לעניין שכר הנהגים" - עליו נטל ההוכחה.

לשאלת בית הדין לפי מה הם (הנהלת החשבונות) קובעים את הפרמיה הוא השיב כך: "...שאני נותן להם את הסכום הגלובאלי הסופי ואת השכר שיחלקו איך שנראה להם, אני לא מיתמצא בזה. יש ימים שהם גם לא עובדים, אני מחשיב להם את זה, זה חגים שלנו, ימי שישי גם.".[footnoteRef:17] [15: פרוט', עמ' 12, ש' 20 – 21 ] [16: פרוט', עמ' 12, ש' 24] [17: פרוט', עמ' 12, ש' 27 – 28; עמ' 13, ש' 1 - 2] תלושי השכר – מבנה תלושי השכר של התובע עבר שינוי בחודש מארס 2015, ולכן ננתח את תלושי השכר בהתאם לשתי תקופות משנה: לפני השינוי ולאחריו.

...

אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, וזאת תוך 30 ימים מיום שתקבל לידיה פסק דין זה: פיצויי פיטורים – בסך של 13,522 ₪, בניכוי סכומים שהופרשו כמרכיב פיצויי פיטורים לקרן הפנסיה, בגין תקופת העבודה דנא, ושישוחררו לידי התובע.

בשים לב שפסקנו פיצויי הלנה, אנו קובעים כי באם סכומים אלו (פיצויי הפיטורים ופיצויי ההלנה) לא ישולמו במועד, יתווספו עליהם ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פיצויים לדוגמה בגין פגמים בתלושי השכר – בסך של 5,000 ₪ במונחי מועד פסק דין זה. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, ובפרט את הקשיים בהגנת הנתבעת, ראינו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

לפיכך עמד התובע על קבלת הסעדים הבאים: פיצוי בגין הפסד הישתכרות ל – 12 חודשים, פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני, פיצוי בגין דמי האבטלה אשר היה מקבל אלולא סיווגו הפיקטיבי, פצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים וחופשות מיוחדות, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, הפקדות לקרן הישתלמות וזכויות נוספות מכח ההסכמים וההסדרים הקבוציים החלים על הנתבע אותן העריך התובע בכ 78,600 ש"ח. לטענתו החלופית של התובע, אף אם יקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים יש מקום לפסוק לזכותו, מכח הנוהג ו/או חוסר תום לב ודיני החוזים הכללים, פצויי פיטורים והודעה מוקדמת בשיעור של 4 חודשים לפחות ונזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח. טענות הנתבע הנתבע טען, כי התובע נתן לנתבע שירותים במסגרת פרויקט זמני שענינו טפול בחובות פגומים, בהתאם להנחיות בנק ישראל, לתקופה שמיום 18.11.2010 ועד ליום 28.2.2014 עת הגיעה ההיתקשרות המסחרית בין הצדדים לידי סיומה (ר' סעיף 3 לכתב ההגנה).

31.3 עוד ציין הנתבע שכנגד, כי בכל חישוב שיעשה יש להביא בחשבון את אבדן הזכות להתארגן, אבדן ההגנה בפני פיטורים ואובדן השייכות והסולידריות כעובד אשר כימותם תלוי בערכים בהם מחזיק עורך הכימות (ר' סעיף 2.1.3 לכתב ההגנה שכנגד) וכי גם מקום בו בתי הדין לעבודה איפשרו "השבה", השבה נעשית רק מקום בו התמורה "היא גבוהה בהרבה מאשר היה מקבל כשכיר (מה שלא היה כאן); או שיש בו הסכם קבוצי הקובע את גובה השכר (מה שאין כאן); או שבו הציעו ל"קבלן" להיות עובד (מה שלא היה פה)" (ר' סעיף 2.1.4 לכתב ההגנה שכנגד).

...

