הסכם עבודות מסגרות ורתכות בנגרייה

ידוע לו כמי שבונה ומשפץ מסעדות משנת 1995, שהתקן לא היה קיים ב- 2007 ועבודות בוצעו בהתאם להנחיות יועץ בטיחות והוראות היועצים ובוצעו תעלות מעבר אויר מהמנדפים ליחידת הסינון מפח שחור בעובי 2 מ"מ מרותך.

כתב הגנה של טאטי כצד ג' טאטי טוענת שפסק הדין סילק את טענות טאטי נגד אלקטרה מבלי להודות בכל טענה ונקבע שטאטי תבצע את עבודות ההתאמה וההתקנה של הצ'ילר על חשבונה, אך גם נקבע שהסכם הפשרה לא גורע מזכות הצדדים כלפי צדדי ג'.

לגירסתה, ליקויי הבנייה כללו ליקויים בתקרות וקורות, נזילות מים מהתקרה וכתמי רטיבות, ליקויים בנגרות, בעבודות מסגרות, לרבות מעקה מיתנדנד בגלריה, העדר חזוק, בעבודות אינסטלאציה סניטארית ונקוז, בחיפוי קרמיקה, עבודות טיח וצבע, ריצוף ופרקט, עבודות אלומיניום, עבודות אבן נסורה.

...

לאור חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש אני קובעת כי על מויש לשלם לתובעות 14,235 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 23.11.15 (יום מתן חוות הדעת) ועד לתשלום בפועל ליקויי חשמל לטענת טאטי, עפ"י חוו"ד מומחה מטעמה מר זלבה שביקר בבית העסק ביום 9.8.09 נמצאו 45 ליקויי חשמל חמורים שעלות תיקונם 35,000 ₪.לטענת מויש, הסכומים בחוות דעת מר זלבה מוגזמים וחלק מהתיקונים אינם רלוונטיים לאחר שהמקום שופץ בשנת 2012.

לאור קביעות המומחה אני דוחה את טענות טאטי לתקלות במערכת החשמל סוף דבר תביעת מויש נגד טאטי מתקבלת בחלקה.

תביעת טאטי נגד הנתבעים נדחית (למעט עלות ליקויי הבנייה המפורטים בס' 66 לפסה"ד ואשר קוזזו מסכום החוב למויש) ההודעות לצדדי ג' וד' נדחות.

חמור מכך, את המעקה המפריד את ביתו מבית השכן, התקין עופר תוך פלישה לשטח השכן בעומק של 20 ס"מ ולאורך 10 מ"ר. שילה הסביר, כי החדירה לשטח השכן הצריכה אותו להגיע להסכם עם השכן, לפיו יפצה אותו בסך של 15,000 ₪.

