הסכם פשרה בין גיסים בנוגע לחלוקת זכויות בנכס

עוד הדגישה העובדת תוך שהיא מפנה לנפסק בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - GSS ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.11; להלן: עניין זוננשיין) כי הנתבעים ידעו מה מצב המכון ושקיימים חובות שיש לשלמם לעובדים, ועל אף זאת העסיקו עובדים שהם קרובי מישפחה, ומימנו שיפוצים במשרדי מר חיים דוד - שאותם ביצע בתשלום גיסו של מר אפשטיין.

בעניינינו נכונים הדברים ביתר שאת שהרי הוגש תצהירו של מר אפשטיין, וזכותם של הנתבעים - שיוצגו אותה עת במאוחד אך גם ללא קשר לכך - להחליט כי מר אפשטיין לבדו יעיד מטעמם (וזאת מבלי לפגוע באפשרות לזקוף לחובתם הראייתית של הרב שון ומר חיים דוד את בחירתם שלא להעיד, בתלות בכלל הנסיבות).

אלא שלאחר שההנהלה החלה בהפעלת המכללה, נתברר לה כי למכללה חובות בסדר גודל של למעלה מ - 15,000,000 ₪ וכי בכל שנה נוצר גרעון נוסף של 6,000,000 ₪" (הציטוט הוא מסעיף 3 להחלטת השופט דוד מינץ מיום 10.7.14 בתיק הקפאת ההליכים - שאמנם בוטלה בהסכמה כחלק מהסדר פשרה שהושג במסגרת הליכי העירעור באותו הליך (ע"א 5345/14 מיום 19.8.14), אך פירוט הדברים מופיע גם בסעיפים 9-11 לתצהיר מר אפשטיין, שלא נסתרו).

הקביעה בדבר הסתרת נתונים מהאסיפה הכללית אף היא לא פורטה, ומר אפשטיין הדגיש בחקירתו כי ההסכם בין חברת יעדים למכון חדל להתקיים טרם כניסתו להנהלת המכון (עמ' 29); כי בתחילת שנת 2013 "הוצג לאסיפה הכללית בדיוק מי אנחנו" כמו גם הקשר לחברת יעדים (עמ' 32); וכי "לא באנו כנציגי חב' יעדים, באנו כשני אנשים פרטיים שחשבנו שיכולים לסייע... הצגנו את הפעילות שעשנו בחב' יעדים... בודאי הוצג שיש חובות של המכללה לחב' יעדים" (שם).

במקביל, גב' בן-גיאת אמנם ציינה כי לא שותפה בקבלת החלטות וחשה כי מסתירים ממנה נתונים, וכן פירטה תיכתובות הנוגעות לאי העברת כספי העובדים לקרן הפנסיה (כפי שיפורט להלן), אך לא ציינה דבר שיש בו ללמד על תרמית או הברחת נכסים.

בהקשר זה נציין כי לאחר שהתבקשה העובדת להבהיר האם הוגשה תביעת חוב מטעם קופת הגמל בעיניין כספי ההפקדות, הודיעה ביום 9.2.20 כי היא עצמה "אינה הגורם המוסמך להגיש תביעות חוב בכל הנוגע לכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בקרן הפנסיה ובקרן ההשתלמות". עוד עידכנה כי מבירור שערכה עלה ששולמו בגינה כספים מהמוסד לביטוח לאומי לקרן הפנסיה בגין תגמולי הפנסיה החסרים, כאשר הסכום ששולם בהתאם למסמך שצורף (סך של 5,000 ₪) מתייחס הן לתגמולי העובד והן לחלק המעסיק ומחסיר למעשה רק חודשיים ראשונים (מרץ ואפריל 2013), בסך של 2,000 ₪ בלבד.

...

לאחר מכן מצא בית הדין שהעובדת פוטרה, בניגוד לטענת הנתבעים כי התפטרה.

עם זאת נציין מעבר לצורך כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי כך שהעובדת פוטרה ולא התפטרה, וכן בדבר הקשר בין פיטוריה לבין התארגנות העובדים.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל הערעורים מתקבלים בחלקם.

עם זאת ערעורו נדחה ביחס להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 30.10.16.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 56245-10-17 פרץ נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ובעניין: החייב: רפאל פרץ המשיבים: 1.כונס נכסים רישמי תל אביב 2.יקיר ניידק (מנהל מיוחד) החלטה

סעד הצהרתי הקובע שיש ליחס ביחד ולחוד למשיבות 4 - 5 את חובות החייב ולקבוע שזכויות החברות, נכסיהן ו/או מניותיהן מוקנות לחייב וכפועל יוצא- לקופת הכנוס.

אלא הוא ביקש ששכרו ייגזר מסכומים ששולמו בפועל ישירות לחלק מנושי החייב במקום שהיו משולמים לנושים דרך קופת הנשייה, זאת כדי שהחוטא (אשר ביצע העדפת נושים והגיע עמם להסדר תוך עקיפת המנהל המיוחד), לא יצא נשכר.

