הסכם עבודה קיבוצי בהסתדרות עובדי המדינה

עוד טוענת הר"י כי המדינה ושרותי בריאות כללית נימנעו מהעברת כלל הנתונים הדרושים לגבי מענקי המומחים ובכך הפרו את החובה למסור מידע מלא לאירגון עובדים מכוח חובת תום הלב כצד להסכמים קבוציים והן כחלק מחופש ההיתאגדות.

גם אם נקבל את עמדת המדינה שהמדובר בהסדר קבוצי חד צדדי שהמדינה בלבד קבעה לפיה זכותם של רופאים מומחים למענקי פריפריה מבוטלת, יש להחלטה זו השלכה משמעותית על תנאי העבודה של הרופאים המומחים ולכן יש לסווגה לפחות כהחלטה ב"נושא מעורב", כלומר החלטה ניהולית שהיא גם בעלת השפעה או השלכה משמעותית על העובדים (ראו עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים החדשה נ' הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע לה 103, ע' 21 ואילך, פסה"ד מיום 23.1.2000) וחובתו של המעסיק ליידע את ארגון העובדים מבעוד מועד, להיוועץ בו לגבי יישומה, ולנהל מו"מ לגבי השלכותיה של ההחלטה על זכויותיהם של העובדים ותנאי עבודתם (ראו עס"ק (ארצי) 11/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פורסם בנבו 9.5.2010 סעיף 19 של פסה"ד).

...

לא מצאנו מקום להתייחס לחוזרי הממונה על השכר לשנים 2015 , 2016 ו- 2017 משאין באלו רלבנטיות למחלוקת שלפנינו.

ואולם, מקום בו המדינה לא הפעילה את סמכותה כנדרש ולא התקבלה הסכמה ברורה ומפורשת של הר"י, הרי שאין בטענת השיהוי לרפא את מחדליה של המדינה, מה גם ששוכנענו כי הר"י לכל אורך הדרך, נשאה ונתנה עם המדינה במטרה למצוא פתרון, כאשר מכתבה האחרון למדינה היה בחודש 11/2014 והבקשה לבית הדין הוגשה כבר ביום 26.1.2015.

סוף דבר: א. על המדינה לשלם מענקי פריפריה (מענק פריפריה ומענק מוגדל) לכל המומחים אשר הגישו בקשות למענקים לשנים 2011- 2012 ואשר עומדים בתנאים על פי מסמך המענקים, וכן למומחים אשר נקלטו לעבודה בפריפריה (לאור העובדה כי לא ניתנה אפשרות משנת 2013 להגיש בקשות מומחים למענקים) בשנים 2013-2014 שעומדים בתנאים שנקבעו במסמך המענקים.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ק 2994-06-19 08 אוקטובר 2020 לפני: כב' השופט תומר סילורה נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי המבקשים 1. הסתדרות העובדים הכללית הסתדרות עובדי המדינה 2. איגוד רכזי התחבורה והנהגים ע"י ב"כ: עו"ד אילן גורביץ המשיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ: עו"ד אביעד בן יעקב פסק דין

משבחנו את הנוהל בהתאם לעקרונות שמופיעים בעיניין איסקוב ענבר קובעים אנו, כי על המדינה לעגן כללים אלו בחוזה עבודה אישי או בהסכם קבוצי או בהסדר קבוצי, אשר יקבל ביטוי, גם, בתקנון, וזאת בהתבסס על הקביעה שהתקבלה בעיניין איסקוב – ענבר על ידי השופטת נילי ארד (עמ' 39): "מן הראוי לעגן עקרונות אלה במפורש בחוזה העבודה. כמו כן, מן הראוי הוא, כי עקרונות אלה יבואו לידי ביטוי בתקנון במקום העבודה, וכי יוסדרו במשותף עם ארגון העובדים או נציגותם במסגרת הסדר קבוצי או הסכם קבוצי, בדומה לביטויים בפועל בהסכם הקבוצי הכללי. ככל שעיקרים ועקרונות אלה מעוגנים בהסכם הקבוצי הרי הם מהוים חלק מחוזה העבודה האישי שבין המעסיק לעובד". דרישה זו זכתה לביטוי גם בעיניין עריית קלאנסווה (עמ' 50) בו נקבע כי – "מן הראוי לעגן את העקרונות במפורש בחוזה העבודה ובתקנון הנוהג במקום העבודה". חובת ההיוועצות בסיכומיה טענה המדינה כי – "לאחר שהחל הליך משפטי זה, במסגרת הדיון שנערך ביום 17.7.2019 – הסכימה המדינה ליתן היזדמנות נוספת להסתדרות להעביר הערותיה לנוהל הפעלת מערכות האיכון האמור לעיל, וזאת כדי למצות לחלוטין את הליך ההידברות וזכות הטיעון המוקנית להם" (סעיף 36 לסיכומי המשיבה).

...