גרסת עופר: "הוא כתב בווטספ ועניתי שאחרי שאני מתחיל עבודה אף מסגר לא יכול לעבוד. לקח קצת זמן, מעבר למועד שקבעתי איתו, בערך 3 שבועות הרכבתי לו את המעקות במשך 4 ימים בשתי נגלות, זה היה הרבה מטרים, כל פעם עשרים ומשהו מטר מעקות. בזמן ההתקנה היה איתי פועל יחזקאל שהיה אמור לבוא היום לפה, לקח כמה וכמה ימים ההתקנה. אני צריך לעיין ביומן שרשמתי און ליין. בפעם הראשונה הייתי אצלו ב-24.11 התקנתי כחצי מהעבודה. מה שקרה ביצעתי את כל העבודה עד התיקוני צבע, יום לפני שסיימתי תקוני צבע אמרתי לו מחר אני מסיים תכין כסף, הוא לא ענה וכמובן לא הכין כסף, מן הסתם הוא תיכנן את כל העסק. סיימתי את כל העבודה ואני מבקש ממנו כסף והוא לא רוצה לתת. הזמנתי שוטרים למקום, אם יהיה צורך אזמין אותם, השוטרים אמרו מול העיניים שלי, העבודה נראית לנו יפה מאוד. מול השוטרים הוא הסכים לשלם 8,000 ₪ מתוך ה-12,000 ₪. אין לי הוכחה לזה, רק השוטרים יכולים אולי להעיד. פיתאום אחרי שהוא הסכים לשלם 8,000 ₪ הוא היתקשר לאדון הזה שהיה פה, שהוא שותפו לדבר עבירה לדעתי, העד מכר לנתבע את הבית שבו עשיתי את המעקה, הסתבר לי בדיעבד שמי שגר בבית ליד הוא הבן של העד. אחרי שהוא הסכים לשלם 8,000 ₪ פיתאום כנראה אמר לא, אני לא רוצה לשלם, היתקשר לעד הזה שפה, הלך רחוק מאיתנו ומן השוטרים על מנת לתאם עמדות" גרסת שילה: "חפשתי באנטרנט ויצא לי אתר מסגריית עמית ששייך לאדון הזה כאן, שאיתו הזמנתי את העבודה. במעמד הזמנת העבודה סוכם על עבודה איכותית לפי הדוגמא שמפורטת בכתב ההזמנה. כשבאו השוטרים אמרתי אני אחשוב ואבדוק את זה. לא אמרתי בודאות שאשלם 8,000 ₪. כשאדם הישתולל עם דיסק. אני אמרתי לו היות והוא הישתולל ואיים עלי פיזית ואני פחדתי, ליד השוטרים הוא לא הרים דיסק. אני אמרתי לו היות והמעקה חולק לשני איזורים, המרפסת והמדרגות, שאזור המדריגות והמרפסת על הפנים, אמרתי לו זה בכלל אני לא מקבל, אם מורידים שליש של אזור המדריגות יורד בכלל 4,000 ₪ , אם כבר נשאר 8,000 ש"ח ואני צריך לבדוק עם השכן מה קורה עם הנזקים שעשית בהם. זה היה תוך כדי שיח שאויימתי על ידו תוך כדי שהוא הישתולל עם דיסק. הייתי חייב לקפוץ לבית להוריד את הפיוז של החשמל. באותו מעמד שסיכמתי על העבודה, היות והגדר גובלת נכח גם אביו של השכן שבנה את כל הבית, התרע בו וגם אני, אתה לא עובר את האמצע שזה בית של שכן, תשאיר 10 ס"מ מהשפה, ביני לבין השכן שזה קיר משותף אני מתרה בכך, גם אני אמרתי וגם איציק, גם סימנו לו מפורשות על האבן, פה בדיוק אתה שם את המעקה ולא עובר את זה, זה מעקה אבן משותף" יצחק בר חן, שכנו של שילה ועד מטעמו: "אני פנסיונר של משטרת ישראל, עזרתי לשני הבנים שלי לבנות שני בתים בהר שמואל, הבית שמדובר זה הבית של הבן הבכור שלי ירון. הבית השני של גיל. ירון החליט למכור את הבית מסיבות פרטיות שלו. מכר לו את הבית..... יש בית, וילה גדולה יפה, וכאן מעקה של מרפסת קדמית 33 מטר, פה יש 10.5 מטר על הגדר ופה 20 ופה עד הבית. פה זה לא עניין אותי מה הוא יעשה, אם יעשה את הגדר שנתמכת מבחוץ, סורג שנתמך מבחוץ או בפנים, זה לא בעיה שלי. פה אם זה החצר שלו זה החצר של הבן שלי של גילי, אמרתי לו תשמע לגבי הקו הזה שיהיה ברור חד וחלק שלא יהיו אי הבנות, לקחתי עיפרון של נגרים, סימנתי לו בדיוק, אמרתי אתה רואה זה 46, אני רוצה 23 נקי שלי. אתה לוקח את החלק שלך". לאור חילוקי הדיעות בין הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט.

בנוסף בהרבה מקומות נשארו סימני ריתוך וחיתוך ללא צביעה, בכניסה לבית אין רוזטות להסתרת הברגים.

...

אני סבור שהנתבע והתובע שכנגד נושא בגין התנהגותו זו באשם תורם של 55% ועל כן אינו זכאי לדבר מסכום תביעתו.

" התוצאה היא שדין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה.

דין התביעה שכנגד להידחות.

לעניין זה העיד המפקח, כי בביקור שלו במקום ראה בשטח המחסן ציוד של מסגרייה לרבות מכונות חיתוך וריתוך (עמ' 35 לפרוטוקול).

בהתייחס לסוג השמוש שנעשה במקום, ג'בור אישר בעדותו בבית המשפט כי שכר את המחסן מאדואר בתחילת שנת 2011 והוא משתמש בו לצורך איחסון כלים, ציוד, מכונות וברזלים המשמשים אותו בעבודתו כמסגר.

במקרה שנידון בתיק ע"פ 389/91 מדינת ישראל נ' ויסמרק, פ"ד מט(5) 705 (1996), קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט בך בדעת הרוב), כי: "על-ידי מתן ההיתרים על-פי חוק הרשוי לניהול עסק הנגרייה במקום נתנה הערייה למשיב להבין כי אין מניעה לניהול עסקים כאלה באותו מבנה לעניין דין כלשהוא" (עמ' 717).

בעניינינו, הצוו השפוטי ניתן אומנם כנגד חביב ואדואר, אך לא רק. זאת משום שהוא מופנה גם כנגד "כל מי שבא בשמם ו/או מטעמם", ובמקרה דנן לא יכולה להיות מחלוקת כי הנאשמים עונים על ההגדרה המצוטטת לעיל כמי שפעלו בשמם או מטעמם של חביב ואדואר: חברת גני שפרעם מכוח היותה החברה שבניהולו של אדואר ובבעלותו העיקרית; ומוחמד מכוח היותו שוכר המקרקעין בהתאם להסכם השכירות שנחתם עם חברת גני שפרעם ועם אדואר.

...

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שעמדו בפני בית המשפט, החלטתי לזכות את הנאשמים 2 ו-3: ג'ודי וג'בור בחוס.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי ג'ודי עמד בנטל להוכיח את שני התנאים המצטברים שבסעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה, ולכן עומדת לו ההגנה שבסעיף הנ"ל, וכפועל יוצא מכך אני מורה על זיכויו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי הצו השיפוטי לא הומצא כדין לחברת גני שפרעם.

