הסכם פרישה מותנה בהצהרת בריאות

קבל את איחולינו לשפע בריאות ואריכות ימים.

בשל השאלות השנויות במחלוקת בתיק שלפנינו, צורפה המדינה כצד להליך, בהחלטה מיום 10/10/12 של כב' הנשיאה אורלי סלע, וביום 29/8/12 הוגשה עמדת הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר לתיק בית הדין, לפיה ובתמצית: "ככל שיימצא כי משרתו של התובע לא בוטלה ואף לא בוטלה משרה דומה אחרת, הרי שלא ניתן היה להעניק לתובע את התוספת האחוזית לה הוא טוען בתביעתו, וכי מתן התוספת האחוזית לתובע משך שנה וחצי ממועד פרישתו, מהוה תוספת שהנה בנגוד לקבוע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/97 ואף הנה בנגוד לנהוג והמקובל בשירות המדינה, וככזו מהוה היא חריגת שכר אסורה והנה בטלה מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב". מטעם התובע הצהירו והעידו התובע בעצמו, מר יצחק גבאי, אשר שימש במהלך השנים כמנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת, מנכ"ל הנתבעת ויו"ר ועדת גמלאות, ומר ליאון בן לולו שכיהן כסגן ראש עריית אשדוד וכן כיהן במהלך השנים גם כממונה על תיק משאבי אנוש בנתבעת, ויו"ר ועדת גמלאות.

מר פרידון הצהיר כי לאחר החלטת וועדת הגימלאות לאשר לתובע את קבלת התוספת האחוזית, בתנאים של ביטול משרה ותוך התנייה כי יימסר שם של עובד אחר שמשרתו בוטלה עד למועד פרישת התובע (ראו נספח ז' לתצהיר פרידון), וטרם האישור במועצת העיר (ואף טרם מכתבו של מר פרידון לתובע מיום 1/7/14), עידכן הוא את התובע בעיניין החלטת וועדת הגימלאות ואף הבהיר לו כי בכוונתו לפנות ליו"ר ועדת גמלאות, להבהיר עוד יותר כי תנאי פרישת התובע מותנים בתנאי של ביטול משרה ולתקן את פרוטוקול ועדת גמלאות אשר יובא לאישור מועצת העיר בהתאם (סעיף 38 לתצהירו של פרידון).

...

אף לא נוכל להיעתר לתביעתו החלופית של התובע לפיצויי הסתמכות.

זאת ועוד, קבלת תביעתו החלופית של התובע תהווה הלכה למעשה הכשרת מתן התוספת האחוזית וקבלתה "בדלת האחורית", ללא קיומו של התנאי, ולכך לא נוכל להיעתר.

כאמור לא מצאנו שיש מקום להעניק פיצוי נוסף כפי שעתר התובע.

מכל מקום נטען כי הוראות צו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה, אינן חלות על התובעת וזאת לאור ההסדר שהוסכם על ידי הצדדים ולפיו ביקשה התובעת מהנתבעת לבצע לה הפרשות לפוליסת הביטוח שהייתה לה באותה העת ושלא כלל שום כסוי בגין אבדן כושר עבודה והן לאור העובדה כי על הצדדים חלים הוראות ההסכמים או צוי ההרחבה בענף החקלאות הקובעים הסדר מיטיב כמשמעותו בצו ועל פיהם אין כל חובה על הנתבעת לכלול בביטוח הפנסיוני של הנתבעת ביטוח שעניינו "אובדן כושר עבודה" ובודאי שלא מהסוג שטענה התובעת.

נפסק כי תכלית הביטוח הפנסיוני היא להעניק לעובדים, ובמקרים מסוימים אף לשאיריהם, ביטחון סוצאלי עם הגיעם לגיל פרישה או עם פרישתם מן העבודה קודם לכן מסיבות של נכות או מוות (ראו: ע"ע 7243-10-15 ליליאן לנדסברג - גל-רוב יועצים בע"מ (פורסם בנבו, 20.08.2018) (להלן- ענין ליליאן לנסברג).

אני חושב שכן הייתה מקבלת את זה אבל לא יכול להיות בטוח במאה אחוז? אני לא סוכן של חב' מנורה לכן לא יכול להיות בטוח" (עמ' 33, שורות 25-30- ההדגשות אינן במקור- צ"פ) אף על פי שבבקשתה להעברת הבעלות ביקשה הנתבעת להגדיל את בסיס ההפרשות, שכן בעבר גובה ההפקדות היו 50 ₪ ואילו בטופס נרשם ששכרה עומד על 8,037 ₪, לא צורפה אל הבקשה הצהרת בריאות עליה חתומה התובעת, מיסמך שהיה עליה לצרף כדי שחברת הביטוח תאשר את ביטוחה.