לפני סיום - לטעמנו, במקרה שלפנינו, אין אנו נדרשים למשפט משווה, שכן, חובות המעסיק בהקשרים הרלוונטיים לענייננו מצויות כולן בדין הישראלי, בעיקר בהלכת איסקוב ענבר, אשר עיקריה זכו לחידוש, בהלכת עיריית קלנסאווה, על רקע החידושים הטכנולוגיים.

סוף דבר: אנו סבורים, כי מהבחינה המהותית עומדת למדינה הזכות להתקין ולהפעיל את מערכת האיכון – מערכת הפוינטר, ברכבי המדינה ובכך לאסוף מידע על התנהלות הנהגים הן מבחינת שימוש ברכב והן מבחינת בטיחות נהיגתם, שכן שתי התכליות שבבסיס רצונה של המדינה להטמיע את מערכת האיכון – הכלכלית והבטיחותית – הן, ככלל, תכליות ראויות וחיוניות במסגרת פעילות צי הרכב כחלק מעיסוקיה של המדינה, וזאת בכפוף לכך שעל המדינה להתאים ולשנות את הנוהל בהתאם להנחיות שנקבעו בפסק הדין תוך מילוי חובת היוועצות עם המבקשים.

לפיכך, אנו מורים למדינה לערוך מחדש את הנוהל "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי", בשים לב לקביעות המנחות בפסק דין זה, תוך היוועצות עם המבקשים.

דיון והכרעה תחולת הוראות ההסכמים הקבוציים בענף השמירה התובע טוען כי על יחסי הצדדים חלות הוראות ההסכמים הקבוציים בענף השמירה והאבטחה, ובכלל זה הסכם עבודה קבוצי כללי בין ההסתדרות לבין האירגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, 1972 (שמספרו 19727019);  הסכם עבודה קבוצי כללי בענף השמירה, 2008 (שמספרו 20087041) (להלן – ההסכם הקבוצי 2009) [אשר הוראותיו הורחבו בצו הרחבה בענף השמירה לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז - 1957(להלן – צו ההרחבה בענף השמירה 2009)]; והסכם עבודה קבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה, 2014 (שמספרו 20147029) (להלן – ההסכם הקבוצי 2014) [אשר הוראותיו הורחבו בצו הרחבה להסכם קבוצי בענף השמירה והאבטחה לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז - 1957(להלן – צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014)].

הכרעה צו העסקת עובדים קובע בסעיף 2א שכותרתו "מענק חד-פעמי צו תשע"ו-2016" כדלקמן: (א)  קבלן ניקיון ישלם לעובד ניקיון ולאחראי ניקיון מענק חד-פעמי לפי הכללים וההוראות המפורטים בהסכם קבוצי (מסגרת) מיום י' בניסן התשע"ו (18 באפריל 2016) (להלן – הסכם המסגרת) לעניין עובדים המועסקים בשירות המדינה, לרבות לעניין סכום המענק ואופן חישובו.

...

התוצאה אפוא כי תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה, כי יש להביא בחשבון בחישוב השכר את שעות העבודה בשיעור 100% עד ל – 186 שעות, כולל חלף שכר כגון: מחלה, הבראה, חג, אימון ומילואים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 13,025 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.7.17.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ס"ק 23048-05-21 09 יוני 2021 לפני: כב' השופט **** גולדברג נ.צ. (ע) בועז סנדרו נ.צ. (מ) יצחק אופנהיים המבקש: הסתדרות העובדים הכללית החדש- האגף לאיגוד מקצועי, אגף הפנסיה, הסתדרות ע ע"י ב"כ: עו"ד ארנה לין ועו"ד אורלי אבן זהב המשיבה: מדינת ישראל – מנהלת הגימלאות במשרד האוצר ע"י ב"כ: עו"ד משה וילינגר החלטה

ביום 9.8.89 הוציא הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר חוזר שעניינו "חוק הגימלאות (השלמה לתוספת היוקר), התשמ"ט-1989, המופנה לסגן החשב הכללי במשרד האוצר ומכותבים לו נציב שירות המדינה ומנהלת הגימלאות. בסעיף 4 לחוזר נאמר ש"החל מהקצבה המגיעה בעד חודש אוגוסט 1989, יש לבצע את ההשלמה לתסופת היוקר ע"י הגדלת המשכורת הקובעת בשעור של 3.82%". בסעיף 5 לחוזר נאמר ש"בהתאם לחוק יש לשנות את שעור הגדלת המשכורת כך" ופורטו שעורי ההגדלה בעד דצמבר 1989 ואפריל 1990.

סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 מסמיך את בית הדין האיזורי "בתובענה בין מי שיכולים להיותצדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957 .. בענין קיומו, תחולתו, פרושו , ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעיניין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". הצדדים להליך – המבקשת והמדינה – יכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד.

...

ההסכמה מקורה ב"סיכום בין שר האוצר לבין ההסתדרות הכללית בארץ ישראל" מיום 12.2.89, לפיו: "בעלי גימלאות בלתי מהוונות המקבלים פנסיה תקציבית יפוצו במלוא תוספת היוקר. הצעת חוק מתאימה תוכן ותוגש לממשלה ולכנסת, בתחולה מן הגימלה בעד חודש פברואר 1989". בהמשך לסיכום האמור, נחתם הסכם קיבוצי כללי ביום 20.2.89 בדבר תשלום תוספת יוקר לתקופה מיום 1.2.89 עד 31.3.90 (להלן: "ההסכם הבסיסי 1989").

