הסכם פשרה בבית הדין האזורי לעבודה

לדבריו, "עם כישורי המכירות שבהם ניחן, וקולו הרדיופוני, היה מוכר בהצטיינות את מוצרי החברה, וזאת כאשר מכר 150 שמפונים במשך כ-4 שעות בלבד, בסניף סופר פארם ברמת אביב, וזאת לתדהמת כולם, וכך הגיע למקום הראשון במכירות". לאחר היתדיינות ממושכת, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, וביום 26.1.2012 נתן בית הדין האיזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק ונציגי הציבור י' סרי ו-ב' חג' יחיא) תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, שלפיו: "מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים ולסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת הנובעים מיחסי עובד-מעביד ומסיומם, תשלם חברת דנאל השמות ושרותי מיקור חוץ בע"מ לתובע סך של 600 ₪ וזאת בהמחאה שנמסרת לידיו במעמד חתימה על הסכם הפשרה.

...

לבסוף, מציין כהן, "איני עורך דין בהכשרתי, ואינני עובד מזה, ואין ברשותי לרכוש שירותי עורך דין. בנסיבות דנן מתבקש בית המשפט לתת לי את יומי בבית משפט ולהורות על קבלת הערעור, לתת לי לזמן עדים ולקבל מסמכים להוכיח את תביעתי". המשיבה טוענת מנגד, כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואומר, כי החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, וכך אמליץ לחברַי שנעשה, אם כי מנימוקים שונים מאלו שעליהם התבסס בית המשפט המחוזי.

נמצאנו למדים, כי אין זה נכון שכשבהליך ביקורת מנהלית עסקינן לא ניתן לזמן עדים ולבקש גילוי מסמכים.

המשיב הגיש תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה סע"ש 11223-05-18 וביום 20.11.18 ניתן פסק דין, בו נמחקה התביעה ונקבע כי מדובר בתביעה נזיקית במהותה ולפיכך ראוי שתדון בבית המשפט האזרחי המוסמך.

המשיב טען להעברת נטל הראיה בשל הכלל הידוע של "הדבר מדבר בעד עצמו". המבקש היה האחראי הישיר לפגיעה ולהפסדיו הכספיים של המשיב שהם השבת הסכום 60,000 ₪ שהשיב במסגרת הסכם הפשרה, הוצאות משפט בהליך מול המדינה בסך 10,000 ₪, אובדן הכנסות והפרשי שכר עקב ויתור על משרה חלופית בסך 150,000 ₪, עגמת נפש ואובדן שעות עבודה שהוערכו בסך 10,000 ₪ ובסה"כ 230,000 ₪.

...

משלא נסתרו טענות המבקש, סבור אני כי המבקש הרים הנטל המוטל עליו בבקשה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהמבקש הוכיח כי לא הייתה לו כל כוונה לגרום נזק למשיב או שהיה לו שוויון נפש לגרימת הנזק, וכי התכוון באמת ובתמים לבצע את תפקידו ולאזן בין בקשות ראש העירייה ורצון המהנדס להעסיק המשיב, דרישות השכר של המשיב על מנת לקבל את המשרה, והצורך לשלוח לאישור את הסכם השכר ולנסות לאשרו, וגם בהמשך לאחר שהבין שההסכם לא אושר, לא נסתרה טענת המבקש לפיה ראש העיר אמר שייקח על עצמו את האישור וכי דרש את העלאת השכר בהתאם להסכם, למרות אי אישור השכר הכלול בו. על כן, סבור אני שלא חל הסייג לחסינות הקבוע בסעיף 7א(א) סיפא לפקודת הנזיקין, ויש להכיר בחסינותו של המבקש.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החסינות של המבקש, ומורה על דחיית התביעה נגדו וכניסת העירייה לנעליו כנתבעת.

למיותר לציין, כי מסיכומי התובעת עלה, כי שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין בתיק סע"ש 47715-03-16 והצדדים בעירעור בגיעו להסכם פשרה שבא חלף פסק הדין בבית הדין האיזורי לעבודה, נשוא הערעורים.

...

על כן, דרישה זו דינה להידחות.

למען הסדר הטוב אבהיר, כי אין סתירה בין המסקנה אליה הגעתי בעניין התביעה העיקרית לבין המסקנה בעניין התביעה שכנגד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וכן על דחיית התביעה שכנגד.

ביום 11.7.2023 נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה לאחר שיינתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעה שהגיש החייב לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו, יינתן הפטר לחייב.

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא.

יש לערוך בדיקה פרטנית ביחס לכל אחד ואחד מהעובדים מה הסכום המגיע לו, מה שולם במסגרת הסכם פשרה, האם הסכם הפשרה נעשה במסגרת הליך משפטי בבית הדין האיזורי לעבודה או באופן ישיר מול העובד ובהתאם לגזור את התוצאות.

...

מכל מקום, המדובר בהתערבות בתהליך הבדיקה והבחינה ולא במסקנה תוך שנשמר למשיב שיקול דעתו באשר לתוצאות הבדיקה שתתקיים.

סיכום על יסוד האמור, העתירה מתקבלת בחלקה במובנים הבאים: לעותרת תינתן שהות של 15 יום לתקן את הליקויים שנמצאו, ולצד זאת רואה החשבון מטעמה יערוך בחינה נוספת באשר לכל העובדים מחדש, וזאת כדי לוודא ששולם לכל אחד מהם כל המגיע וכן שיקוימו ההוראות הקבועות בנהלים לעניין תשלום במסגרת פשרה.

נוכח כל האמור, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.