מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הסכם מכר משק חקלאי במושב טירת יהודה

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2000 בעליון נפסק כדקלמן:

השופטת ט' שטרסברג-כהן]: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל), שעניינו הסכם מכר של משק חקלאי מס' 54 (להלן: המשק) במושב טירת יהודה (להלן: המושב).
...
בית המשפט מצא, כי בדרך שיגרה נוהג המינהל לאשר העברת הזכות וכי מטרת דרישת ההסכמה, שהיא לפקח ולגבות תשלום מן הקונים, לא תיפגע אם יהא תוקף להעברה במישור היחסים בין הקונים למוכרים.
אמנם, בענייננו ניתנה בסופו של דבר המלצת האגודה, שאיננה "אישורים והסכמה" כלשון ההסכם.
בעניין זה מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא, כי בהעדרו של מועד מוסכם להשגת אישור האגודה, פרק זמן של כשלוש וחצי שנים לאחר חתימת ההסכם הראשון וכשנתיים מאז חתימת , הינו זמן סביר לקיום התנאי המתלה שלא נתקיים במהלכו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

לפניי שתי תביעות שאוחדו, שעילת כל אחת מהן בנפרד, הפרת הסכם למכירת משק חקלאי שבבעלות הנתבעים, המצוי במושב גיאה 89.
כן הוגשו על ידי התובעים חוות דעת שנערכו על ידי השמאים גדי יהודה ודני וינברגר, ביחס למשק 89 במשק גיאה וביחס לדירה ברחוב ראובן 11/8 ראשון לציון, היא הדירה, שעל פי הנטען, נמכרה על ידי גיל לשם מימון רכישת המשק.
...
משכך, בין אם קבעתי, כי הסכם האופציה בהסכם השכירות מוגבל בזמן ובין אם קבעתי, כי בנקודה זו לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת, הרי שלא ניתן לומר, כי מדובר באופציה שניתנת לאכיפה על ידי בית המשפט ומשכך, אין מקום לאכוף את הסכם האופציה, בין בחלוף הזמן למימוש האופציה ובין בשל הפגמים שבכוונת הצדדים, שאינם הופכים אותה להסכם מחייב ולפיכך תביעת התובעים לאכיפה נדחית.
לאור המסקנה אליה הגעתי, הרי שיש לדחות את תביעת הפיצויים של התובעים.
מנגד, במסגרת התביעה שכנגד, אני מורה לנתבעים שכנגד גיל בן דוד ודורית אור שלום לפנות את המשק נשוא התובענה, הוא הנכס הידוע כמשק מספר 89 במושב גיאה באשקלון.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי המרצת פתיחה בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר, כי הסכם המכר שנחתם בין ה"ה מאיר ורחל אלבס (המכונים לעיתים מאיר ורחל אלבז ולהלן: "המבקשים") לבין רוגלית (נווה מיכאל) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (המשיב 1 ולהלן: "המושב"), ביום 16.1.90, שנטען כי עניינו מכר שטח המשתרע על פני 1.5 דונם ועליו המבנה ששמו בית מקצועי 47 (ובעבר משק 47) (להלן: "ההסכם"), עומד בתוקפו ומהוה הסכם מחייב.
המבקשים שבו וטענו נגד היתר הבניה, שלדידם ניתן בנגוד להנחיות הועדה המקומית בחוזר שהופץ לתושבי מטה יהודה, על סמך תוכנית שאינה חוקית בעליל, שנוגדת את סעיף 20ב לחוזה המשבצת (החוזה המשולש) ומהוה מחטף בלתי חוקי המחייב את היתערבות בית המשפט.
...
המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1 ו-3 שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
סכום זהה ישלמו המבקשים בגין שכ"ט עו"ד, למשיבים 4 ו-5 יחדיו.
כן ישלמו המבקשים למשיבה 2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בהתאם לפרטים שמסר מר מבורך לועדת הערר, הוא "עוסק בחקלאות בהיקפים המאפשרים קיום כלכלי ומעבד כ-8,190 דונם של קרקע במושבי הסביבה: 720 דונם בגבעת כ"ח, 600 דונם ביער בן שמן, 400 דונם בבית עריף, 350 דונם בחב"ד, 380 דונם בצפריה, 800 דונם באיירפורט סיטי וצפדיה, 900 דונם בניר משה, 400 דונם בדינתיה, 240 דונם במזור, 670 דונם במגשימים, 200 דונם בטירת יהודה, 700 דונם בבני עטרות, 180 דונם במחלף קסם, 350 דונם במטאורולוגית, 200 דונם בחיריה, 700 דונם בחוות שיבולים, 400 דונם בנחלים, ומכאן הקפי התוצרת החקלאית המאוחסנת במחסניו, עוד מאוחסנים באותם מחסנים כ-76 כלים חקלאיים מסוגים שונים". על המקרקעין נושא העתירה חלה תכנית גמ/518 שאושרה בשנת 1956 (להלן: "התכנית").
זאת, הואיל ובעניינינו: "מדובר על סככות פתוחות, המשמשות לאחסנת תבואות חקלאיות, המשמשות את המשיב במישרין בפועלו החקלאי הענף הן בתחום המושב והן במושבים סמוכים. הדברים עולים בקנה אחד גם עם האמור באישור משרד החקלאות, לפיו בפעילות חקלאית טהורה עסקינן וכי פעילות זו נסמכת על שדות המעובדים באותו מושב ובמושבים וקיבוצים קרובים. בנגוד לעניין פ.א.ב שרותים בע"מ (ר' להלן), לא מדובר כאן בעסק של מכירת זרעים ותבואות אלא במרכיבים אנהרנטיים להליך הגידול ותוצריו. כך גם לגבי הכלים הנדרשים. כמו כן גם לא מדובר בעיבוד כלשהוא של תוצרת חקלאית (דוגמאת בית בד)..." לפיכך קבעה דעת הרוב כי המטרה נכנסת בגדר מטרה חקלאית, וכי ההיתר הוא תואם תכנית.
נקבע כי: "מקום שבו מוקם מבנה בהקף כזה, המשרת מושבים רבים במחוז המרכז ומקבץ אליו יבול מהם ומבקש לחסות תחת הגדרת מבנה משק – העדר הפרוט בתכנית מהוה מחסום שלא ניתן לעבור אותו. נראה שגם פרשנות תכליתית של התכנית אינה יכולה לכלול מבנה בעל הקף שכזה ושימוש ל"צרכי משק" של כמחצית המחוז".
עוד ציין בית המשפט כי העדפה של בעל עסק כי המבנה ימוקם בשטח החקלאי מטעמים של חסכון כספי גרידא איננה רלוואנטית לעניין זה. תנובה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון (עע"ם 6664/13), והצדדים הגיעו להסכם פשרה, שלפיו תוכל תנובה להמשיך ולהפעיל את המרכז הנוכחי במקומו לתקופה שלא תעלה על שנתיים, כדי לאפשר העברה מסודרת של פעילות המרכז (פסק דין מיום 19.3.14).
...
שלישית, אינני מקבל את טענת העותר שלפיה הייתה זו ההזדמנות הראשונה שלו להגיב על הטענה בעניין היקפי הפעילות שהובאה בדעת המיעוט בוועדת הערר (יצוין שוב כי בדעת המיעוט הובאה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בערעור על פסק הדין בעניין תנובה בגלגול הראשון, שלפיה יש להתיר הקמת המבנה על קרקע חקלאית רק ככל שהוא נדרש לטיפול בתוצרת החקלאית המופקת מאותה קרקע עצמה).
באשר למיקום גידול התוצרת החקלאית אינני מקבל, כאמור, את הטענה החדשה שלפיה המחסנים נועדו לאחסנת התוצרת המצומצמת של גבעת כ"ח וטירת יהודה.
דין העתירה להתקבל אפוא.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2004 בעליון נפסק כדקלמן:

