הסכם מכירת מניות המייצגות שטח מקרקעין

כן הבהירו בעלי מניות הרוב למיעוט, כי ככל וכבר נחתם הסכם למכירת המניות הרי שהסכם זה אינו תקף, והמכירה לא תאושר על ידי החברה.

בעלי מניות הרוב אף פנו לעו"ד עמראן חטיב (כאמור מייצג הקונה בעיסקה) ובקשו ממנו להזהיר את לקוחו ולהמנע מבצוע העסקה.

בעלי מניות הרוב ציינו, כי החברה הנה בעלים של נכס נדל"ן יקר ערך - המקרקעין הידועים כחלקה 12 בגוש 16523 בשטח של 2341 מ"ר (להלן:" המקרקעין") ואשר עליהם הוקם בשעתו מיפעל לייצור קרח ומשקאות קלים.

לטענת בעלי מניות המיעוט, היתנהלות בעלי מניות הרוב הנ"ל מלמדת לא רק על חוסר תום לב, אלא גם על רצון להכריח את בעלי מניות המיעוט למכור את מניותיהם אך ורק לרוב מתחת לשווי ההוגן, כאשר בעלי מניות הרוב נהנים מכל פירות המקרקעין והחברה על חשבון בעלי מניות המיעוט.

...

לאור האמור לעיל אני מקבל את תביעת בעלי מניות הרוב ומורה למיעוט להימנע מלמכור מניותיו לצד ג', קודם שיפעל להעברתן בהתאם להוראות התקנון.

לסיכום: התביעה בת"א 39974-02-16 מתקבלת.

התביעה בת"א 26269-10-16 נדחית.

בשנת 1999 רכש החייב מאדם בשם מנצור, זכויות במקרקעין הידועים כגוש 396 חלקה 2 בשטח של כ- 19 דונם באיזור הר אדר (להלן: "המקרקעין").

המחלוקות: האם במועד בו חתם החייב על ההסכם השני, הוא קיבל לידיו, על חשבון התמורה, סך של 1.58 מיליון ₪? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב, בתקופת הביניים שבין ההסכם הראשון לבין ההסכם השני, סכום נוסף של 340,000 ₪, אשר קבלתו לא נכתבה בהסכם השני? האם החייב נטל לכיסו את הסך של 550,000 ₪, אותו מסר משה לחייב לשם העברתו לעו"ד שלמון, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח עו"ד שלמון נגדם? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב ביום 18.4.2012 סך של 350,000 ₪? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב, באמצעות בנו, סך של 45,000 ₪? האם כספים ששלמו משה ובר ניסים לעו"ד שלמון, הם על חשבון התמורה הנקובה בהסכם המכר השני? האם משה ובר ניסים שילמו את אגרת רישום המקרקעין ואת מס השבח? האם חתימות החייב על גבי ההסכמים- נספחים 46 ו- 48 לסיכומי משה, בר ניסים ועו"ד ברק, מהוות הודאת החייב, כי מלוא התמורה החוזית שולמה לו ויש להעביר לידי הנ"ל את מניות החייב בחברה? הדין ונטל ההוכחה: לטענת החייב, לא שולמה לו מלוא התמורה בגין מכר המניות בחברה, המגלמות זכויות במקרקעין.

כזכור, החייב הכחיש את חתימתו על ההסכם הראשון; הכחיש את העובדה שיוצג בעבר על ידי עו"ד ארליך; הכחיש את חתימתו על גבי כתב הנאמנות לעו"ד ארליך; ואף הכחיש קבלת תשלומים על חשבון ההסכם הראשון והשני.

...

יובהר, טענת החייב לפיה לא חתם על ההסכם המאוחר, נדחית.

המסקנה היא שאין למצוא באותם הסכמים את הסכמת החייב להעברת מניותיו בחברה לידיהם.

אשר על כן, טענת משה ובר ניסים שיש לראות בנספחים האמורים הודאת בעל דין לפיה מילאו אחר התחייבויותיהם כלפי החייב, נדחית.

רקע הדברים וההליכים שלעניין התובענה שבכותרת הוגשה ביום 25.7.11 על ידי התובע (הוא המשיב בבקשה שלפני), עורך דין במקצועו, וזאת בגין כספים המגיעים לתובע, כך לטענתו, בתמורה לפעולות שונות שביצע בקשר עם פרויקט בנייה במקרקעין המצויים בשטחי יו"ש, סמוך לישוב עץ אפרים, והיודעים כגוש 3 חלקות 26, 28 בואד אל שמי (להלן: הפרויקט והמקרקעין, בהתאמה).

לעניין זה טענו הנתבעות, כי המדובר במסמך שהתובע ערך מול עצמו, כאשר מחד גיסא הוא חבש כובע של בעל מניות בחברה ומאידך גיסא כובע של עורך דין המייצג אותה.

