הסכם פשרה לאכיפת משכון על נכס מקרקעין באילת

המשיב 7 – מר דוד אלמוג (אחיה של המבקשת) מחזיק ב-100% ממניות חברת תדהר דלקים בע"מ; והמשיב 5 – מר יצחק מזרחי מחזיק ב-100% ממניות חברת ים אופקים בע"מ. בבעלות צוף ים שטח מקרקעין ברחוב כרמל 10, אילת, הידוע כגוש זמני מס' 2600, מיגרש 9 בגודל של כ- 4 דונם (להלן: "המקרקעין").

בחודש יולי 2016 פתחה דלק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המישכון והשעבוד הרשומים על מניות המבקשת בצוף ים. ביום 28.8.2016 הגישה המבקשת, יחד עם חברת ארנון (ותובעת נוספת שבאותה התקופה הייתה אחת מבעלי חברת ארנון), היתנגדות לבצוע שטר כנגד דלק (ת"ט 56813-08-16).

הסכם זו לא נחתם, בין היתר בעקבות דרישת המבקשת להוסיף לטיוטת ההסכם את המשפט: "למען הסר כל ספק, אין בהעברת המניות לפי הסכם זה כדי לגרוע מזכויות הגב' רחל אדרי במקרקעין הרשומים על שם חברת צוף ים בע"מ, לפי הוראות פסק הדין מיום 27.3.16 שניתן ע"י כב' השופטת שרה דברת בת"א 28379-07-15 הרצ"ב כנספח ב' וכחולק בלתי נפרד מהסכם זה". ביום 15.4.2019 נשלח מכתב התראה מטעם דלק אל המבקשת, לפיו עליה למלא אחר הסכם הפשרה שקבל תוקף בפסק הדין משנת 2017, אחרת תפעל דלק בהליכי מימוש בהוצאה לפועל.

המבקשת הגדירה את תביעתה כ"אכיפת חוזים, מתן צוי עשה, מינוי כונס נכסים, עיכוב ו/או הארכת המועד לבצוע פסק דין".

לטענת צוף ים, ההסדר שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2016 הוא הסדר מותנה, ומשלא נחתם ביניהם הסכם מפורט עד ליום 10.5.2016 (סעיף 5 להסדר), לא ניתן לאכוף אותו.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי תיקון כתב התביעה יביא לסרבול ההליך והארכתו שלא לצורך.

סוף דבר – הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

המבקשת תשלם לדלק סך של 2,000 ₪ ולמשיבים 2-7 סך של 3,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחה בגין בקשה זו (סך הכל 5,000 ₪).

המשיבות הגישו ביום 16.12.2014 בקשה למימוש שעבודים, לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע (להלן: "התובענה"), והכל מכוחן של אגרות חוב שנעשו ביום 31.10.2011, במסגרת הסדר נושים לפיו רכשה המשיבה 1 (להלן: "GBES") את השליטה במבקשת 1 (להלן: "אנגל").

ההליך השני הוא תביעה שהוגשה ביום 5.11.2014 על ידי אנגל, נגד המשיבות (ת.א. 14- 11- 9884), בה עתרה אנגל לסעד הצהרתי לפיו החוב ל- GBES והשיעבודים שנרשמו מכוחו- מבוטלים, משום שהמשיבות הפרו הסכם פשרה מיום 21.10.2013 בינן לבין הנאמנים, לפיו התחייבו המשיבות להפקיד פיקדון בסך של 17 מליון ₪ אצל בא כוחה של אנגל.

וראה לאחרונה רע"א 3054/14 דנטל סנטר נ' חביב אריה (פורסם בנבו, 22.05.2014): "בית משפט, הדן בעיניין מסוים, רשאי להורות על עיכוב הדיון עד להכרעה בהליך אחר, התלוי ועומד בפני ערכאה אחרת, ואשר מעורר שאלות דומות (ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 478). בבסיס סמכות זו ניצבים הרצון למנוע הכרעות סותרות, וכן "שיקולים של יעילות הדיון וחיסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין" (רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (2006), השופט (כתארו אז) גרוניס)).