בעיניין זה פסק כב' השופט אילן סופר : "החובה להפריש על פי צו ההרחבה הנה מוחלטת ואינה מותנית בהסכמתו או בהעדפותיו של העובד. מדובר בהוראה קוגנטית ואין תוקף להסכמה של עובד לוותר על זכותו מכוח צו ההרחבה. "כשם שהמעביד אינו מבקש את הסכמתו של העובד לנכות משכרו מס הכנסה או דמי ביטוח לאומי, כך אין רלוואנטיות להסכמתו של העובד להעביר נכויים לקרן הפנסיה על פי הוראות צו ההרחבה, ועל המעביד להעביר לקרן הפנסיה הן את חלקו והן את חלק העובד". (ראו: ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים ניתן ביום 12.11.08 דב"ע מ"ג / 3-16 ישראל פרנק – מעוז חברה לביטוח בע"מ פד"ע י"ד 294) (ע"ע (ארצי) 11910-05-11 אהרון בניאס - עזבון המנוח אלכסנדר זובאטוב ז"ל (פורסם בנבו, 25.06.2012).

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת לפיצוי בגובה ההפרשות אותן היה על הנתבעת להפריש בסך של 1,041.6 ₪.

היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות, התובעת תבעה מהנתבעת סכום העולה על 2,000,000 ₪ ובסופו של דבר פסקנו סכום זעום לעומת סכום התביעה.

לאחר ששקלנו מלוא השיקולים, לרבות מצבה הרפואי של התובעת ומחדלה של הנתבעת, החלטנו לפנים משורת הדין, שלא לחייבה בהוצאות.

עו"ד יצחק כהן, אשר ייצג את הנתבע במשא ומתן לכריתת הסכם פרישת השותף ולכריתת התוספת להסכם, היה שותף לניסוח ולחתימה עליהם, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי כבר בשלבים הראשונים של המשא ומתן דובר על כך שהנתבע יהיה רשאי להמשיך ולבטח את לקוחות השותפות מהמגזר הערבי, שכן הוא זה שהביא אותם לשותפות מלכתחילה והיה עימם בקשר כל השנים.

אמנם בסיכומיו טען התובע כי המחילה הייתה מותנית בכך שלא יהיו עוד הפרות בעתיד, ואולם לא מצאתי שיש לקבל טענה זו. עיון בתוספת להסכם מלמדת על וויתור הדדי של כלל טענות הצדדים, ללא כל תנאי.

המשך התביעה שכנגד הביטוח הסיעודי על פי הוראות הסכם פרישת השותף היה על התובע להמשיך לשלם את הפרמיה בגין פוליסת ביטוח הבריאות של הנתבע.

...

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה ואת התביעה שכנגד באופן חלקי.

התובע ישלם לנתבע סכום כאמור בסעיף 91 לפסק הדין בגין הביטוח הסיעודי.

בשים לב להליכים בתיק זה, לנטל שהטיל התובע על הנתבע בהגשת ראיות בלתי מעובדות, מלאות טעויות ושגיאות, ישלם התובע לנתבע את הוצאותיו, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪.

על-פי עיקרון חובת הגילוי המעוגן בסעיפים 6-8 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, היה עליך להשיב תשובות מלאות וכנות במסגרת הצהרת הבריאות שמילאת בעת הצטרפותך לביטוח.

המלומד אליאס כינה את הבעייה כ"בעיית הנציג" ותיארה כדלקמן: "מרבית חוזי הביטוח בישראל נקשרים באמצעות תווכו של גורם ביניים – סוכן ביטוח. סיטואציה זו חושפת את המבוטחים לסיכון שסוכן הביטוח יעדיף את טובתו האישית על פני טובת שלהם ('בעיית הנציג'). הסדרי הגילוי הטרום חוזיים מהוים מוקד מובהק לקיומו של סיכון שכזה. סוכן הביטוח שולט על שלב מילוי השאלון. שאלות המבטח מוצגות למועמד לביטוח על ידי הסוכן והוא אף זה המעלה על הכתב את תשובותיו ... האנטרס של המבוטח הוא לפרוש בפני המבטח את כל הנתונים הרלוואנטיים לסיכון, שכן רק בדרך זו הוא יכול להבטיח כי ברגע האמת יפרע המבטח את השטר שחתם עליו ... האנטרס המידי של הסוכן הוא להביא לקשירת העסקה, שכן שכרו (עמלת הביטוח) מותנה בשכלול החוזה. על כן, תשובה לשאלון הביטוח החושפת עובדה שבכוחה לסכל את כריתת חוזה הביטוח מסכנת אינטרס זה ...

