לפי הנטען בעתירה, ההחלטה בעיניינו של העותר התקבלה "שלא כדין, בשרירות, בחוסר סמכות, ללא כל הצדקה או נימוק עינייניים, באופן המעורר מראית עין ברורה ולפיה ההחלטה נעשתה משיקולים זרים – פוליטיים, והכל בנגוד להחלטת הממשלה מס' 2464 בדבר 'השלמת הסדרי רוטאציה ותקופות כהונה בסגל הבכיר של שירות המדינה' [...] הנחיות נציבות שירות המדינה שהוצאו מכוחה [...] והוראות חוזה ההעסקה של העותר". בעתירה נתבקשנו להוציא צוים על-תנאי כדלהלן:
"צו על תנאי המופנה למשיבים 1-2 [...] המורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יימנעו מסיום העסקתו [של העותר] ויורו על הארכת כהונתו בתפקיד [...] לשנתיים נוספות ובסה"כ לתקופה של 8 שנים, בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2464, הנחיות הנציב וחוזה ההעסקה של העותר.
] המורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא יציע לעותר תפקידים הולמים, במהלך השנתיים הקרובות, וזאת לתקופה שלאחר תום 8 שנות כהונתו בתפקיד, או לפעול באחת מהדרכים האחרות שפורטו בהחלטת הממשלה [מס'] 2464 ובהנחיות הנציב, באופן שיאפשר את המשך שרותו של העותר במסגרת הסגל הבכיר בשירות המדינה וימנע את סיום העסקתו בשירות המדינה, והכל בהתאם לאמור בהחלטת הממשלה והנחיות הנציב הנ"ל, שהעניקו לנציב סמכויות שונות שיאפשרו לו להמשיך את העסקתו של עובד בסגל הבכיר המוביל שזכה להערכה ומשובים גבוהים שיש בהם להעיד, יחד עם אינדיקאציות נוספות, על הצלחתו הרבה בתפקידו.
בגדרה, הוטעם כי "כבר מעיון בפתח העתירה [...] ניתן להווכח בנקל כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת תובענה לבית הדין האיזורי לעבודה, באשר הנושא בו היא מבקשת לידון, מצוי בלב מומחיותם של בתי הדין לעבודה". שכן, "כלל טענותיו של העותר, כמצוין בפתיח העתירה, נוגעות להחלטה על סיום תפקידו, לרבות סמכות מקבל ההחלטה, השיקולים שנשקלו בעת קבלתה, הליך קבלת ההחלטה, וכן טענות בדבר תפקידים חלופיים שהוצעו או אמורים היו להיות מוצעים לו, לשיטתו". לעמדת המשיבים "כל אלה הן טענות שעילתן ביחסי עובד מעסיק, וככאלה מצויות בלב סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [...] לא זו בלבד שבית הדין האיזורי לעבודה הוא הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לידון בסוגיות שמעלה העותר בעתירתו, אלא שבמסגרת הבירור שיתקיים בפניו, יידרש בית הדין האיזורי לעבודה, כערכאה הדיונית המוסמכת, לברר לאשורה את התשתית העובדתית הצריכה לעניין. זאת, משעה שבשונה מהנטען על ידי העותר, התשתית העובדתית, כמו גם טענותיו של העותר, אינן מוסכמות ואינן נעדרות מחלוקות, ולכן תדרש הערכאה הדיונית לברר את המחלוקות העובדתיות ולדון בכלל הטענות המשפטיות שיבקש העותר להניח לפתחה". כן הוער, כי בנגוד לטענות העותר "העתירה שלפנינו אינה נוגעת בסוגיות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת, והמדובר בבחינת מקרה פרטני שתעשה בהתאם לבחינת נסיבות[יו]"; וכי ממילא, "לחם חוקו של בית הדין לעבודה" להדרש גם לשאלות משפטיות, לרבות ביחס "לפרשנות הראויה להחלטת הממשלה [מס'] 2464 והנחיות נציבות שירות המדינה שהוצאו מכוחה, וכן לכלל הוראות הדין הרלוואנטיות".
לבקשתו, ומשבאת-כוח המשיבים הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי לבקשת העותר להגיש תגובה מטעמו לשאלת קיומו של סעד חלופי במקרה זה. בתגובה נטען, ראשית, כי העתירה "מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות וכבדות משקל באשר להסדר משפטי חדש יחסית, פרי החלטות ממשלה [...] ולפיכך פרשנותו תהווה תקדים חשוב בעל השלכות רוחב משמעותיות, הן בעבור העובדים עצמם והן בעבור שירות המדינה בכללו", ומשכך נכון כי זו תתברר בפני בית המשפט הגבוה לצדק.
שנית נטען, כי "פיטורי עובד בכיר על-ידי שר בממשלה בהחלטה שרירותית, ללא כל נימוק עינייני, ובאופן המעורר חשש כבד לכך שההחלטה נגועה בשיקולים זרים [...; פוגעים] פגיעה קשה באמון הציבור בממשלה ובעקרון שילטון החוק, ולפיכך אף מטעם זה ראוי שהמקרה דנן ידון בבית המשפט העליון". שלישית נטען, כי "השאלות והעילות העומדות לדיון והכרעה במקרה זה מצויות עמוק בתחום המשפט המנהלי. למעשה משפט העבודה הוא משני בתיק זה [...]". רביעית, ובהמשך לנימוקו השלישי של העותר, נטען כי בנסיבות העניין "גם אם יופנה העותר לבית הדין לעבודה, סביר מאוד שכך או כך, יגיע התיק בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט [העליון] על ידי אחד מן הצדדים. זאת בשל ההיבטים העקרוניים והתקדימיים של כל החלטה שתתקבל [...] לפיכך ראוי שהנושא ידון בבית המשפט העליון מלכתחילה, אף מטעמי יעילות". לסיום נטען, בנגוד לאמור בתגובת המשיבים, כי "עתירה זו מעלה סוגיות משפטיות בלבד ואין במקרה דנן כל מחלוקת עובדתית בין העותר למשיבים".
