הסכם קיבוצי בתחבורה ציבורית

באשר לעובדי הרשויות המקומיות-הזכות מעוגנת בהוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הסכם קיבוצי אשר מתנה את הזכאות לתשלום בהזקקות לתחבורה ציבורית, בהתאם לסעיף 26.901 לחוקה אשר עניינו ב"החזר נסיעות לעבודה", אשר קובע: .

...

שוכנעתי כי השביל המקוצר אשר מוביל אל ביתם עובר בדרך מוארת.

סוף דבר לאור האמור, משלא עמדו התובעים באמת במבחן ההזקקות לנסיעות האמור בחוקת העבודה, הרי שאינם זכאים לתשלום החזר הוצאות נסיעה.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

הוראות סעיף 16 להסכם הקבוצי החלות על הצדדים קובעות: "במידה שתחבורה ציבורית אינה מגיעה לאתר שבו מועסק העובד או שהעובד סיים עבודתו בשעה או ביום בהם אין תחבורה ציבורית, ידאג המעסיק להסעת העובד לביתו ללא חיוב העובד בתשלום בגין ההסעה". בחקירתו אישר התובע את גרסת הנתבעת שלפיה סוכם עימו שיגיע למקום העבודה ברכבו הפרטי וזאת בתמורה לתשלום קבוע בעבור הנסיעות, אך לדבריו, מדובר בהסכם שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

...

בסופו של יום הגענו למסקנה כי התובע זכאי לתשלום בסך כולל של 29,263 ₪ (כ-23% מהתביעה) בלבד.

משלוקחים אנו בחשבון את התוצאה שאליה הגענו מחד, ומאידך את התנהלותו של התובע אשר הביאה להתמשכות ההליכים (ראו החלטה מיום 13.3.15), את העובדה כי על אף אורכה שניתנה לתובע להגשת תחשיב מדויק לגמול השעות הנוספות הוא בחר בסיכומיו לחזור על שיטת הממוצעים ועל כן נאלץ בית הדין לעשות את מלאכתו של התובע (ראו סעיפים 17-21 לעיל), ומשמצאנו כי ככלל, לא דייק התובע בעדותו בעובדות הנוגעות לעבודתו, מן הראוי היה להטיל את הוצאות התביעה על התובע.

עם זאת, לאור החומרה היתרה שאנו רואים בכך שהנתבעת ניכתה סכומים משכר התובע ולא פעלה להעברתם לקרן הפנסיה באופן מיידי, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי בירושלים.

" משנקבע בהסכם הקבוצי חובת המעסיק להישתתף בהוצאות הנסיעה עד למאקסימום הקבוע בהסכם, משמעות הדבר כי ההסכם האמור איננו בא לשפות את העובד על ההוצאות בפועל בהן הוא נושא לצורך הגעה למקום העבודה וממנה; ולפיכך קבלת דרישת התובעים להחזר הוצאות נסיעה בגין הנסיעה בגובה עלות הנסיעה לעבודה וממנה בשבת – היא היתערבות ושינוי ההסדר הכלכלי שנקבע בהסכם הקבוצי הנ"ל. נעיר כאן כי מציאות שבה תחבורה ציבורית איננה זמינה, איננה מיוחדת לעובדים המועסקים בשבת ובחג, שעה שמול מציאות דומה מתמודדים העובדים המתגוררים בפריפריה, במקומות בהם התחבורה הציבורית אינה סדירה ולעיתים איננה קיימת.

...

העובדה כי הנתבעת שילמה לתובע במסגרת גמר החשבון פדיון ימי חופשה המתייחסים לימי חופשה שצבר התובע לפני אוקטובר 2009, איננה מעידה על ויתור על טענת ההתיישנות, אשר הועלתה בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה[footnoteRef:50]; אשר על כן, התביעה לדמי פדיון חופשה – נדחית.

בנסיבות אלה, משאישר ארגון העובדים את קיומו של ועד עובדים במקום העבודה - תביעת התובע 2 להחזר הניכויים משכרו לטובת ועד העובדים – נדחית.

סוף דבר: בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1: הפרשי שכר (עבור זמן התדריך היומי) בסכום של 7,187 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/04/2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המבקשות פועלות גם במסגרת פורום מפעילי התחבורה הציבורית (להלן- הפורום) לכל אחת מקבוצות הזכיניות (שיקראו להלן בקצרה: סופרבוס, אלקטרה ודן בדרום) הסכמים קבוציים חתומים עם המשיב הכוללים גם סעיפי שקט תעשייתי ומיצוי תביעות.

...

על מנת שלא להאריך ומאחר והמחלוקות שבין הצדדים על כלל הרקע להן נדונו כבר בהחלטות קודמות, ערב שביתות קודמות שעליהן הכריז המשיב, במסגרת תיקים מאוחדים ס"ק 32273-02-22,32346-02-22 ו33653-02-22- (להלן: הסבב השני ), בהם, לאחר הסכמות חלקיות, ניתנה בסופו של דבר החלטה ביום 8.3.22 שהתירה שביתה בת שעתיים, וכן, קודם לכן, בהליכים מאוחדים בס"ק 66760-10-21,65087-10-21 ו62013-1021 (להלן- הסבב הראשון) במסגרתם ניתנה החלטה ב 28.10.21 שהתירה שביתה בת שעה- נפנה לאמור בהחלטות אלה ולסקירה העובדתית הכלולה בהן ונזכיר בקצרה רק המינימום ההכרחי הדרוש לשם הכרעה בבקשות שלפניו.

בהעדר בהירות בדבר מידת המעשיות של ה"רעיון" לא מצאנו כי יש בו כדי להצדיק ייתור הצעדים הארגוניים שמבקש המשיב לנקוט באופן מוחלט, לכל הפחות לעת הזו.

סיפת דברי ב"כ המשיב כדלעיל יש בה ממש ואולם סבורים אנו כי לו זה היה צעד המחאה שבו היה המשיב מבקש לנהוג בלבד, הרי שהיה מקום להעדיפו בוודאי על פני צעדים חמורים יותר שפוגעים גם בציבור, ואולם בהנתן כי בלאו הכי ננקטים צעדים ארגוניים , מקובלת טענת המבקשות כי אין "תועלת" כנגד הנזק הצפוי ואם כן, האמצעי הננקט לא נועד לקדם כל תכלית שהיא ואין מקום להתירו .

סוף דבר מצאנו מקום להענות למבוקש באופן חלקי בלבד כדלקמן: יצומצם היקף שעות השביתה בימי ב' העתידיים לשעות 5.00-8.30.

בסעיף 13 להסכם הקבוצי נקבע כי: "עובדים הנוסעים מביתם למקום העובדה ובחזרה יהיו זכאים להחזר הוצאות הנסיעה בפועל בתחבורה ציבורית בהתאם להסכם הקבוצי הכללי שנחתם בין האגף לאיגוד המקצועי ולשנת התאום מיום 12/8/87 וכפי שיהיה מעת לעת..." מדובר בעובד שעבד בענף המוסכים, צו ההרחבה בענף המוסכים מפנה להוראות ההסכם הקבוצי הכללי בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, כאשר הוצאות הנסיעה נקבעות לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 23,456 ₪ ב. פדיון חופשה בסך של 616.96 ₪.

התביעה לדמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות – נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 3,500 ₪.