במצב דברים זה, לטענת החייב, יש לגרוע ממצבת החובות את החוב לנושה פרי ירוחם זאת בשים לב לכך שהחייב הגיע להסכם פשרה עמו והלכה למעשה הנושה משכה את תביעת החוב.

החייב הוסיף וטען כי גיסו של החייב היה ערב לחובותיה של החברה בבנק אוצר החייל והוא זה שהגיע להסדר עם הבנק.

...

בהקשר לכך, אני מקבלת את עמדתו של כב' השופט **** בעניין תורז'מן. מנגד, לאור שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, לא התחשבתי בכל תביעות החוב, הן בשל טיעוני החייב ביחס לתשלום של חלק מהן, והן משום שאף שקיימת זיקה ברורה בין ביצוע התשלומים לבין לוח הזמנים שפורט לעיל, עדיין זיקה וודאית אין, ועל כן ראוי ללכת בדרך ביניים.

במצב דברים זה ולאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, אני מוצאת לקבוע שיש לחשב את שכר המימוש מסכום של 573,357 ₪ (508,607 ₪ הסכום שאושר + 64,750 ₪ (סכום ששולם בפועל לנושים דייזי, אשכר, לביא שרה ופרי ירוחם)).

לאחר עיון בעמדות הצדדים, אני סבורה שפריסה למשך ששה חודשים היא פריסה סבירה בהליך זה, ולכן, מאשרת את בקשת החייב.

קרי "לחלק את נכסי המקרקעין של מישפחת ]המנוחה[, בטווח הארוך, שווה בשווה". ראשית, כל תמורה ש"תיתקבל בעתיד" לגבי החלק של התובעת ( 1/3 ) ברח' הדרים (שהועבר כנטען מהמנוחה לתובעת), "שתהיה מעבר לדירה אחת, תהיה משותפת לכל הצדדים". נעיר שלא ברורה הזיקה בין הוראה זו לבין ההצהרה לפיה התובעת ובעלה זכו רק ב"חלקה של המנוחה" בנכס זה, באופן המלמד אף הוא שהמנוחה לא החזיקה במלוא הזכויות בנכס זה. שנית, הנכס בנרקיס, בהיותו משותף כביכול כמוצהר, "יועבר חזרה על שם כל הצדדים כפי שהיה

באשר לטענת ה"ערמה", הרי שעל בסיס הטעמים שמנינו בפסק דין זה, כל שכן על בסיס רישום הזכויות, הנכס מהוה קניינו הבלעדי של האח, ולא היה כאמור בהסכמים כדי להוות מקור לזכויות, חיובים או הסתמכות של מי מהצדדים.

אין חולק יותר שהמנוחה לא השקיעה בחנות, שלא נועדה להיות נכס להשקעה, אלא נענתה לבקשת האח והגיס להרשם כבעלת הזכויות משיקולים של מס. גם אם דעתו של בית המשפט אינה נוחה מן המניעים לרישום הערת האזהרה על שם המנוחה, עודנה עומדת בעינה העובדה שהרישום בעניינינו אינו משקף קניין של המנוחה בנכס.

שלישית, הסכם הפשרה והתשלום בעקבותיו מתוארכים לשנת 2001 , בסמוך לפני תחילת הבניה (עובדה המתיישבת עם היות החיוב היטל השבחה ולא "ארנונה").

...

תביעת האחים הנתבעים בתלה"מ 38860-11-16 מתקבלת באופן חלקי: אינה חלק מהעזבון, 21 ,XX חלקה XXXXX נקבע שהחנות ברחוב הערבה 15 בעיר סמוכה, הידועה כגוש והאח והאחות רשאים להירשם בכפוף לכל דין, כבעלי הזכויות בנכס.

התובעת תשלם לידי האח והאחות, עבור הוצאות קבורתה של המנוחה והנחת המצבה וכמפורט בכתב התביעה, סך בשיעור 1/3 מתוך 9,422 ₪, שהם 3,140 ₪.

תביעתה-שכנגד של התובעת בתלה"מ 4251-04-17 – נדחית.

ביום 1.7.2021, נוסח הסכם בו ייפה יעקב את כוחו של הרב עזרא ניסן "להכריע ולהיות הבורר ביני ובין אחי מר עובדיה חבה נ"י במחלוקת בינינו בעיניין חלוקת הנכסים והכספים והכל ישק על פיו וזה בהסכמה מלאה ומתוך רצון להחזיר את האהבה והשלום על כנו...". בהמשך מיסמך זה פורטו בקצרה הסכמות בין הצדדים ביחס לנכסים ובין היתר נקבע כי יעקב יעביר לעובדיה סכום כסף שייקבע על ידי הבורר, שחציו ישולם מיד וחציו לאחר 54 חודשים.

הרב כהן נענה לבקשתו ומסר מכתב עבור הבורר בו הוא מבקש ממנו להעביר את פנייתו אל גיסו הרב ניסים בן שמעון.