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי שהעניין שלפנינו יתברר בבית הדין האיזורי לעבודה – הוא הערכאה הטבעית והמוסכמת לידון בטענות שהועלו בעתירה דנא.
...
בגדרה, הוטעם כי "כבר מעיון בפתח העתירה [...] ניתן להיווכח בנקל כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת תובענה לבית הדין האזורי לעבודה, באשר הנושא בו היא מבקשת לדון, מצוי בלב מומחיותם של בתי הדין לעבודה". שכן, "כלל טענותיו של העותר, כמצוין בפתיח העתירה, נוגעות להחלטה על סיום תפקידו, לרבות סמכות מקבל ההחלטה, השיקולים שנשקלו בעת קבלתה, הליך קבלת ההחלטה, וכן טענות בדבר תפקידים חלופיים שהוצעו או אמורים היו להיות מוצעים לו, לשיטתו". לעמדת המשיבים "כל אלה הן טענות שעילתן ביחסי עובד מעסיק, וככאלה מצויות בלב סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [...] לא זו בלבד שבית הדין האזורי לעבודה הוא הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לדון בסוגיות שמעלה העותר בעתירתו, אלא שבמסגרת הבירור שיתקיים בפניו, יידרש בית הדין האזורי לעבודה, כערכאה הדיונית המוסמכת, לברר לאשורה את התשתית העובדתית הצריכה לעניין. זאת, משעה שבשונה מהנטען על ידי העותר, התשתית העובדתית, כמו גם טענותיו של העותר, אינן מוסכמות ואינן נעדרות מחלוקות, ולכן תידרש הערכאה הדיונית לברר את המחלוקות העובדתיות ולדון בכלל הטענות המשפטיות שיבקש העותר להניח לפתחה". כן הוער, כי בניגוד לטענות העותר "העתירה שלפנינו אינה נוגעת בסוגיות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת, והמדובר בבחינת מקרה פרטני שתיעשה בהתאם לבחינת נסיבות[יו]"; וכי ממילא, "לחם חוקו של בית הדין לעבודה" להידרש גם לשאלות משפטיות, לרבות ביחס "לפרשנות הראויה להחלטת הממשלה [מס'] 2464 והנחיות נציבות שירות המדינה שהוצאו מכוחה, וכן לכלל הוראות הדין הרלוונטיות".
לבקשתו, ומשבאת-כוח המשיבים הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי לבקשת העותר להגיש תגובה מטעמו לשאלת קיומו של סעד חלופי במקרה זה. בתגובה נטען, ראשית, כי העתירה "מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות וכבדות משקל באשר להסדר משפטי חדש יחסית, פרי החלטות ממשלה [...] ולפיכך פרשנותו תהווה תקדים חשוב בעל השלכות רוחב משמעותיות, הן בעבור העובדים עצמם והן בעבור שירות המדינה בכללו", ומשכך נכון כי זו תתברר בפני בית המשפט הגבוה לצדק.
שנית נטען, כי "פיטורי עובד בכיר על-ידי שר בממשלה בהחלטה שרירותית, ללא כל נימוק ענייני, ובאופן המעורר חשש כבד לכך שההחלטה נגועה בשיקולים זרים [...; פוגעים] פגיעה קשה באמון הציבור בממשלה ובעיקרון שלטון החוק, ולפיכך אף מטעם זה ראוי שהמקרה דנן ידון בבית המשפט העליון". שלישית נטען, כי "השאלות והעילות העומדות לדיון והכרעה במקרה זה מצויות עמוק בתחום המשפט המינהלי. למעשה משפט העבודה הוא משני בתיק זה [...]". רביעית, ובהמשך לנימוקו השלישי של העותר, נטען כי בנסיבות העניין "גם אם יופנה העותר לבית הדין לעבודה, סביר מאוד שכך או כך, יגיע התיק בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט [העליון] על ידי אחד מן הצדדים. זאת בשל ההיבטים העקרוניים והתקדימיים של כל החלטה שתתקבל [...] לפיכך ראוי שהנושא ידון בבית המשפט העליון מלכתחילה, אף מטעמי יעילות". לסיום נטען, בניגוד לאמור בתגובת המשיבים, כי "עתירה זו מעלה סוגיות משפטיות בלבד ואין במקרה דנן כל מחלוקת עובדתית בין העותר למשיבים".
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי שהעניין שלפנינו יתברר בבית הדין האזורי לעבודה – הוא הערכאה הטבעית והמוסכמת לדון בטענות שהועלו בעתירה דנא.
טרם חתימה, ראיתי להתייחס לטענת העותר לפיה נכון כי עניינו יידון בבית משפט זה מלכתחילה, בין היתר מטעמי יעילות; שכן, אם הוא יופנה ״לבית הדין לעבודה, סביר שהתיק [יגיע] בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט [העליון] בשל ההיבטים העקרוניים והתקדימיים של כל החלטה שתתקבל״.
בהינתן כל האמור לעיל, דין העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה.