הנתבעות הוסיפו וטענו, כי כל אותן פעולות שבגינן דורש התובע שכ"ט בוצעו על ידו מתוקף היותו בעל מניות בחברה, וכי הטיפול המשפטי שבגינו אמורה הייתה להיות משולמת לתובע תמורה הוא עריכת הסכמי מכר מול רוכשי הפרויקט, אולם בשים לב לעובדה שהתובע הושהה מחברותו בלישכת עורכי הדין, הרי שברי כי התובע לא סיפק – ולא יכול היה לספק – שירותים משפטיים לתובעת.

...

בנוגע להגשת חוו"ד המומחה כיוון שהתובעים אכן הצהירו על כך ומכיוון שממילא תיקון כתב התביעה יחייב ממילא תיקון כתבי הטענות ואולי אף הגשת תצהירים נוספים, אני מאשרת את הגשת חווה"ד. אשר להוצאות, אני סבורה כי יש לחייב בהוצאות בשל העובדה שתיקון כתב התביעה מתבקש, כאמור, מסיבה שהייתה תלויה בתובעים, היינו יכולים היו לחשוב על עילת תביעה חלופית של שכר ראוי כבר בשנת 2011 או בכל השלבים המקדמיים עובר להגשת תצהירים.

הבקשה לסילוק על הסף של עילת שכר ראוי כאמור לעיל, עוד בגדרי החלטתי מיום 24.5.12 התייחסתי הן לטענת ההתיישנות והן לטענת העדר יריבות למול הנתבעת 2.

לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף של עילת שכר ראוי, נדחית.

הנתבעת מס' 2, סיגל פרלמוטר, הנה מנהלת של חברת אשד רגבים, מורשית חתימה בה ובעלת מניותיה, ובזמנים הרלוואנטיים לתביעה היתקשרה עם התובעים בשם החברה, בהסכמי מכר פקטביים למכירת קרקעות חקלאיות, גבתה את התמורה, בחלקה לחשבונה הפרטי, ואף חתמה על המחאות לצורך הבטחת החזר התשלומים על פי הסכמים אלו במידה והעסקאות לא ימומשו.

הנתבע מס' 4 (להלן "עו"ד פנחס"), שימש בזמנים הרלוואנטיים לתובענה כב"כ אשד רגבים, בעלת מניותיה פרלמוטר ומנהלה בריל, כאשר לצורך עריכת הסכמי המכר והסכמי היזמות של העיסקאות הפיקטיביות, ייצג עו"ד פנחס גם את התובעים, לטענתם.

בהמשך לזכרון הדברים הנ"ל, נחתם ביום 23.6.2005 חוזה מכר בין חברת אשד רגבים, באמצעות פרלמוטר, לבין רונן, למכירת המקרקעין הנ"ל. על פי הסכם זה נמכרו לרונן מקרקעין בשטח של 500 מ"ר בחלקה 65, תמורת סך של 10,400$ וכן, מקרקעין בשטח של 500 מ"ר בחלקה 119, תמורת סך של 15,500$.

...

אין בידי לקבל את טענותיו של אשכנזי בעניין זה. סעיף 27(א) לפקודת השטרות קובע כי "מטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר". שיק טובה מטרתו להיטיב עם אדם אחר, ולאפשר לו קבלת אשראי בעד השיק (ע"א 236/60 שוירץ נגד ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד(3) 2122, 2124).

בסופו של דבר, נוסח על ידי עו"ד בורנשטיין ועו"ד שמלה הסכם "הצהרות הכוונות", לאחר מו"מ ארוך ביניהם (ראה עדותו של עו"ד בורנשטיין בעמ' 31 לפרוטוקול).

סיכומו של דבר, לאור הוראות סעיף 9 להסכם "הצהרת הכוונות", הרי שההסכם הנ"ל בוטל מתחילה ולכן, התובעים אינם זכאים לקבל לידיהם את התמורה הנקובה בו ולפרוע את ההמחאות שנמשכו על ידי אשכנזי ואשר הוסבו לטובתם מכח ההסכם הנ"ל. סיכום לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 5 (אשכנזי).

הסבתא נתנה את החלקה בה נמצא השטח במתנה לאחד מנכדיה האחרים (נתבע 1), שרשם את הקרקע על שמו ומכר אותה לנתבעים 6-2 שהם בני משפחתו.

התובע טוען כי הסכם המתנה בין הסבתא לנתבע 1 זויף, וכי הסכם המכר שבין נתבע 1 לנתבעים 6-2 ובהמשך הסכמי העברת הזכויות במקרקעין בין נתבעים 8-2 ובין עצמם, הם הסכמים פקטביים שנועדו להרחיק את הנכס מבעליו האמתיים (ובלשון משפטית – להקנות להם תקנת השוק במקרקעין).

את ההסכם ניסח ואישר עו"ד עאדל פריג', שהלך לבית עולמו במהלך הדיונים, והוא גם זה שהוסמך לייצג את הצדדים ולבצע את העברת הנכס.

טענה זו נסתרה מניה וביה.

...

טענות התובע כלפי ההסכמים שבין נתבע 1 לנתבעים 6-2 לא הוכחו ולכן נדחות.

נוכח כל אלו המסקנה היא שהתביעה לא הוכחה.

התביעה נדחית.