הבורר אמר כי היה שמח להשיל מעליו את ההכרעה ושב והבהיר כי מעולם לא היה תפקידו להכריע במחלוקות ולהחליט מהן זכויות המשיב, אלא רק לשכנע את הצדדים להסכים להצעת יעקב, תוך עגון המחוייבות בפסק בוררות.

כפי שהבהיר הבורר עצמו, חזור והבהר, ה"פסק" שנכתב הוא למעשה הסכם פשרה שנוסח על ידו על יסוד המפורט במסמך מיום 1.7.2021 (סעיף 6 לתצהיר הבורר), כאשר הוא מעולם לא הוסמך להכריע במחלוקות, אלא רק להביא את הצדדים להסכמות שיקבלו תוקף של פסק בוררות.

...

אוסיף, כי עמדתו של הבורר כיום, בדיעבד, לגבי תוקפו של הפסק, אינה יכולה לשנות מן המסקנה האמורה.

זאת הן מאחר והפסק שבנדון כולל קביעות נוספות שאינן חלק מאותן הסכמות שהועלו על הכתב (ר' הסיפא לסעיף 1 וסעיפים 5, 11-7 לפסק), והן בשל המסקנה שלעיל שבכל מקרה אין בפנינו פסק בוררות בעל תוקף.

לאור כל האמור, ומשנקבע כי אין בפנינו פסק בוררות תקף, דין בקשת האישור להידחות.

בהמשך להסכם הפשרה, בתחילת חודש אוקטובר 2005 הפקידה בוני סומייל בידי איצקוביץ ייפוי כוח בלתי חוזר "למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר, למשכן ל: איצקוביץ שמואל... ו-איצקוביץ דבורה... ו/או לפקודתם, את הנכסים הידועים כ-103/1211 חלקים מחלקה 13 בגוש 6213... באופן ובתנאים שב"כ הנ"ל ימצאו לנכון" (נספח כ"ג לתצהיר איצקוביץ).

לאחר שהתובעים שלחו מספר מכתבים לבנק דיסקונט בניסיון לרשום את זכויותיהם, במיגרש בכפוף למשכנתא לטובת דיסקונט, פנה לתובעים מר יצחק פלס (ולהלן: "פלס"), גיסו של צביון ומנהלה של בוני סומייל במכתב שכותרתו "בוני סומייל/איצקוביץ 6213 חלקה 13" (נספח ל"א לתצהיר איצקוביץ).

נקודת המוצא בעיניין אמסטר היתה טיבה של זכות הנהנה ביחס לנכס המקרקעין שהוחזק עבורו בנאמנות: "אין חולק כי ככל שאכן קיימת נאמנות בין הצדדים, מדובר בנאמנות מכוח חוזה ולא בנאמנות קונסטרוקטיבית. על כן, הנאמנות ההסכמית שבין הצדדים מנביעה זכויות שביושר לנהנים כלפי הנכס" (שם, עמ' 546).

ניסיונות הצדדים להידבר זה עם זה בשנת 2005 אכן צלחו וכבר ביום 26.9.2005 נוסחה טיוטת הסכם פשרה בין הצדדים, שלפי נוסח הנספח שצורף לתצהיר איצקוביץ לא נחתמה על ידי איזה משני התובעים (נספח כ"ב לתצהיר איצקוביץ).

מעיון בתיק נט המשפט של הליך פירוק השתוף עולה כי ביום 7.2.2023 היתקיים בפני בית משפט השלום דיון במעמד ב"כ התובעים וב"כ בוני סומייל, במהלכו הגיעו בוני סומייל והתובעים להסכמה דיונית (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון בת"א 64163-05-17): "על חלק מזכויות הבעלות של [בוני סומייל], רשומה הערת אזהרה לטובת [שמואל ויפה דבורה איצקוביץ]. בין הצדדים ישנה מחלוקת שמתבררת בבית המשפט... לכשיגיע מועד הזכאות לקבלת הכספים, בהתאם להחלטות בית המשפט שנוגעות לכלל בעלי הזכויות, לא יעביר כונס הנכסים את הכספים. כונס הנכסים יחזיק את הכספים אצלו, עד לקבלת החלטה אחרת, שתנתן רק לאחר שינתן פסק דין בבית המשפט המחוזי". יוצא איפוא שמתן סעד הצהרתי נידרש כדי לסיים את הליך פירוק השתוף, ובפרט את חלוקת כספי התמורה ממכירת חלקה 121.

...

סוף דבר תביעת בני הזוג איצקוביץ למתן סעד הצהרתי בדבר זכות הבעלות ב-103/1211 חלקים מתוך המקרקעין שהיו רשומים כגוש 6213 חלקה 13 בתל-אביב יפו מתקבלת.

התביעות שכנגד שהוגשו על ידי בוני סומייל ועל ידי החברה לנאמנות נדחות.

בנוסף לאמור, מקובלת עלי טענת שוב והחברה לנאמנות "כי במסגרת הסיכומים כמו גם לאורך ניהולו של ההליך משתמשים התובעים בלשון בוטה ומשתלחת כנגד הנתבעים בצורה שראויה לכל גנאי" (סעיף 20 לסיכומי שוב והחברה לנאמנות).