הסכם קיבוצי בדבר ניכוי דמי חברות

תהא הסיבה להעדר פניות בנידון, ברמה הארצית, אשר תהא (בין משום שלא עלה צורך כללי, לעומת הנהוג בשטח, ובין מסיבה אחרת) - מעמדו של הסכם כקיבוצי אינו נגזר מכך שלא פונים בעיניינו; אף יתכן שלא היה צריך לפעול ברמה הארצית, מול המאפיות שהיו חברות באיגוד האופים, מאחר שבהסכם 1989 נקבע: "כל ההסכמים הקבוציים וזכרוני הדברים בענף האפיה עד ל-8.6.88, חלים על איגוד האופים ..." [סע' 1 להסכם 1989].

בשנת 1995 חתם איגוד האופים על הסכם שעסק בנכוי דמי חבר ודמי טפול אירגוני מקצועי - אי עמידה על ביצועו של זה אינה מבטלת הסכם קבוצי קודם.

...

אכן, צודקת הנתבעת, שאין צורך באישור מטעם רשויות המס להעסקה במשמרות, המותרת לפי הדין; אולם, בהמשך של אותו משפט, בסיכומי התובע, יש עוד התייחסות, לעניין אי רישום העסקת התובע במשמרות בתלושי השכר [שם], והיא: "... ובמיוחד בלא שדאגה, לציין כנדרש בחוק כי השכר משולם על עבודה במשמרת, כדי שהכנסת עובדיה לא תינזק.". חלק אחרון זה, בטענת התובע, הופיע כבר בכתב-התביעה [כחלק מפרק ד'], ולמרות זאת, הנתבעת לא התייחסה אליו בסיכומיה, וחבל; הטענה להרחבת חזית - נדחית, אפוא, ונשוב לגופה של טענת התובע, בהמשך.

המסקנה מהמקובץ היא, כי - פיטוריו של התובע נעשו ללא עריכת "שימוע" כדין; בשל כך, כאשר אנו מביאים בחשבון את תקופת העבודה, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי, אותו אנו מעמידים על 35,000 ₪.

"שעות נוספות" נרשמו בתלושי השכר, הן כמות והן תעריף, ואם מצאנו שהיה תשלום בחסר, ברכיב זה, אזי - עניין לנו במחלוקת מסוג אחר, שאינה נובעת מאי רישום נאות בתלוש; אי רישום "ותק", או "דרגה", מקורו במחלוקת בדבר תחולה או אי תחולה של הסכם מסוים על יחסי הצדדים, מחלוקת אשר הוכרעה רק בפסק-דין זה, ולכן - אין לראות בהעדרם אי רישום כנדרש בתלושי השכר; ואשר לרכיב "דמי טיפול" - זה, הלא, נמחק בהסכמה כבר בתחילת ההליך כאן.

כיוון שמצאנו, כי התובע לא נפגע בשל אי רישום מכוון של נתון, כלשהו, בתלושי שכרו, תביעתו לפיצוי בגין אופן הרישום בתלושי השכר - נדחית.

החזר דמי חבר בהסתדרות –התובע לא היה מעוניין כלל בחברות בהסתדרות והנתבעת סירבה לבטל את חברותו וניכתה דמי חבר בנגוד לרצונו.

סעיף 9 לנספח 1 להסכם קבוצי כללי במשק הפרטי בדבר העברת "דמי חבר" ו"דמי טפול מקצועי-אירגוני" מחודש ינואר 1995 (להלן: "הסכם קבוצי"), קובע כי על העובד החבר באירגון עובדים אחר להודיע למעבידו על כך, ולבקש, בהתאם לנוסח הקבוע בסעיף, שלא לנכות משכרו כל סכום.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לארגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

סוף דבר התביעה נדחית.

(3ב) דמי טפול מקצועי-אירגוני לטובת האירגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לנכוי כאמור; שר העבודה, לאחר היתייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאשור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מאקסימום דמי הטיפול המקצועי-אירגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;"

פראקטיקה דומה קיימת בחברות אחרות באותו ענף בה פועלת דן. בעיניין זה הפנה בית הדין להסכם הקיים באגד חברה לתחבורה ציבורית הנוגע לנכוי דמי חבר לארגונים שונים אשר לא מהוים האירגון היציג בה (למען שלמות התמונה נציין כי הסכם זה אליו הפנה בית הדין קמא הושג כחלק בהסכם פשרה בהליך ס"ק 29607-09-20).

בנוסף ציינה כי ככל שלא יוסבר על-ידי המערערת הפער בין ניכוי שכרם של עובדים ותיקים ללאומית למיאונה לעשות כן עבור המשיבים, יעורר הדבר קושי באשר להתנהלותה בתום-לב אל מול עובדיה.

...

אולם, בענייננו לא ניכר שקריאת סעיף החוק כלשונו יש בו כדי להביא לתוצאה זו, בין השאר משכפי שציינו המילה "רשאי" כלל אינה מופיעה בלשון החוק ומשכך אין אנו סבורים כי מקרה זה הינו מהמקרים אליהם מתייחס פסק הדין, זאת כאשר גם עניין סיקסיק מציין בית המשפט כי נקודת המוצא היא קריאת סעיף החוק הרלוונטי כלשונו: "בשולי הדברים אומר, שככלל "רשאי" פירושו "רשאי" ואין פירושו "חייב". אמת נכון הדבר: נפלאים דרכי הפרשנות ויש ש"שחור" יכלול אף "לבן": ד"נ 3/62 [19] בעמ' 2475 (מפי השופט זוסמן).

משכך אין מנוס מהשבת התיק לבית הדין קמא לצורך השלמת הבחינה לסוגיות אלו.

סוף דבר משקבלנו את טענות דן לעניין פרשנותו של סעיף 25 לחוק הגנת השכר, דין הערעור להתקבל בחלקו.

] "ככלל, כפי שציין בית הדין האיזורי בפסק דינו, בהעדר הסכם אישי או הסכם קבוצי הקובע אחרת, אין לראות בזמן הנסיעה לעבודה או החזרה ממנה כזמן עבודה (ראו: ע"ע (ארצי) 93/09 נפתלי בנקין – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.7.10) אשר אושר בבג"ץ 7954/10 בנקין נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (9.11.10)). אמנם, לכלל זה עשויים להיות חריגים, ואחד מהם גלום בענין קיסר, שבו נדון עניינו של מפעיל ציוד כבד אשר התבקש לאסוף בדרכו לעבודה עובדים נוספים ולהחזירם בתום העבודה לביתם, כשאיסוף ופיזור זה היה כרוך בסטייה שהאריכה משמעותית את זמן הנסיעה. בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות אלה יש להשקיף על פרק הזמן שבו התארך זמן הנסיעה כזמן עבודה, מפאת חשיבות הדברים נביא את הדברים שנאמרו שם כלשונם (סעיף 3, ההדגשה שלי-ח.א.ג):

הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה שהייתה חברה באירגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל בתקופה הרלוואנטית לתביעה, כך שההסכם הקבוצי הכללי המאפשר ניכוי דמי חבר/דמי טפול אירגוני מקצועי לא חל עליה.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה ברכיב זה להידחות על הסף משעה שמעולם לא שלמה לתובע או לכל עובד אחר בשורותיה תוספת מאמץ וזאת כפי שעולה בבירור מתלושי השכר של התובע במהלך כל תקופת עבודתו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 367 ₪; דמי הבראה בסך 23 ₪ ; החזר ניכויים מהשכר בסך 3,445 ₪.

ויוטעם, לדידי כי אין כל מקום ליתן בידי מינהלי בחירות או נושאי משרה אחרים בבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות, את הזכות לשבש ואף להשבית את הבחירות כחלק ממאבק אירגוני תוך פגיעה בסדרי השילטון, ודי בכך כדי להבהיר מדוע יש קושי של ממש לקבל את התפיסה הרואה במנהל הבחירות "עובד" לכל דבר ועניין.

כפי שפירטנו לעיל, העסקתו של התובע בתפקיד מנהל בחירות (בין כעובד ובין שלא כעובד) קשורה קשר ישיר להיותו עובד מדינה קבוע והיא מעוגנת בהוראות התקשי"ר. התובע טוען כי אין להחיל על ענייננו את הוראות סעיף 10(3) הנ"ל. התובע טוען כי בתלושי השכר שנוגעים להעסקתו כמנהל בחירות לא נוכו דמי חבר ולכן בכובעו זה לא חל עליו הסכם קבוצי.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים: המבקש הוא עובד מדינה קבוע במשרד האוצר / רשות המיסים.

על רקע האמור, התפתחה בין הצדדים מחלוקת בשאלת זכאותו של המבקש להשלמת התשלום בגין כהונתו כמנהל בחירות.

על רקע האמור, ואף אם ימצא כי מכאן ולהבא יש מקום להנהיג שינויים במתכונת ההתקשרות, בנסיבות העניין אינני מתרשמת שיש אפשרות סבירה שבית הדין יתערב בדיעבד בהסכמת הצדדים בדבר תשלום גלובלי שכולל את כל הזכויות הסוציאליות ויכפה על המדינה תשלום נוסף לזה ששולם.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כמו גם לפי סעיף 8 לחוק, אינני רואה צורך להידרש לטענת המדינה לעניין העדר הומוגניות בין חברי הקבוצה כמו גם ביחס לטענת המדינה לפיה התובע איננו מתאים לייצג את הקבוצה בגין התנהלותו הפסולה במילוי תפקידו וסירובו להשלים את ספירת הקולות תוך העלאת טענות סרק.

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, הן בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה, אשר יש סיכוי סביר שתוכרע לטובתו ולטובת יתר חברי הקבוצה.