הכרעה המדינה ביקשה לדחות את הבקשה על יסוד טענות אלה: לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בבקשה שכן המשיב שצורף לבקשה – הממונה על הגמלאות לפי חוק הגמלאות – אינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד.

אשר על כל אלה, בית הדין נעתר לבקשה לסעדים זמניים, כמפורט להלן: ניתן בזה צו מניעה זמני שיעמוד בתקפו עד למתן פסק דין בבקשת הצד בהליך העיקרי, האוסר על המשיב להורות או לבצע הפחתה כלשהי בקצבאות כלל הגמלאים והשאירים הזכאים לתוספת "השלמה לתוספת היוקר" בעקבות השינוי שעליו הוחלט בעניין אופן חישוב התוספת.

לעמדתנו, באותה יחידת מקוח, דרים בצוותא חדא, זה לצד זה, הן עובדי המחקר והפרוייקט והן העובדים המנהליים והעובדים בדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות, שכן "אם המעסיק חותם על הסכם קבוצי עם ארגון העובדים היציג אצלו, וההסכם הקבוצי חל על חלק מכריע מן העובדים ולא על יתרתם, אין בכך כדי לשנות את יחידת המיקוח, ואינה הופכת לכשעצמה את העובדים שהוחרגו מההסכם הקבוצי ליחידת מקוח נפרדת, שכן יחידת המיקוח איננה נקבעת על פי הקף חלות ההסכם הקבוצי. בעיניינו ארגון אחדות הוקם במקום עבודה מאורגן, שיש בו ארגון יציג, אלא שההסכם הקבוצי שעליו חתומה ההסתדרות כארגון היציג של עובדי המדינה אינו חל על כלל העובדים בשירות המדינה. אין בכך כדי לשנות את יחידת המיקוח, שכן יש מקום להבחין בין גבולות יחידת המיקוח, כאמור ובין גבולות תחולתו של ההסכם הקבוצי. לא תמיד ישנה חפיפה בין השניים הללו" (סע' 53 לחוות דעתו של הנשיא פליטמן בעיניין אחדות; סע' 7 לחוות הדעת של כב' השופטת גליקסמן בעיניין אחדות; דב"ע (ארצי) מא/3-111 תדיראן תעשיות לישראל אלקטרוניקה בע"מ- עמוס עטיה, פד"ע יג 281 (להלן- עניין תדיראן).

...

לטענת האוניברסיטה, אין להיעתר לבקשה מכל אחד הטעמים שלהלן: מדובר בבקשה הנגועה באי חוקיות בשל פגיעה בפרטיות העובדים; ההסתדרות לא מצביעה על מקור רלוונטי המטיל חובה על האוניברסיטה ו/או המקנה לה זכות לסעד המבוקש; מופרכת וסותרת טענת ההסתדרות עת נסמכת על זכות נטענת של הוועד המינהלי, בעוד שכל בקשתה של ההסתדרות מתייחסת לוועד נפרד של עובדי מחקר ופרויקט; פסק הבוררות אינו מחייב את בית הדין ו/או האוניברסיטה ועוסק בסיטואציה שונה, בה נתגלעה מחלוקת על נוהל חד צדדי של הנהלת הבנק, שהגדיר את השימוש ברשת הפנימית של הבנק ושהייתה לו השלכה גם על יחסי העבודה; עניין הוט מובייל אינו רלוונטי לענייננו, שכן שם המעסיק חסם את הקישור לאתר האינטרנט של ההסתדרות כדי למנוע הצטרפות של עובדים כחברי ההסתדרות; האוניברסיטה אינה מתערבת בעניינים פנימיים של נציגות עובדים, מה גם שזהותם של משלמי דמי חבר, דמי טיפול מקצועי ארגוני ומס וועד ידועים רק להסתדרות (או/42).

אשר על כן, מצאנו לקבוע בשלב זה כדלקמן: 121.1 האוניברסיטה תפעל בעניינם של עובדי המחקר והפרויקט, כפי שנהגה עד כה (ככל שנהגה) עם יתר הארגונים היציגים בחצריה, ובכלל זה אל מול ההסתדרות ביחס לעובדים המיוצגים על ידה, לרבות העובדים המנהליים, שכן חזקה על האוניברסיטה כי היא נוהגת בכל הנוגע למסירת מידעים על עובדים על פי דין, לרבות בעניין הגנת הפרטיות.

סוף דבר בקשת ההסתדרות מתקבלת בחלקה, ובקשת האוניברסיטה נדחית, כדלקמן: 123.1 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואוניברסיטת תל אביב ינהלו משא ומתן להסדרת עניינם של עובדי המחקר והפרויקט, כאשר כל צד סוברני להביא את הגורמים הרלוונטיים מטעמו לישיבות המשא ומתן.