ראה (ת.א) 10421/97 ענבל מידע לתיירות (1983) בע"מ נ' השקעוד בע"מ (פורסם בנבו, 12.10.1997): "כידוע, שטר מישכון הוא בגדר מיסמך שיש לבצעו כמו פסק דין של בית משפט. ... כשם שאין חייב שחוייב על פי פסק דין לשלם סכום כסף לנושה, רשאי להיתנגד למימוש פסק הדין בלישכת ההוצאה לפועל בגין תביעה שהגיש כנגד אותו נושה בטענה של "הליך תלוי ועומד", כך מי שמישכן נכס להבטחת תשלום חוב, אינו רשאי להעלות טענה כזאת כנגד מימוש המישכון רק מפני שפתח בהליך כנגד בעל המישכון.

...

כל הכבדה לענין זה פוגעת בסופו של דבר בלווים אשר המלווים מעתירים עלינו דרישות מדרישות שונות כאשר נוכחים הם לדעת שאין בידיהם לממש בטוחות'.

סוף דבר, מהטעמים שפורטו לעיל, ההליכים בתובענה יעוכבו עד למתן הכרעה חלוטה בהליך הראשון.

המשיבות תשלמנה למבקשות את הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 34291-07-19 קיפאח ואח' נ' פדילה ח'לאילה ז"ל(המנוח) ואח' בפני כבוד השופטת אילת דגן תובעים .1 מחמוד חלאילה קיפאח ת"ז 026418095 .2 עמאד מחמוד חלאילה ת"ז 033925405 -נגד- נתבעים .1 עיזבון המנוחה פדילה ח'לאילה ז"ל (המנוח) .2 זיאד מחמוד חלאילה 05481009 .3 זידאן מחמוד חלאילה ת"ז 056331291 .4 נמר מחמוד חלאילה ת"ז 059009340 .5 מדינת ישראל – התביעה נמחקה .6 רשם המקרקעין נצרת - התביעה נמחקה .7 ועדה מקומית לתיכנון לב הגליל .8 רשם החברות - התביעה נמחקה .9 מי הגליל-תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ- התביעה נמחקה 10. עריית סחנין - התביעה נמחקה פסק דין

התובעים, בני זוג, קפאח ועמאד חלאילה, (להלן: "קפאח" ו- "עמאד" בהתאמה") עותרים למתן פסק דין הצהרתי לפיו עמאד זכאי להרשם כבעל הזכויות הקנייניות המגיעות לאימו המנוחה, גב' פדילה חלאילה ז"ל (להלן: "המנוחה") בנכסים הידועים כחלקות 35, 37, ו- 1/4 חלקים בחלקה 36, כולם בגוש 19281 מאדמות העיר סכנין (להלן: "המקרקעין"), בהתאם לייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר עליו חתמה המנוחה ביום 07/09/2010 לטובת קפאח לצורך העברת נכסיה על שמו של עמאד (להלן: "ייפוי הכח").

