הסכם פשרה הוצאה לפועל לדוגמא על ידי הצדדים

לפיכך, יש לפרש את ההסכם ככזה שחל על גובה החוב הפסוק, בגובה 1,700,000 ₪, כפי שנקבע על ידי בית המשפט בפסיקתא שהוגשה על ידי הצדדים, וכפי שאף נרשמה על ידי הנתבע במסגרת מכתבו לתובע בטרם הגשת התביעה מיום 29.3.18, ולא החוב בסך 1,900,000 ₪ שהוגש להוצאה לפועל.

לו היו מוגשים הסכמי שכר טירחה ו/או דוגמאות להליכים אחרים שנעשו בנוגע לחייבים אחרים ייתכן וניתן היה לבחון את טענות התובע לשגיאה לטענתו, בנסוח הסכם שכר הטירחה.

עוד בטרם הליכי ההוצל"פ ידע התובע שמדובר על חייבים שלגביהם קיימת בעיית גביה חוזרת ונשנית, ושלא עמדו בחובתם להשיב את הסכומים עליהם התחייבו לתובע, במסגרת שני הסכמים שונים (החוב המקורי והסדר הפשרה).

...

טענת התובע כי במקרה הנדון, יש לפרש את ההסכם לרעת מנסחו, דינה להידחות.

משכך טענות התובע בעניין התיישנות ההסכם נדחות.

סיכום: לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לשנות את הקבוע בהסכם, על כלל האמור בו. משכך, דין התביעה הראשית להידחות במלואה ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

למשל בדוגמא שנתתי לעיל כאשר ניתן פסק דין על סכום של 100 ₪ ונפתח תיק הוצאה לפועל על 1,000 ₪, לאחר שמוסכם ש-100 ₪ שולמו עוד קודם לפתיחת התיק, ברור שלא יהיה מקום להטיל את הנטל על הטוען פרעתי, שכן פסק הדין חייבו לשלם רק 100 ₪.

אכן המערערת העבירה למשיב את הסכום המוקפא בנכוי התגמולים כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולפיכך יש לקבל את העירעור ולהורות על ביטול החלטת כב' הרשמת וסגירת תיק ההוצאה לפועל – וכך אני עושה.

כיוון שהמערערת היא זו שניסחה את הסכם הפשרה, וכיוון שנוסח ההסכם הוא אשר הביא למחלוקת ולפתיחת תיק ההוצאה לפועל כפי שניפתח, איני עושה צו להוצאות.

...

אותו רציונל עומד גם במתן אפשרות לרשם ההוצאה לפועל, במקרה המצדיק זאת, לנסות להבין את כוונת הצדדים שהועלתה, בסופו של דבר על הכתב וקיבלה תוקף של פסק דין.

התוצאה היא אפוא, שאכן המשיב פתח את תיק ההוצאה לפועל על סכומים שלא נקבעו לזכותו בפסק הדין.

אכן המערערת העבירה למשיב את הסכום המוקפא בניכוי התגמולים כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולפיכך יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטת כב' הרשמת וסגירת תיק ההוצאה לפועל – וכך אני עושה.

בפסק הדין בהמרצת הפתיחה (מיום 12.11.2017) אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברקוביץ') את הסדר הפשרה, פרט לחלק המתייחס לאופן שבו ימומשו השעבודים, ונקבע כי הוראות בעיניין זה יינתנו על ידי רשם ההוצאה לפועל.

בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי הוא מוכן להניח שהחייב יוכל לפדות את המקרקעין באמצעות צד שלישי אף לאחר היתמחרות, וזאת כל עוד הסכם המכר עם נקסט לא אושר על ידי רשם ההוצאה לפועל.

עוד נקבע כי מתוך הסכום שישולם לשם פדיון המקרקעין, יוותר בידי אליה סך של שני מיליון ש"ח שמתוכו יוסדרו חובותיו לנושים השונים, לרבות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שניפתחו נגדו, והכל באמצעות רשות האכיפה והגבייה ("הסכם הפשרה").

עמד על כך בית-משפט זה בע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ [6], בעמ' 800, שבו נדון מקרה של אשת חייב אשר ביקשה לבטל הליכי מכירה בהוצאה לפועל של מקרקעין ממושכנים של בעלה שבהם לא הישתתפה, לאחר שהוכרז על קונה: "טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת, שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג, אלא אם המציע יידע, שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס, והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה, שהמכירה תבוטל. אם נקח לדוגמה את המקרה שבפנינו, הרי קבלת טענות המערערת תיגרום עוול למשיב, כי ברור, שכעת הוא לא יוכל לרכוש בכספו מקרקעין לפי המחירים שהיו קיימים בעת המכירה הפומבית... המשיב לא עשה דבר שיצדיק גרימת עוול כזה, ומאידך למערערת היתה היזדמנות להזדרז במאמציה לרכישת הנכס ולהשיג את הכספים הנחוצים לכך, לפני שהתקיימה המכירה הפומבית או לפני שניתנה ההחלטה על הכרזת המשיב כקונה. על-כן, הן מבחינת המדיניות הכללית והן מבחינת נסיבות מקרה זה, אין אני סבור שייעשה צדק אם נקבל את טענות המערערת" (וכן ראו ר"ע 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של ככר לוינסקי בע"מ – בפרוק [7], בעמ' 460-459).

...

להשלמת התמונה יוער כי "על דעת הפסיקה המקובלת היום, אין לאפשר פדיון במחיר נטו, למרות שיש מקום לשקול אפשרות זו, במקרים חריגים ומיוחדים, ומשהמדובר בדירת מגורים" (בר"ע (מחוזי ת"א) 1223/07 פסג' מרכזי למסחר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2.1.2008)).