...

לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת כאמור בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, שכן לא הוכח כי הנתבעת לא שילמה את דמי הביטוח בחוסר תום לב, כמו גם לא הוכח כי תגמולי הביטוח לא היו שנויים במחלוקת בתום לב. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בגין אבדן כושר עבודה לעבר בהתאם לחישוב הבא: 97 חודשים (החל מיום 22.11.2012 ועד היום), בניכוי תקופת המתנה של שלושה חודשים – 94 חודשים * 4,500 ₪ לחודש – סך הכל 423,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

י – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: תגמולים בגין נכות רפואית קבועה בסכום של 52,500 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום 22.11.2012 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעים הגישו הודעה מטעמם לפיה הם מסכימים למתווה המוצע, ובאופן הבא: הנתבעים יעבירו לתובעת תצהיר המבהיר כי אין בידיהם מסמכים המאריכים את תוקף ההסכם מיום 19.02.2002 בין רננות לבין קבוץ גליל-ים, שנערכו בין השנים 2002-2012, וכי מסמכים כאמור כלל אינם קיימים; הנתבעים יעבירו לעיון התובעת את ההסכם בין רננות לבין הקבוץ מיום 4.7.2013 שכותרתו "מיסמך הבהרות להסכם מיום 12.12.95" וכן את המסמך מיום 19.12.2013 שכותרתו "העמדת המימון המקדמי – פרויקט גליל ים"; בכך יתמצה שלב גילוי ועיון במסמכים; הסכמת הנתבעים להצעת בית המשפט מותנית בכך שגם התובעת תסכים להצעה, כפי שהיא, ובכך שיובהר כי התובעת אינה זכאית לידרוש גילוי ועיון במסמכים נוספים כלשהם.

אעבור עתה לידון בשאלת גילוי המסמכים בעיניינו, ובתוך כך אכריע אלו מסמכים אני מורה לנתבעים לגלות בגדרי בקשת הגילוי שבכותרת ואלו לא, ועל יסוד אלו נימוקים הכרעתי כן. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית- גילוי מסמכים תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, מעגנת את זכותו של בעל דין לבקש מבעל הדין האחר לגלות בתצהיר מה הם המסמכים הרלוואנטיים לעניין הנידון: "112. בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנידון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים." גילוי המסמכים עומד ביסוד עקרון חשיפת האמת, שמימושו מותנה באפשרות לפרוש בפני בית המשפט את מלוא התשתית הראייתית הרלוואנטית, ובאפשרות של כל אחד מהצדדים להוכיח את טענותיו.

במסגרת מקרים אלה ניתן למנות מצבים שבהם גילוי המסמכים עלול לפגוע בזכות לפרטיות; במקרים שבהם המסמכים המבוקשים מוגנים על ידי אחד מהחסיונות הקבועים בפקודת הראיות; במקרים שבהם יש בגילוי המסמכים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד; או כאשר גילוי המסמכים עלול לפגוע ביעילות הדיון [רע"א 7731/04 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל, פסקה 18 (21.6.2007); רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי, פסקה 5 (11.12.2007), רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות' עורכי דין נ' עו"ד ליעד וטשטיין, פסקה 7 (4.2.2020), אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, עמ' 361-362 כרכים א-ב, מה' 13, 2020].

אולם יתרה מכך, כפי שעולה מהצהרת הנתבע 1, הרי שלשיטתו אין בידו מסמכים המאריכים את תוקף ההסכמים שנערכו בין השנים 2002-2012, ומסמכים כאמור כלל אינם קיימים.

...

יוצא אפוא, כי סוגיית גילוי המסמכים הספציפיים מהווה הליך מקדמי לצורך הוכחת טענת התובעת ל"הטעיה אקטיבית" בקשר עם חתימת "כתב הויתור", ובאופן המהווה פגם מהותי הנופל לשורשו, ועשוי להביא לביטולו.

גילוי המסמכים מותנה בהסכמה והתחייבות של התובעת לשמור בסודיות מלאה את המסמכים והמידע שנמסר לה ולעשות בהם שימוש אך ורק לצורך הליך זה. המסמכים יועברו לב"כ התובעת תוך 14 ימים ממועד מתן החלטתי זו. התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 ימים ממועד קבלת המסמכים מאת התובעים, והנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם תוך 30 ימים לאחר מכן.

אני קובע ישיבת הוכחות לפניי ליום 20.07.2020 שעה 9:00.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.