הנתבע העלה טענת התיישנות בכל הנוגע לזכותו הלכאורית של התובע לקבלת פדיון חופשה (ר' סעיף 51 לכתב ההגנה), טען כי התמורה ששולמה לתובע כללה את דמי ההבראה (ר' סעיף 50 לכתב ההגנה), כי התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה היות וניכה הוצאות דלק ורכב מהכנסותיו וכי יש לדחות את התביעה גם מאחר והוגשה על דרך של אומדן אף שהנתונים מצויים היו בידיו (ר' סעיף 52 לכתב ההגנה); עוד נטען כי גם אם הועסק כעובד לא היה זכאי להפקדות בשיעורים הנטענים על ידו אלא בהתאם לגובהן המשתנה כפי שנקבע בצו ההרחבה לפנסית חובה ובכל מקרה בגין שכר שאינו עולה על השכר הממוצע במשק (ר' סעיפים 53.2-5.31 לכתב ההגנה); כי אף לו היה עובד הבנק לא זכאי היה כי תבוצענה בגינו הפקדות לקרן השתלמות (ר' סעיף 54.2 לכתב ההגנה).

סבורים אנו, כי אף שחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001 אינו חל בעניננו, על מזמין שירות חלה חובה ליתן לגוף או אדם הנותנים לו שירותים הודעה מראש טרם סיום ההתקשרות על מנת ליתן לאותו נותן שירותים הזדמנות להערך מבחינת הקף הירידה הצפוי בהכנסותיו, לא כל שכן מקום בו מדובר בנותן שירותים שעיקר הכנסתו מאותו מזמין שירות.

עוד נקבע בפרשת ענת עמיר כי סוגית הקיזוז/ההשבה תבחן על פי מידת תום הלב של הצדדים: "יש להסיט את מרכז הכובד מבחינת תום ליבו של המועסק בלבד (הקובעת כי יפוצה כל אימת שלא פעל בחוסר תום לב קיצוני) לבחינת התנהלות שני הצדדים ותום ליבם. על פי רוח הפסיקה, אין חולק כי כאשר פעל העובד בחוסר תום לב לא יהא זכאי לתשלומים נוספים. האם במקרה שכזה, יהא חב בהשבת התשלומים שקיבל והעודפים על השכר החלופי בצירוף הזכויות? כאמור, במקרה שכזה, מצטרפת אני לדעתו של הנשיא פליטמן כי משהתמורה שלה יהא העובד זכאי בעבור עבודתו הוסכמה בין הצדדים, אין לאפשר למעסיק לחזור בו מהסכמה זו ומכאן שאין ליתן תוקף לסעיף "גדרון" ואין מקום להשבה (להבדיל מקיזוז כפי שפורט לעיל)".

בעניננו, מאחר וקבענו כי לא שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים נדחית תביעת ההשבה/טענת הקיזוז שהעלה הנתבע, היות ואין לאפשר לנתבע לחזור בו מן ההסכמות אליהם הגיעו על בסיסם הושתתה מערכת היחסים בין הצדדים.

אלא שצווי ההרחבה הענפיים לא כוללים כל הגבלה של השעות שבגינן ישולמו דמי הבראה, וקביעת 182 במכנה הנוסחה אינה משליכה על מסקנה זו. המספר 182 משמש אך לחישוב גובה דמי ההבראה השעתיים בלבד, אך אין הוא מצדיק אי תשלום דמי הבראה בעד כל שעת עבודה רגילה.

לטעמו של בית הדין, סתירה זו לא יושבה על ידי הנתבעת בטיעוניה, וממילא נראית לבית הדין עמדת התובעת מבחינה משפטית, שכן לא נמצא לבית הדין שמטרת ההסכם הקבוצי הכללי בענף השמירה, בקובעו כי תשלומי ההבראה ישולמו בתוספת נפרדת לפי מספר שעות העבודה שיבוצעו, הייתה להגדיל את ההקף הכספי של הזכות לדמי הבראה למי שהועסק בהקף משרה העולה על 100%.

כידוע, זכויות מכוח הסכם קבוצי (או צו הרחבה) יכולות להוסיף על רף הזכויות המינימאלי שנקבעת בחקיקת המגן, והחיוב האישי שחל על התובעת להתקין על חשבונו שעון נוכחות דיגיטאלי, אלקטרוני או מכאני, מכוח צו ההרחבה, מצדיק את קביעת הבקורת כי התובעת לא קיימה את הוראת צו ההרחבה.

...

בעניינים אחרים שהעלתה התובעת, בית הדין מצא שלא נמצאו פגמים בהחלטת חטיבת הביקורת.

התוצאה התביעה נדחית ברובה.

כן מתקבלת התביעה בעניין דמי ההבראה.