הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה על ידי החברה

העובדות בחודש יוני 2019, פירסמה המשיבה 1, המועצה המקומית טובא-זנגריה (להלן: המועצה או המשיבה, לפי העניין) מיכרז פומבי מס' 2/2019 למתן שירותי ניהול וגבייה ואכיפת גבייה מינהלית במועצה (להלן: המיכרז הפומבי).

הועדה הצטרפה לנימוקי היועץ המשפטי והציעה לבחון את אפשרות פירסומו של מיכרז חדש בתחילת ספטמבר 2019, בתקווה כי עד אז יתבהר המצב המשפטי באשר לאפשרות של העסקת חברות גבייה חיצוניות על ידי רשויות מקומיות (להלן: החלטת הועדה).

זאת ועוד: סעיף 4.1 לתנאי המיכרז מתנה ומבהיר כי אם עד לחודש אוגוסט 2019 – מועד שחלף זה מכבר – לא יחוקק חוק אשר יאפשר למועצות מקומיות להעסיק חברות גבייה חיצוניות, ההסכם שייכרת עם הזוכה יסתיים מאליו ללא צורך בהודעה מוקדמת.

...

מטעם זה, סבורני כי מן הדין היה לדרוש כי המשיבה תוכיח שהתנהלותה במסגרת המכרזים היתה תקינה – זאת, מכוח דוקטרינת הנזק הראייתי לפיה בתי המשפט שלנו פועלים (ראו: אריאל פורת ואלכס שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט כא(2) 191, 195-194 (1998) (להלן: פורת ושטיין)).

כל זה מוליכנו למסקנה כי אין לנו אלא לסמוך על המסמכים שהגישה המערערת וכי המערערת הוכיחה כדבעי כי פיה וליבה של המשיבה, בכל הקשור לביטולו של המכרז הפומבי, לא היו שווים.

סוף דבר מכל הטעמים הללו, אציע לחברותיי לדחות את הערעור בשל מעשה עשוי.

לאחר תקופה קצרה של שתוף פעולה, גבה טורא בין בעלי הדין, ושתוף הפעולה פסק.

ואלו היו ממצאיו של בית משפט קמא: "על יסוד הסכם הבנייה ובמשך כ- 8 חדשים לפחות, שתפו הצדדים פעולה בבצוע ההסכם"; "שתוף פעולה הופסק בסמוך למרץ 2017"; "הודעת הביטול נימסרה רק ביום 24.4.17", טענת המערערים "להסתרת האפשרות להקצאת מיגרש לבנייה עצמית הופרכה"; המערערים "ידעו גם ידעו בכריתת הסכם הבנייה, כי בפרויקט שווקו גם מגרשים לבנייה עצמית"; טענת המערערים "לפיה המיגרש אשר הוקצה להם, מיגרש 10 בפרויקט, בכלל יועד לבנייה עצמית – הופרכה. וכך גם הטענה שבעת כריתת הסכם הבנייה כלל לא נותרו בפרויקט מגרשים לבנייה מרוכזת באמצעות" המשיבה; "בפועל נראה שבעת כריתת הסכם הבנייה כבר לא נותרו בפרויקט מגרשים לבנייה עצמית". בית משפט קמא הביע את תחושתו שהמערערים סברו "שעשו מקח טעות. שהקצאת מיגרש הכרוכה בשרותי הבנייה של התובעת כדאית להם פחות מהאפשרות של ביצוע הבנייה בעצמם". מכאן נפנה בית משפט קמא לבחון את הסעד שיש לפסוק למשיבה כתוצאה מדחיית הגנת המערערים וממסקנתו לפיה "הפרו את הסכם הבנייה בהפרה יסודית". בבואו לבחון את סעד האכיפה ציין בית משפט קמא כי "לתרופת האכיפה מעמד של בכורה בדין"; כי למערערים "אין בכתב ההגנה כל גרסה מפורטת באשר לזכות התובעת לאכיפת הסכם הבנייה" זולת הטענה ש"הם אבדו כל אמון בה"; כי עיון בטענות המערערים ובראיות שהציגו "מלמד על העידר כל נימוק לשלילת סעד האכיפה לו עותרת התובעת. למעט אמירות כלליות לחוסר צדק או אובדן אמון"; כי הסכם הבניה אינו חוזה לשירות אישי כי אם "הסכם לבצוע עבודות בנייה על ידי חברה קבלנית" וכי "היחסים שבין קבלן לבין מזמין עבודה אינם נתפסים בדרך כלל כחוזה למתן שירות אישי". בית משפט קמא נתן דעתו לסייג החשדנות וחסר אמון, שעלול להביא לדחייתו של סעד האכיפה בשל החשש שיחייב מידה בלתי סבירה של פקוח מצד בית המשפט, אך קבע כי המערערים לא הציגו בהקשר זה "ראיות או כזה פירוט... למעט טענה כוללנית על העדר אמון". בסופו של יום הורה בית משפט קמא על אכיפתו של הסכם הבנייה.

