הסכם מכר מקרקעין בין הסוכנות היהודית לקופת תגמולים ופנסיה

הנתבעים טוענים כי רכשו את המקרקעין ביום 2.12.03 מבעליהם-הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לא"י בע"מ (להלן: "הקופה"), וכי במועד התחלת עבודות הסלילה ו/או התקנת הביוב או ההחלטות בגינם, הקופה ולא הנתבעים היו בעלי המקרקעין.

הקופה הגישה כתב הגנה בגידרו כפרה בחבותה לשפות את הנתבעים בטענה כי מכח סעיף 12 של הסכמי המכר שבין הקופה לנתבעים הוטלה על האחרונים האחריות לתשלום כל ההוצאות, האגרות והמיסים הקשורים בבצוע עבודות התיכנון, הבניה והפיתוח במקרקעין.

...

7.2אני דוחה את ההודעה לצד שלישי ששיגרו הנתבעים לצד שלישי.

7.3לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לצד שלישי שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 63159-01-20 מימושים מגשימים פוטנציאל בע"מ נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עינת אבמן-מולר המבקשת מימושים מגשימים פוטנציאל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' אקסלרוד ואח' המשיבים 1. קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל 2. החברה לניהול קופת התגמולים והפנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לא"י בע"מ 3. השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' קידר ואח' 4. האחים ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' כינורי ואח' פסק דין

תובענה על דרך המרצת פתיחה, בגדרה ביקשה המבקשת ליתן צו הצהרתי שיורה על ביטול הליך ההתמחרות שקיימו המשיבות 3-1 בקשר לרכישת נכס מקרקעין, לרבות ביטול ההכרזה על זכייתה של המשיבה 4, ועל חובתן של המשיבות לערוך מחדש את הליך ההתמחרות.

כפי שפורט לעיל, בחלוף המועד להגשת הצעות ולאחר שניפתחו מעטפות ההצעות, הוחלט לידרוש מכל המציעים להגיש הצעות משופרות עד ליום 13.1.20, כאשר מחיר המינימום שיידרש מהם הוא 87 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. בעקבות זאת הוגשו שלוש הצעות: הצעת מימושים ע"ס 87,025,000, שבצידה בקשה לשינוי בתנאי התשלום בחוזה המכר, ושתי הצעות נוספות, ביניהן של חברת האחים ישראל, שלא הגישו הצעה משופרת כנדרש אך הביעו עניין להישתתף בהליך ההתמחרות ולהשוות להצעה הגבוהה הנדרשת לצורך כניסה להתמחרות.

...

משמצאנו כי לא נפל פגם בהליך המצדיק ביטולו, לרבות בשלב ההתמחרות, ממילא שאין לקבל את טענתה הנוספת של מימושים לפיה לא היה מקום להתקשר עם חברת האחים ישראל, הזוכה בהתמחרות.

נוכח כל האמור, דין התובענה להידחות.

המבקשת תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ס בסכום כולל של 30,000 ₪ למשיבות 3-1 ו-30,000 ₪ למשיבה 4; ובסה"כ 60,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ‏י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016 תא"ק 39289-10-14 החברה לניהול קופת התגמולים והפנסיה של עובדי הסוכנו נ' ג.ר.ה. החזקות וניהול בע"מ בקשה מס' 1 בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע המבקשת/הנתבעת ג.ר.ה. החזקות וניהול בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ע. ברנט המשיבה/התובעת החברה לניהול קופת התגמולים והפנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לא"י בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. רולוף החלטה

המבקשת טוענת כי למרות שהיא נדרשה להגיע למעמד החתימה עם מסמכים שונים ביניהם תעודת רישום ומסמכי יסוד, פרוטוקול החלטת הדירקטוריון לרכישת הנכס ואישור לגבי מינהלי תאגיד ומורשי חתימה (מכתב המשיבה מיום 3/2/14, נספח ג' לבקשה), לא מסרה המשיבה למבקשת אותם מסמכים, הרלוונטים לצורך רישום הערת אזהרה: פרוטוקול המשיבה לחתימה על הסכם המכר וכן תצהירים לעניין בעלותה במקרקעין (יכונו להלן ביחד לשם הקיצור: "מיסמכי הרישום").

...

לאחר הדיון, אני מוצאת כי הגנת המבקשת הינה קלושה ודחוקה, ודינה כמעט להידחות.

במהלך השנים התפתחו כללים בפסיקה, אשר מנחים את בתי המשפט בעניין זה. כך למשל נקבע בע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פד"י ל"ט(1) 511, 518 (1985) כי: "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם המדובר בהגנה דחוקה". בשלב זה, די למבקשת להראות שלכאורה יש לה טענות הראויות להישמע, ואפילו אם נחלשת גרסת ההגנה באופן רציני, אין מונעים רשות להתגונן כאשר קיימת אפשרות קלושה שאחרי גביית הוכחות מלאות יתברר שיש יסוד לטענות ההגנה (ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת ואח', פ"ד כ(2) 141, 142 (1966)).

