הסכם קיבוצי בענף שמירת נהגי אוטובוס

מאחר והתובעים עצמם הגדירו נסיבות סיום ההעסקה לפי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין, לא היה ניתן לפסוק פיצויים כהלכה הנוהגת בעיניין זה (ראו – ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ – דמארי (ניתן ביום 2.1.06).

המרחק בין מגוריו ל"אמדוקס" הנו 50 ק"מ. כן הצביע על פגיעה בשעות עבודתו - בעוד שבהלל יפה לטענת התובע, המשמרות היו בנות 9.5 שעות, ב"אמדוקס" הוצע לו עבודה לפי 8 שעות למשמרת, או משמרת כפולה בת 12 שעות, אולם ללא אפשרות ליישום המשמרת הכפולה מאחר שיוותר ללא אפשרות לחזור לביתו, כאשר האוטובוס האחרון למגוריו יוצא ב-18:15.

השכר הקובע לצורך ביצוע ההפרשות לפנסיה –צו ההרחבה הענפי משנת 1993 שהרחיב את הוראות ההסכם הקבוצי מיום 12.07.1973, שבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגוד הארצי של עובדי השמירה ואבטחה, לבין האירגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל (להלן: "צו ההרחבה משנת 1973) –קובע לעניין השכר ממנו יבוצעו ההפרשות הפנסיוניות - "שכר עבודה יומי מלא לצרכי סעיף זה פרושו – שכר העבודה המשתלם לעובד בעד שמונה שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, מישפחה וותק, ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ושעות נוספות". צו ההרחבה משנת 2009, מפנה לדרך החישוב בתקנות פצויי פיטורין.

...

20,820 ₪ = 186*27*4.166*99.5% 20,547 ₪ = 20,820-273 לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

רכיבי התביעה בדין דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, אי מתן מכתב פיטורים ודמי נסיעות נדחים בזאת.

דרישת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת נדחית.

הצוו חל "על כל העובדים והמעבידים בישראל, בענפי העבודה המפורטים בתוספת השניה", ובתוספת זו נכלל גם ענף "שמירה ואבטחה" למעט: "עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עם תנאים עדיפים בהסכמים קבוציים ומעבידיהם". ההסכם הקבוצי המיוחד בענף השמירה, שהוראותיו הורחבו בצו ההרחבה על "כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה", מיטיב עם העובדים לעומת הוראותיו של צו ההרחבה הכללי בכך שאינו מתנה את הזכאות לדמי חגים בתנאים, בין כאלו הקשורים באי העדרות העובד בסמוך לחג, ובין אם לעניין תחולתם בשבת.

הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי, או כרטיס מינוי חודשי מוזל, ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה".

על אף זאת, בתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות רבה עם העובד בכל הקשור לדרכי הוכחת הוצאות הנסיעה לעבודה ונפסק כי לצורך הוכחת הזכאות לדמי נסיעה, די באמירה כללית של העובד כי לא קיבל נסיעות, כאשר ברור כי לאור מקום עבודתו המרוחק של העובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע אליה (דב"ע נא/60-3 עטאללה בלוט נ' עזרא לוי ובניו בע"מ, פד"כ כג 409).

...

משכך, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים: סך של 23,837 ש"ח בגין פיצויי הלנת שכר.

אף שהנתבעת לא היתה חברה באירגון המעסיקים החתום על ההסכם, התובעת ביקשה שהוראות ההסכם הקבוצי יחולו עליה בדומה לתנאי עבודתה במקום עבודתה הקודם, בחברת "אגד". בהתייחס לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, נטען שהתובעת לא עבדה 11 שעות ביום, כי היא ניצלה הפסקות במהלך יום ההדרכה וממילא, בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי, יום העבודה הרגיל בענף הוא בן 12 שעות.

על פי ההלכה הפסוקה, החריגים לתחולת החוק יפורשו בצמצום (ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון - עו"ד כץ, 14.10.07; ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו–יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000); ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ – זלוסקי, 5.11.15).

נוסיף כי התובעת גם עבדה עם נהגי האוטובוס, כך שניתן היה לאמת את שעות העבודה עימם ולהיעזר בהם לצורך המעקב.

...

על רקע כל האמור לעיל וההתרשמות מעדות התובעת, הגענו למסקנה כי גם טענת התובעת, לפיה בן ארי ביקש "להצעיר את צוות העובדים", נטענה בעלמא ולא הוכחה.

לסיכום, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפלתה אותה בשל גילה ומשכך דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 323,227 ₪.

ואלה העובדות הרלוואנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: הנתבעת, חברה בעלת רישיון לפעול כקבלן שירותי ניקיון ושמירה המעסיקה כ-2,000 עובדים ומספקת שירותי שמירה ניקיון למוסדות, משרדי ממשלה, עיריות, בתי חולים ועוד.

] התובע, הועסק על ידי הנתבעת כעובד ניקיון במיתחם האוטובוסים של אגד בתחנה המרכזית בראשון לציון.

על יחסי הצדדים חלות הוראות ההסכם הקבוצי בענף הניקיון משנת 1979 ומיום 1.3.14 חלות הוראות צו ההרחבה החדש בענף הניקיון.

לא כך צריכה לנהוג חברה המעסיקה אלפי עובדים.

...

נוכח האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע וקובעים כי התובע פוטר מעבודתו וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

סיכומו של דבר , הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,841 ₪ [4,646 ₪ X 28/ 12].

סוף דבר: הנתבעת תשלם לידי התובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.15 ועד למועד התשלום בפועל.

וכן כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא [פורסם בנבו] (15.8.91)).

לאור האמור זכאי התובע לתשלום החזר הוצאות נסיעה בהתאם לצוו בהתאם לסעיף 16 לצוו ההרחבה בענף השמירה שקובע:" המעסיק ישתתף בהוצאות הנסיעה של העובדה לעבודה ובחזרה, בהתאם להוראות ההסכמים הקבוציים בעיניין זה בין לישכת התאום לבין ההסתדרות,, כפי שיתעדכנו מעת לעת. עיון בצו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, לפי חוק הסכמים קבוציים התשי"ז 1957 שקובע, בין היתר, כדלקמן: "כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו הישתתפות, עד המאקסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו". עוד נקבע כי יש לפסוק את הוצאות הנסיעה של התובע בהתאם לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה הקובע כי "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה". ערים אנו לכך כי האמור בתצהירו של התובע כי נסע באוטובוס לעבודה, נסתר על ידי העד מטעמו, אשר העיד כי התובע היה מגיע לעבודה ברגל או באופניו (ר' עמ' 51 שורות 23-24) והדבר אף עולה מחקירתו הנגדית של התובע אשר אמר שהיה מגיע ברגל מהבית (ר' עמ' 22 שורה 4).

...

אולם משלא נטען מה המרחק של מקום מגוריו של התובע לעבודתו והאם זה פחות 500 מ' ממקום העבודה לא שוכנענו כי יש באמור כדי לדחות את רכיב תביעתו של התובע בגין רכיב הנסיעות.

משהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי הנתבעת תשא בתשלום הוצאות נסיעה בסכום הנתבע בסך של 3743 ₪ .

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 10,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.09.12 ועד יום התשלום בפועל.