בסעיף 9 לפסק הדין ציינו הצדדים כי "הסכם זה הנו משלים את פסק הבוררות שאושר על ידי בית המשפט המחוזי... וכל הצדדים מחויבים להסכם זה ולהסכם הבוררות יחד, הסכם זה יהווה נספח להסכם הבוררות...". השינויים הרלוונטים בהסכם הפשרה ביחס להסכם הבוררות הנם: "עמאד וזיאד יקבלו את זכויותיו של זידאן, על פי פסק הבוררות, בחלקות 56 בגוש 19280 ובחלקה 90. מנגד, זידאן יקבל את זכויותיה של קפאח במקרקעין שנמצאים בכפר מנדא חלקה 70 גוש 17569 בשטח 15,000 מ"ר; חלקה 35 בגוש 17569 בשטח 1,799 מ"ר (סעיפים 1-3 לפסק הדין). (להלן המקרקעין בכפר מנדא ו/או החלקים המועברים בהתאמה). לצורך הבטחת ביצוע ההתחייבויות של עמאד וזיאד ניתנו בין השאר הבטחונות שלהלן: צו מניעה קבוע שיאסור על זיאד למכור/להעביר ו/או לעשות כל עסקה במקרקעין נשוא אותו הליך (גוש 19281 חלקות 35,36,37; גוש 19274 חלקה 46 (סעיף 4 לפסק הדין) וכן צו מניעה קבוע ועיקול על זכויותיו של עמאד בגוש 19281 חלקות 35,36,37 (סעיף 5 לפסק הדין). לצורך הבטחת זכויות זידאן, יירשם מישכון לטובתו על זכויותיו של עמאד במקרקעין ועל זכויות קפאח שבכפר מנדא כאשר סכום החוב יעמוד על 400,000 ₪. במידה ועמאד יפרו את ההסכם, יהיה זידאן רשאי לממש את המשכונים והעיקולים עד לשווי החלקים המועברים. עמאד וזיאד מאשרים שלא נשארו להם זכויות בחלקה 46 בגוש 19274 ומתחייבים לחתום על כל מיסמך נידרש לצורך העברת הזכויות. מכיוון שעמאד וזיאד מכרו את זכויותיהם בחלקה 46 לזידאן, קבעו הצדדים כאמור בסעיף 22 להסכם נוסחת שתוף אחרת שעניינה: גודל ההשקעה כגודל הזכויות והמניות.

בנוסף נקבע כי אין לתת צו מניעה קבוע שימנע מזידאן מהמשך הבנייה במקרקעין וכי יש לדחות את סעד אכיפת הסכם הבוררות, מאחר והסכם הפשרה שינה את יסוד ההסכמות שבפסק הבוררות מעקרון של "החלטת הרוב מבין 4 האחים" לעקרון "גודל ההשקעה כגודל הזכויות". לאור האמור לעיל, נראה כי לתובע ניתנה היזדמנות למצות את עניין זכויותיו הקנייניות במקרקעין במסגרת התביעה שהגיש בבית המשפט לעינייני מישפחה בקריות בה הוא השמיע את טענותיו בהרחבה, הביא עדים ולאחר שנערך בירור יסודי ומעמיק, התביעה נדונה לגופה והוכרעה ביחס לזכויותיו הקנייניות במקרקעין.

...

טענות הצדדים בבקשה דנן לסילוק על הסף טען המבקש/זידאן כי דין תביעת התובעים בעניין זכויותיהם במקרקעין להידחות מחמת מעשה בית דין בכלל והשתק פלוגתא בפרט, שכן סוגיית זכויותיו של עמאד/התובע, וכנגזר מכך של קפאח/התובעת, היוותה את סלע המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעלי הדין במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים, בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 8985-12-12, ובתביעה שהתנהלה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות במסגרת תמ"ש 13324-11-15.

משלא ניתן לקיים שיתוף פעולה בין האחים לצורך השלמת הפרויקט אין מנוס אלא להורות על פירוק שיתוף.

אכן, טענות התובע בדבר זכויותיו במקרקעין בהתאם לייפוי הכח מיום 07/09/2010 לא הועלו בהליך הקודם, ועלו לראשונה במסגרת תביעה זו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי לפיה הזכויות הוכרעו כבר בבית המשפט לענייני משפחה ומתקיים ביחס אליהם מעשה בית דין.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

נכס מקרקעין באילת, שהוא מיגרש ובית שעליו - שהזכויות בו רשומות על שם המבקשת מס' 1 והמשיבים מס' 2 ו3-, בתה וחתנה, מתגוררים בו - מושכן לטובת המשיב להבטחת פירעונם של חובות.