אני מוצאת כי מדובר בהגנה קלושה ודחוקה, שדינה כמעט להידחות, בטענה לפיה המבקשת היתה זכאית לעכב את התשלומים, עקב אי המצאת מסמכי הרישום ע"י המשיבה, ורק על מנת לא לחטוא בפסיקת הדין ללא מתן אפשרות של שמיעה מלאה של הראיות, אני קובעת כי תינתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה בטענתה, בתנאי הפקדת סכום התביעה, במעוגל כלפי מטה, 40,000 ₪.

חשוב לציין בעיניין זה את מוצג ת/194, הסכם מכר של הנכס בין הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לארץ ישראל בע"מ באמצעות חברת השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ, עם אברהם צינוירט מיום 08.08.07, בשים לב לסעיף 20.4 להסכם – הקובע פיצוי במקרה של הפרה על סך של 1.7 מיליון דולר, סיכון שצינוירט בחתימתו נטל על עצמו באופן אישי.

לא בכדי, תנאי מתלה לקיומו של ההסכם והעברת הכספים (או זכויות בקרקע) היא הזכייה המדוברת (ראה סעיף 3 להסכם).

...

כבר נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין בפרשת וול לעיל כי גם בהיעדרו של נזק בעקבות הסדר, לא מחייבת המסקנה שלא נתקיימה "פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים" כדרישת הסעיף: " לדידי, וכעולה מלשון הסעיף, העובדה - השנויה במחלוקת כשלעצמה - כי הקרטל לא גרם לנזק, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הרשעה בנסיבות מחמירות על פי אחת החלופות האחרות המנויות בסעיף (השוו הכרעת הדין, בפס' 121). ראשית, מבחן הפגיעה בתחרות בודק - גם בגדרי סעיף 47א עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות ולאו דוקא פגיעה בפועל; שנית, לשון החוק ברורה היא, ועל פיה רכיב הנזק הוא אך רכיב חלופי אחד להוכחתן של נסיבות מחמירות. אילו "פגיעה משמעותית בתחרות" כללה גם גרימת נזק או אפשרות לגרימתו, היתה חלופה (3) שבסעיף 47א (הקובעת, כי "הנזק שנגרם, או הצפוי להיגרם לציבור, בשל העבירה" עשוי להוות נסיבה מחמירה) - מתייתרת, ולא כך היא.

" עפ 2560/08 מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים נ' ירון וול (פורסם בנבו, 06.07.2009) עמ' 66) לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל דעה כי נוכח ההיקפים הכספיים שהיו כרוכים בהליך ההתמחרות, והנזק שנגרם לסוכנות, כמו גם לרווחת הציבור, כתוצאה מהתנהלות המעורבים בפרשה, מנויה העבירה על סעיפיו הקטנים של סעיף 47א לחוק, ומהווה לפיכך – נסיבה מחמירה.

נאשם 2 מורשע בסיוע לעבירת צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 47(א)(1) ו-47א בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3) ו-4 לחוק ההגבלים העסקיים, במחובר לסעיף 31 לחוק העונשין.

השופטת ש' נתניהו: בחוזה, שנעשה ביום 30.7.80 בין הסוכנות היהודית לא"י לבין המערערת, שהיא הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות, התחייבה הסוכנות להעביר למערערת נכסי מקרקעין מסוימים תמורת זיכוי בסכום 11,000,000 שקל, המשקף כפי שנאמר בחוזה, את ערכם של הנכסים ליום 31.10.79, על-פי חוות-דעתו של השמאי מר באדי.

(ב) נימסרה למנהל שומה עצמית רשאי הוא, תוך ששה חדשים מיום קבלתה, לעשות אחת מאלה: (1) לשום שומה זמנית את שווי הרכישה של הזכות במקרקעין, את שווי המכירה שלה, ואת הניכויים והתוספות שפורטו בהצהרה; (2) לשום שומה סופית את שווי הרכישה של הזכות במקרקעין, את שווי המכירה שלה, את הנכויים והתוספות ואת המס".

...

אין בידי לקבל טענה זו, ולא רק משום שהועלתה כתפנית חדה מטענותיה הקודמות של באת-כוח המשיב.

התוצאה היא, כי המשיב אכן איחר בקביעת השומה, והשאלה היא, אם איחור זה מצדיק את טענותיה של המערערת, כי אין לחייבה בריבית.