נכון שלאחר שזומן בכתב לשימוע, פנה התובע במכתב למועצה (נספח ז' לתצהיר קורקוס) ובקש להמנע מפיטוריו ותחת זאת לאפשר לו לסיים את החופשה ללא תשלום, אז יתפטר ביום 31.7.17 וכל זאת כדי שלא תפגע יכולתו לממש זכויות כעובד, כגון פדיון ימי מחלה.
בסעיף 5 להסכם 1988 (נספח ב' לתצהיר דגן) צויין ביחס לתפקידי רבנים המועסקים במועצות דתיות כי "תפקידו של רב נימנה עם התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אימון אישי, ותנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו...".
אף כי תנאי העסקה אלו של התובע בתור רב שכונה, היו כאלה שלמועצה לא היתה יכולת פקוח על ניצול ימי חופשה ומחלה על ידו, לא היתה המועצה פטורה מלערוך תרשומת בדבר ניצול ימי חופשה ומחלה על ידי רבנים המועסקים על ידה.
לעומת זאת, ניצול של פחות מ- 35% מסך חופשת המחלה במהלך תקופת ההעסקה, מזכה בפצוי גבוה יותר המבוסס על שיעור של שכר של שמונה ימים בעד כל 30 ימי חופשת מחלה שלא נוצלה, תוך שגם כאן תלוי גובה הפצוי בגיל הפרישה (הסכם קבוצי מיום 12.1.2011 בענין חופשת מחלה שלא נוצלה; חוזר מס' 2011-1-18 מיום 13.2.11 של הממונה על השכר שכותרתו "פיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה לעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית ובפנסיה צוברת – הסכם מיום 12.1.2011" – נספח י"ב לתצהיר התובע).
...
סיכום
לאור האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד – נדחות.
לאור זאת לא מצאנו לחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכ"ט למועצה, ואף לא לחייב את המועצה בתשלום הוצאות ושכ"ט לתובע.
כן מצאנו לחייב את התובע לשלם למדינה הוצאות ההליך כאן בסך כולל של 2,500 ש"ח בתוספת שכ"ט באי כח המדינה בסך כולל של 10,000 ש"ח, אשר ישולמו לידי המדינה תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לתובע.