אחרית דבר: אני מרשיעה את הנאשמים, חברת גני שפרעם ומוחמד, בעבירה של בנייה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר בגין הסככה, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה.

אני מרשיעה את מוחמד בעבירה של אי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה.

ביום 9.7.2019 פירסמה רשות האוכלוסין וההגירה "נוהל להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי חברות ביצוע זרות" (ראו נספח ג2 לתגובת משרד השיכון) ובו נקבע, כי: "העובדים הזרים יועסקו באתרי בניה בלבד ורק במקצועות אלה: טפסנות, ברזלנות, טייחות, ורצפות. על אף האמור, יובהר כי אין מניעה שהעובדים הזרים שמרבית עבודתם היא בטפסנות או בברזלנות, יעסקו גם במעט עבודות רתכות או מסגרות הנדרשות במסגרת עבודות השלד, כעבודות משניות, בהתאם לדרישה. כמו כן, אין מניעה שהעובדים הזרים העוסקים בעיקר בארבעת המקצועות הנ"ל יועסקו גם בבנאות כעיסוק משני נוסף (להלן: עבודות כאמור בפסקה זו - 'עבודות רטובות')". צ'יינה אינה מנועה מלהשתתף במיכרז לאור תנאי ההיתר שניתן לה שלושה טעמים מנתה אסום לכך שצ'יינה אינה רשאית להיתמודד במיכרז על פי תנאי ההיתר שקבלה - כי ההיתר ניתן לצורך בנייה בלבד (ולא להתמודדות במכרזים); כי ההיתר כולל בנייה למגורים ותשתיות בעוד שהמבנה מושא המיכרז מיועד לדיור מוגן ולתכלית מסחרית וכי ההיתר כולל ביצוע עבודות רטובות בלבד ואילו לצורך הבנייה תדרשנה גם עבודות שאינן רטובות.

הדברים לא נותרו בגדר הצהרה בעלמא, אלא שבכל תחום ותחום שנידרש לצורך השלמת העבודות (איטום, מסגרות, נגרות, אינסטלאציה, חשמל, מיזוג אוויר, מעליות ועוד) הוצגו בשימוע הצעות מחיר מקבלנים ישראליים, והן שוקללו בהצעתה של צ'יינה (ראו סיכום שימוע מיום 20.10.2020, נספח 7 לתגובת צ'יינה).

בהקשר זה נאמר, כי לצ'יינה אין כוונה ויכולת לחתום על הסכמים עם קבלני משנה עבור ביצוע העבודות, וכי היא מתעתדת לבצע את העבודות שאינן רטובות באמצעות עובדיה הזרים.

...

לאור כל אלו, שוכנעתי כי ועדת המכרזים אכן בדקה בדקדקנות את ההצעה ואת יכולתה הכלכלית של צ'יינה בטרם החליטה לאשרר את זכייתה.

סבורני כי מאמירה זו עולה שרווחיה של צ'יינה אמנם צומצמו למינימום, אך לא נעלמו לחלוטין.

ועדת המכרזים הגיעה למסקנה כי ההצעה סבירה וכי ביכולתה של צ'יינה לעמוד מאחוריה ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתה זו. סוף דבר לאור כל המקובץ, דין התביעה להידחות.

יוער כי בע"ע (ארצי ) 2580-03-11 דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ (01.03.2015) פורטה השתלשלות והתפתחות תחולת צו ההרחבה על מחוזות תל אביב והמרכז (בהערת שוליים), כדלהלן: ביום 1.1.1982 הוחל ההסכם הענפי גם על איזור הערים רמת גן וגבעתיים (מס' 7011/82).

אתם לא עוסקים בייצור בכלל? בכלל לא. אני מפנה אותך לנספח ב' הסכם עבודה עם התובע, סעיף 3.1 "תפקידו...." בסעיף 3.2 "פועל ייצור". אם הנתבעת לא מייצרת שום דבר, למה הגדרת העבודה הראשית של התובע הנה פועל ייצור? ההגדרה היא פועל ייצור ואחזקה, אנחנו מכשירים את הסודנים לידע במסגרות כי זה נחוץ לנו על מנת לבצע עבודות רתכות קטנות.

...

נדחים בזאת רכיבי התביעה להלן - התביעה לתחולת צו ההרחבה המשולב בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה וצו ההרחבה בענף הייבוא, ייצוא והמסחר; התביעה לפיצויי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה; התביעה לדמי חגים, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים והתביעה לפיצויי הלנת שכר זכויות ופיצויי פיטורים.

מתקבלים בזאת רכיבי התביעה הבאים והנתבעת תשלם, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים להלן: דמי מחלה, בסך 288 ₪.

על כן, הנתבעת תשלם לתובע בסך הכל (לאחר הקיזוז) 4,340 ₪ = (3,168 ₪ – 7,508 ₪), תוך 30 יום.