בדומה לרשם, גם אני סבור כי מקום שמלכתחילה דובר בהצעה מאוחרת שלאו הצעה היא, שלא היה מקום לכנותה פדיון, ולבטח לא לאשרה – יש ליתן לחלוף הזמן את משקלו הראוי ולשים סוף להתדיינות.

עם כל ההבנה, גם לעקרון סופיות הדיון יש ליתן משקל הולם, ובכלל זה לתת את הדעת להיקף ההתדיינות סביב סוגיה ספציפית זו. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ביום 22.10.15 הגיש המבקש בקשה בה טען "פרעתי", במסגרתה פירט כי את החוב הפסוק נשוא תיק ההוצל"פ פרע באמצעות 4 המחאות כחלק מהסכם פשרה שנערך בין הצדדים, המחאות שהנן: הראשונה, ע"ס 500,000 ₪ משוכה על ידי מר רחמים בוכריס ז"ל שזמן פרעונה 1.4.08 ואשר ניפרעה ביום 7.4.08.

טענת המבקש במסגרת "טענת הפרעתי", הנה שסך של 940,000 ₪ היו חלק מהסכמה להשבת השקעת המשיב ובתמורה היה עליו לסגור את תיק ההוצאה לפועל, כאשר הוסבר שלא ניתן היה להשיב את ההשקעה העומדת כטענת המבקש ברקע הדברים מתוך פרויקט "כוכב הנגב" ולאור כך שלחברה זו הפרויקט היה "סגור" ולכן הסב המבקש המחאות שנמסרו לכוכב הנגב על ידי צדדים שלישיים.

לגבי המחאות הפרעתי, נקבע שהיה מקום להגיש תצהיר מטעמה של חברת אור לדוד אשר שלוש המחאות פרעתי נמשכו מחשבונה והדבר פועל לחובת המבקש וכי לא רק שלא הובא כל עד מטעם חברה זו אף לא הוצגה ראיה אובייקטיבית דוגמאת הסכם בין הצדדים ואף לא הסכם להמחאת החוב מחברה זו. לפיכך קבע בית המשפט קמא, שלא עלה בידי המבקש להוכיח במאזן ההסתברויות כי ההמחאות ניפרעו לחשבונו של המשיב כחלק מהסכם פשרה.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט יהודה ליבליין) מיום 31.8.18 בעש"א 39203-08-17 ולפיה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת לשכת ההוצאה לפועל אשדוד (כב' הרשמת איריס כהן) מיום 4.8.17 בתיק הוצל"פ 25-00566-08-6 שם נדחתה טענת "פרעתי" לה טען המבקש ונדחתה טענתו ולפיה בינו למשיב נערך הסכם פשרה לסגירת תיק ההוצל"פ, הסכם במסגרתו כך טען, שילם סך של 940,000 ₪ לסילוק החוב וסגירת תיק ההוצל"פ. כפי שאפרט להלן, לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שצירפו הצדדים ולאחר עיון בתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות.

איני סבור שבענייננו הונחה תשתית לדחיית הממצאים העובדתיים שנקבעו התומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט קמא ולא מצאתי כי נפלה כל טעות שבחוק בקביעות של בית המשפט קמא כך ובין היתר קביעותיו של בית המשפט קמא כי הטוען טענת פרעתי עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו או בקביעות האחרות של בית המשפט קמא.

לפיכך, לא מצאתי שיש מקום למתן רשות ערעור ואני מורה על דחיית הבקשה.

המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.

בפניי בקשה מיום 30/07/23 לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, המבקשת לחייב את המועצה המקומית ג'ת המשולש (להלן: "המשיבה") בקנס יומי בסכום משמעותי עד שתציית להוראות הסכם הפשרה מיום 08/12/21 אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 09/12/21 וזאת תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמה ושכר טירחת עורך דין.

כאשר צד להסכם פשרה שאושר בפסק דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו הנטענת על ידי הצד האחר, פתוחות לפניו מספר אפשרויות, לרבות מוקנית לנפגע האפשרות להגיש תביעה/עתירה חדשה שעילתה הפרת הסכם הפשרה ובמסגרתה לתבוע את אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה.

לעומת זאת, בכל הנוגע לפן השפוטי, מוקנים לנפגע שני מסלולים אחרים, האחד, אכיפה במסגרת ההוצאה לפועל והשני, לפי פקודת ביזיון בית משפט (ראה ת"א (י-ם) 4060/10 סיידוף נ' נס הרים מושב עובדים להתיישבות חקלאית (24/06/12).

...

לעמדתו, המשיבה מתעתעת במבקש, אינה חפצה בקיום התחייבויותיה על פי פסק הדין ומשכך, אין מנוס אלא להיעתר לבקשה על מלוא סעדיה.

המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, שכן לא סטתה מההסכמות, פעלה והינה פועלת למלא התחייבויותיה על פי ההסכמה ולקדם תכנית הנוגעת לכל גרעין הכפר, לרבות מקרקעי העותר.

המשיבה הלינה על כך שהמבקש לא טרח לצרף ולו פנייה אחת שביצע למשיבה טרם הגשת הבקשה והוסיפה וציינה כי מדובר בבקשה מרחיקת לכת וחריגה שאין מקום להיעתר לה, מה גם שהסכום המבוקש שננקב על ידי המבקש בבקשה אינו מאוזן.

על כן לעמדתו יש להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור, אין מנוס מלהורות על דחיית הבקשה.