בחודש יוני 2000 הגישו המערערים השגה על אותו חיוב, ובדחותו את ההשגה אמר המשיב כך: "בדקתי את טיעוני השגתך וכן עיינתי בשומה שנערכה והריני להודיעך שאין באפשרותינו להענות לבקשתך היות ובמשק החקלאי ע"פ תקנות המנהל [מינהל מקרקעי ישראל – א' א' לוי] ניתן לבנות על חלקה א' דירה לבן ממשיך (בנוסף לדירת בעל המשק) וכן דירה נוספת להורים ... כך שסה"כ ניתן לבנות כ-375 מ"ר. השטח הבנוי בפועל הוא 175 מ"ר כאשר שווי הבית הוערך ב-230,000 $ אשר קיבל כפל פטור עד לתקרה הקבועה בחוק, ככוללת בחובה חלק מזכויות הבנייה שלא נוצלו, היתרה חויבה ע"ס סעיף 49ז' לחוק בצרוף נכויי החממות". הכול מסכימים כי הנמקתו של המשיב היתה שגויה בכל הנוגע למקורן של זכויות הבנייה.
המשיב סבר בטעות, כי בעליה של הקרקע הוא מינהל מקרקעי ישראל, ועל כן חלה עליה החלטה מספר 303 של המינהל שעניינה "בנייה למגורים במושבים, בנחלות, במשקי עזר ובמגרשים לבעלי מיקצוע". בפועל חלה על הנחלה תכנית מתאר מפורטת מספר 112/1/1, אשר פורסמה למתן תוקף ביום 22.9.99, ובתאריך 2.11.99 קיבלה אישור סופי (להלן – "התכנית המפורטת").
במהלך הדיון בפני וועדת הערר העידה גב' נטליה אברבוך, אדריכלית בלישכת התיכנון והבניה המרכזית במנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון.
המערערים טענו, כי בגדרן של "זכויות לבנייה נוספת" אין לכלול את האפשרות לבנייה שאינה חוקית במועד כריתת ההסכם למכירת הדירה, וטענה זו מעוררת שתי שאלות משניות: הראשונה, אם הציפייה לקבלת זכויות בנייה בעתיד, אם וכאשר תאושר תכנית חלוקה, מהוה זכויות לבנייה נוספת לעניין סעיף 49ז' לחוק.
...
את השגותיהם כנגד החלטת המשיב שטחו המערערים בפני ועדת הערר לענייני מס-שבח שליד בית המשפט המחוזי בחיפה, ומשערעורם נדחה הם פנו לערכאתנו.
גם טענה זו אין בידי לקבל, ובראש ובראשונה משום שעל פי עדותה של נטליה אברבוך, אותה לא דחתה הוועדה קמא, תושביו של המושב סלעית היו מעורבים בהכנתה של התכנית המפורטת.
אולם, סבורני כי אין בטענה זו כדי להושיע את המערערים, הואיל ועל פי התכנית המפורטת החלה במקום, זכויות הבנייה הכוללות (500 מ"ר) אף עולות על אלו שבהן יכלו המערערים לזכות אם היתה הקרקע בבעלותו של מינהל מקרקעי ישראל (375 מ"ר).
במצב זה, אין בידנו להושיט סעד למערערים, ועל כן דין ערעורם להדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו