הסכם קיבוצי ברשויות מקומיות

כמו כן, "עבור המשך הבטחת המערער בפנסיה תקציבית, 'שילם' האחרון בפועל בקבלת שכר מופחת ב 24% לחודש, ולכן על המעביד לקיים את חיובו לפי ההסכם הקבוצי, המאמץ את חוק שירות המדינה (גמלאות)". משכך, העסקתו של המערער בתנאי חוזה המודל חסכה לעריית שדרות סכום העולה על 300,000 ש"ח. בנסיבות אלה, בהן למעשה לא שולם למערער שכר חריג ושכרו אף שולם בחסר לעומת שכר בכירים, לא היה מקום לקבוע כי הממונה היטיב עם המערער משלא נידרש המערער להשיב סכומי כסף ששולמו לו. כמו כן נטען כי היה מקום לערוך איבחנה בין הסכם המודל שנערך ברשויות מקומיות אחרות ובין הסכם המודל שנחתם עם המערער.

...

בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו בנדון, הגענו לכלל מסקנה כי נוכח השיהוי הרב שהשתהה המערער בהגשת תביעתו, אין ליתן נפקות לפגם היעדר ההנמקה שנפל בהחלטת הממונה.

מאחר שסוגיה זו כלל לא הועלתה לפני בית הדין האזורי, לא מצאנו מקום להרחיב ולדון בה במסגרת הערעור.

לאור האמור, בדין נדחתה גם התביעה לתשלום פיצוי בסך 300,000 ש"ח. סוף דבר דין הערעור להידחות.

במהלך שנת 2017 פנתה התובעת לממונה עליה, יועץ התיקשורת של עריית חדרה, מר אבי מוססקו, וליו"ר ועד העובדים, מר איציק יצחקי, וביקשה לבחון את זכאותה לקבלת תוספת שכר המגיעה לעובדים ברשויות המקומיות מכוח הסכם שכר קבוצי ברשויות המקומיות לשנת 1999.

...

בשים לב לכך שלא צורף אישור כדין נשאלת השאלה האם הדבר מהווה סוף פסוק לבקשה או שמא הדבר רק מעביר את הנטל לכתפי ראש העיריה להוכיח כי התקיימו תנאי החסינות? אני סבור כי אי צירוף אישור כדין של היועצת המשפטית לרשות מהווה פגם מהותי לבקשת הרשות אך אינו שם סוף פסוק לבקשה הנוכחית.

התוצאה לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה כנגד ראש העיריה.

עוד אני קובע כי בכל מקום בו ימצא כי ראש העיריה עוול כלפי התובעת העיריה היא שתישא בנזק.

להלן אבאר מסקנתי זו. הנחות יסוד של המיכרז: ירעת המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב השאלה, האם תנאי המיכרז חייבו את המציעים לקחת בחשבון את החלת הוראות ההסכם הקבוצי, בדבר שכר עובדים, על הרשויות המקומית ומכאן, לגזור את הצעת המחיר שלהם בהתאם, כסברת משכ"ל, או שמא, החריג המיכרז במפורש את מחירון ב' מתחולה עתידית זו, ועל כן עלות השכר היא על פי שכר המינימום, כגישת העותרת.

...

בעניין זה, מקובלת עלי גישתה של משכ"ל, מנסחת תנאי המכרז, לפיה האמור מתייחס למחירי השירותים הנקובים במסמכי המכרז המהווים בסיס לתחרות ולא לתשלום שכר לעובדים, כך עולה מקריאת מסמך ההבהרות בשלמותו, מה גם, כי פרשנות העותרת, עומדת בסתירה חזיתית לאחת מתכליות דיני המכרזים, שהנה שמירה על זכויות עובדים.

הגם שייתכן, כי מן הראוי היה שועדת המכרזים הדנה בהשגה תעלה מסקנותיה על הכתב, לא נראה, כי לאור כל האמור לעיל ובנסיבות המקרה דנא, חלה עליה החובה לעשות כן, וממילא אף לו היה נקבע כי מדובר בפגם פרוצדורלי, לא היה בו כדי לפסול את ההחלטה בנסיבות דנא.

סוף דבר העתירה, אפוא, נדחתה.

התביעה לתשלום מענק חד פעמי התובע טען כי הוא זכאי למענק חד פעמי בגין הפעימה הראשונה ששולמה בחודש מאי 2016 כקבוע בהסכם הקבוצי ברשויות המקומיות, בסך 1,000 ₪.

...

לא מצאנו כי עניינו של התובע נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, במיוחד נוכח קביעותינו כמפורט לעיל.

כללו של דבר: לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ, אנו דוחים את תביעתו של התובע.

לעמדת ההסתדרות, אילו כוונת הצדדים להסכם 2016 הייתה לקבוע כי לעניין התוספת דנן ייחשב רק ותק מאותה רשות מקומית, הרי ניתן היה לצפות שהיו מציינים זאת בפירוש, ומשלא עשו כן, וחל שינוי לשוני באשר לדרישות הותק בהסכמים מאוחרים, הרי שיש לדבוק בנוסח הלשוני של ההוראה בהסכם 2016, ו-"אין לייחס לזכויות בהסכם משמעויות שהצדדים לא התכוונו להן.". ההסתדרות רואה חזוק לעמדתה גם באופן שבו נהגו הצדדים ליחסים הקבוציים בנוגע להסדרים אחרים שחלים על וטרינארים.

...

מכאן, אין בידנו לקבל את עמדת התובעת וההסתדרות, ואנו קובעים כי התקופות הרלבנטיות לצורך קביעת הוותק האקדמאי מקצועי, הן כאלו שבהן עבד הווטרינר בפועל במקצוע, לאחר קבלת הדיפלומה, ולאחר השלמת שנת התמחות, כפי שטענו הנתבעת ומרכז השלטון המקומי.

התביעה להפרשים בעקבות תיקון הוותק – סיכום לאור המסקנות הפרשניות שלעיל, אנו דוחים את התביעה להפרשי שכר, אשר מבוססת על הטענה שלצורך קביעת ותק התובעת, היה על הנתבעת לקחת בחשבון תקופה שלאחר סיום התמחות התובעת, שבה התובעת לא עבדה במקצוע הווטרינריה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.