הסכם קיבוצי בענף המסחר הקמעונאי

עם פיטוריה נערך לתובעת גמר חשבון (נספחים ה', ו' לכתב ההגנה) טענות הצדדים טענות התובעת: על הצדדים חל ההסכם הקבוצי הכללי בענפי הייבוא, הייצוא, המסחר והשירותים ולחלופין, צו ההרחבה בענף ההלבשה או צו ההרחבה בלישכת המסחר הייבוא והשיווק הכולל את ענף ההלבשה או ההסכם הקמעונאי בענף ההלבשה או צו ההרחבה בענף הטקסטיל וההלבשה.

...

סוף דבר התובעת פוטרה לאחר שנעשה לה שימוע שלא נערך על פי הכללים שנקבעו בפסיקה אולם נערך מעין שימוע לתובעת.

אשר על כן הננו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בגובה של משכורת אחת בסך 2,904 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת הפרשים בגין גמול שעות נוספות בסך 4,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת 36 ש"ח בגין הוצאות חניה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד 1,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 200 ש"ח. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

צו הרחבה שני שפורסם בי"פ 3536 תשמ"ח 1321, המורה כי הוראות ההסכם הכללי מיום 30.3.87 שמספרו 7023/78 תחולנה על "כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח מס' 1 להסכם הקבוצי, שמספרו..." אשר לצוו זה, טוענת הנתבעת כי בית הדין נתן את הפרשנות לפיה הצוו מתייחס לענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות בלבד וכי אין להרחיב את תחולתו של הצוו על תחום המסחר הקמעונאי.

...

נוכח כל האמור – אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

התובעת חתמה על הסכם קבוצי בענף היבוא, היצוא, הסיטונאות, השירותים, אשר מספרו 7010/77 (י"פ התשל"ח, עמ' 1161), שהוראותיו והוראות הסכמים קבוציים נוספים מאוחרים לו, הורחבו בצוי הרחבה שפורסמו בי"פ 2412, תשל"ה עמ' 1161 (13.2.78) ובי"פ 3539 , תשמ"ח, עמ' 1321 (מיום 7.3.88, להלן: "צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות" או "צו ההרחבה").

בסעיף 5 לתצהירה הדגישה הנתבעת, כי היבוא הינו עיסוק נילווה לעיסוקה העקרי שהינו מסחר קמעונאי של סחורות שהיא רוכשת גם בישראל: "הנתבעת רוכשת את הסחורה המשווקת על ידה, גם מספקים בארץ וגם מספקים מחו"ל (יבוא), לצורך המסחר הקמעונאי. היבוא הוא רק נילווה למסחר הקמעונאי שהנו עיסוקה העקרי של הנתבעת. היבוא אינו מהוה הפעילות העיקרית אצל הנתבעת". בתמיכה לאמור בסעיף 5 לתצהירה, צרפה הנתבעת רשימת עובדים בתחום רכש מספקי חו"ל ומספקי בארץ בשנים הרלוואנטיות לתביעה.

...

לאור כל האמור לעיל, הרי שהתובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלום דמי טיפול ארגוני מהנתבעת ודין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

צו ההרחבה בעיניינו קובע סעיף תחולה כדלקמן - "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קבוציים ומעבידיהם". פרשנות סעיף התחולה של צו ההרחבה מפי בית הדין הארצי (ע"ע 2580-03-11 דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ (פורסם בנבו, 1.3.2015), הנה כי על מנת שצו ההרחבה יחול צריך שיתקיימו מספר תנאים מצטברים: לא חל על העובד ומעסיקו הסכם קבוצי; פעילות החברה היא באחד מהתחומים הבאים: יבוא, יצוא, מסחר בסיטונאות, שירותים.

לעניין זה ניתן לפנות לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה לשנת 2011 של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, המגדיר מכירה סיטונית וקמעונאית כדלקמן - "מסחר סיטונאי הוא מכירה חוזרת (ללא טראנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות לקמעונאים, למשתמשים מתחומי התעשייה והמסחר, למוסדות או למשתמשים מקצועיים, וכן לסיטונאים אחרים. במסחר סיטונאי נכללים גם סוכנים ומתווכים שקונים או שמוכרים סחורות לאותם לקוחות או חברות...

...

לאור כל המקובץ לעיל, התובעת לא הוכיחה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במסחר הסיטונאי.

המסקנה המתבקשת מכך היא שלא הוכח כי צו ההרחבה חל על הנתבעת באופן שמקים לתובעת זכאות לקבלת תשלום דמי טיפול ארגוני מהנתבעת, ודין תביעתה אפוא להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהתאם ללשונו, חל צו ההרחבה על: "כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות ובשירותים, ובענפים המפורטים בנספח מס׳ 1 להסכם הקבוצי שמספרו 7010/77 (י"פ התשל"ח, עמ' 1161) במחוזות תל אביב והמרכז, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קבוציים, ומעבידיהם". התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים בהתאם לתקנות 1(ג) ו- 4 לתקנות דמי טפול, אך הנתבעת לא עשתה כן וחלקה על חבותה בתשלום.

החברה הוכיחה מעבר לידרוש כי היא עוסקת במסחר קמעונאי בענף הדלק והעובדה שבין לקוחותיה נמנים מפעלי תעשייה וציי רכבים של מוסדות, אינה מעידה על כך שמדובר במסחר סיטוני, שכן בסופו של יום צריכת הדלק היא לשם שימוש עצמי של לקוחות הקצה (ס' 36 לסיכומי הנתבעת).

...

כמו כן, איני מקבלת את הטענה שהופיעה בסיכומי התובעת (ר' ס' 46-48 לסיכומיה) כי הנתבעת התייחסה למחלוקת זו במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים עובר להגשת התביעה (ר' נספחים א-ג לתצהירו של מר אברך) במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת תצהיר עדותה הראשית.

מעבר לכך אני סבורה כי אין להשלים עם התנהלותה של התובעת, המגישה כתב תביעה לאקוני המתבסס באופן מפורש על צו הרחבה מסוים, שמקום פרסומו צוין ב"רחל בתך הקטנה", ואילו במסגרת תצהירה מוסיפה טענה לתחולת צו הרחבה חדש שזכרו לא בא קודם לכן, על מנת לבסס את זכאותה לקבלת דמי טיפול ארגוני מהנתבעת בדרך נוספת.

סוף דבר לאור כל האמור, שעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, יצוא, מסחר בסיטונות או בשירותים – אין תחולה לצו ההרחבה בענפים אלו.