בעקבות הליכים שנקט המשיב לאכיפת המישכון נעשה בין בעלי הדין הסכם פשרה, לפיו, בין היתר, התחייב המשיב להסיר את המישכון ולהפסיק את ההליכים למימושו, כנגד תשלום סכום כסף למשיב.

...

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לטענתם נעשה הסכם הפשרה שלא על דעתה של המבקשת מס' 1 ואף "עקב לחצו של מתחזה לעו"ד - - - שהתיימר ליצגם בדיון". בית המשפט המחוזי דחה את הטענה מן הטעם שלא הועלתה בעת הגשתה של התובענה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע - שבו הוגשה לראשונה ומשם הועברה אליו - וכן משום שלא מצא טעם בבירור זה. סבורני כי לאור אופיה של המחלוקת שלפנינו והשאלות שנתעוררו בדיון ראוי היה לקיים חקירה שכנגד על התצהירים וכן לשקול את הבקשה להעיד עד נוסף (ראה לענין זה רע"א 2508/98 מתן: מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (טרם פורסם); רע"א 2453/98 קירשנר נגד סבנטין תעשיות אופנה (1988) בע"מ (טרם פורסם); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נגד סופר פארם (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)).

ביום 4.5.2015 ניתן פסק דין לפיו החברות היזמיות, טל ונכסי יחזקאל ביחד ולחוד ישפו את הנתבעים שהתפשרו, שולחי ההודעה לצדדים שלישיים בשיעור 50% מסך התשלומים ששולמו ואשר ישולמו, בהתאם להסכם הפשרה על ידי הנתבעים שהתפשרו – לתובעים.

טל ניהל מו"מ עם הבנק, במסגרתו פעל לחבר בינו, באמצעות כונס הנכסים מטעמו, ליזם נדל"ן והצדדים הגיעו להסכמה בדבר התמורה הנדרשת עבור המקרקעין, אלא שלבסוף הבנק מצא קונה אחר שהיה מוכן לשלם 15,000,000 ₪ עבור המקרקעין.

טל ערער על פסק הדין במסגרתו הוצע לבנק להסכים לפיצול סעדים על מנת לאפשר לו הגשת תביעה נזיקית לפיצויים, חלף אכיפת ההסכם, הבנק קיבל את ההצעה.

לחילופין, בכל מקרה לשיטת הנתבעים, מכל סכום שיפסק יש לקזז סך של 197,979 ₪, המהוה מחצית מהסכום שיורם יחזקאל שילם לבדו במסגרת חובות לב קנדה כקביעת המפרק (תשלום מס רכישה, שכר טירחת עו"ד), וסך נוסף בסך של 565,041 ₪ שהיה על טל לשלם לחב' הנדסה בנייה ופיתוח יצחק יחזקאל חי בע"מ (להלן: הנדסה), אשר העבירה לו 50% מזכויותיה בנכס ברח' ששת הימים 58 אילת.

אני דוחה את תביעת טל לשלם סך של 802,500 ₪ - הפרש עלות הדירות הפרטיות שמושכנו על ידי טל ויורם יחזקאל.

...

בסוגיה זו לא נחקר וטענתו היחידה של טל במסגרת סיכומיו שחלה התיישנות על סכום זה. טענה זו דינה להידחות שכן עפ"י סע' 4 לחוק: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת ההתיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד". על כן, יש לקזז סך של 197,979 ₪ מחובו של יורם יחזקאל כלפי טל. בנוסף, יורם יחזקאל העיד שלהנדסה היו זכויות ברח' ששת הימים 58 אילת, והיא העבירה 50% מזכויותיה לטל, אשר התחייב לשלם להנדסה את חלקה במס שהוטל.

לפיכך, דין טענת הקיזוז בעניין זה להידחות.

סוף דבר אני מחייבת את נכסי יחזקאל לשלם לטל סך של 412,500 ₪, ואת יורם יחזקאל לשלם לטל סך של 315,605 ₪.