...

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור מתקבל, באופן בו סעד האכיפה עליו הורה בית משפט קמא – מבוטל.

הרקע לבקשת האישור וטענות הצדדים במוקד בקשת האישור עומד הסכם היתקשרות למתן שירותי גבייה שנחתם ביום 22/03/12 בין הערייה לבין מילגם (להלן: "הסכם ההיתקשרות").

4/2006 – 7/2012 – שוהר שירותי חניה בע"מ ("שוהר") חברת שוהר היתה אחת משלוש החברות הגדולות בארץ אשר העמידו לרשויות שירותי ניהול וגביה של מערכי ארנונה, חניה מים ופקוח ערוני וכן במתן שירותי אכיפה מכוח פקודת המסים (גבייה) של חובות לרשויות אשר לא שולמו במועדם.

כך גם לא ניתן לקבל טענת המבקש בכל הנוגע לחיוב החייבים על ידי מילגם בתשלום מע"מ. העותר מבסס טענתו זו על כך שמדובר בהוצאות גבייה שנגבות עבור הערייה שהנה רשות שאינה מחויבת בתשלום מע"מ. ואולם, בטענתו זו מיתעלם המבקש מכך שנותני שירותים של הערייה כדוגמת מילגם כן מחויבים על פי דין בגביית מע"מ, ומכך שהעירייה עצמה כאשר נידרשת היא לקבל שירות כלשהוא מחברה פרטית מחויבת על ידי החברה בתשלום מע"מ. בכל מקרה, טענת הערייה לפיה ביצוע הגבייה על ידה במישרין היה מביא לחיוב גבוה יותר של הנישומים לא נסתרה, גם אם רכיב המע"מ לא היה נכלל בתחשיביה.

...

משכך, אין מנוס מלהורות על דחיית בקשת האישור.

סוף דבר סיכומו של דבר – בקשת האישור נדחית.

המבקש ישלם את ההוצאות שנפסקו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

מיכרז פומבי מס' 11/21 "לאספקת שירותי גבייה מנהלית לעריית שפרעם" (להלן: "המיכרז") שפורסם על-ידי עריית שפרעם (להלן: "הערייה") בחודש 4/2021, הביא לעולם שלוש עתירות מנהליות: העתירה הראשונה הגישה המשיבה מס' 2 - חברת מילגם בע"מ (להלן: "מילגם") מושא תיק עת"מ 25378-07-21, אשר התקבלה בפסק דין מנומק שניתן ביום 15.08.2021 (להלן : "פסק הדין בעתירה הראשונה"); העתירה השנייה היא עתירה מס' 65165-11-21 אשר התקבלה בהסכמת הצדדים והעניין הושב לועדת המכרזים לשם השלמת מלאכתה; והעתירה שלפניי היא העתירה השלישית המוגשת כנגד החלטת ועדת המכרזים.

השירותים הוגדרו בסעיף 2 למסמך א' על-ידי הפנייה להסכם.

בנוסף, קבע היועץ בחוות דעתו כי "כל עוד חברת 'מילגם' הנמנית כאחת מחברות הגבייה הגדולות בתחום המוניציפאלי, חוזרת וטוענת, כי יתכן והצעתה אינה רווחית, אך בהחלט לא גרעונית, כי אז עליי לקחת זאת בחשבון בבואי לשקול את הצעתם, נכון להיום". ועוד, חרף עמדת הערייה בעתירה הראשונה וחרף קביעתי בפסק הדין שניתן, מצא היועץ לקבל את עמדת מילגם כי מאחר והיא הבעלים בתוכנת האכיפה הרי לא מוטלות עליה הוצאות הפעלה ועל כן יש להפחית ההוצאה הנ"ל מן האומדן (ראו סעיף 13 לחוות הדעת).

כפי הנטען על ידי היועץ, מילגם היא חברה ותיקה, ועל פניו השתכנעה הוועדה, על בסיס חישובים המגלמים את טענות מילגם בשימוע, כי חרף הצעה הזולה היא יכולה לספק את השרות מושא המיכרז ללא פגיעה באיכות השרות.

...

בעתירה שלפניי מבקשת העותרת להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים מיום 02.02.2022 הממליצה על מילגם כזוכה במכרז (נספח ע/1 לעתירה) ואילו העירייה ומילגם טוענות כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת המכרזים ודין העתירה להידחות.

מכל האמור לעיל, נראה, כי רשאית היתה ועדת המכרזים להמליץ על התקשרות עם מילגם, אף אם הצעתה אינה מניבה רווח גבוה או אינה מניבה רווח כלל.

מסקנה: לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

לאור נסיבותיו של התיק והגלגולים שעבר המכרז, אני מחייב את העותרת לשלם למילגם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

רקע עובדתי המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי גבייה, אכיפת גבייה וניהול מערכות גבייה עבור רשויות מקומיות.

במסגרת ההסכם, המבקשת הייתה זכאית לקבלת תמורה עבור שירותים שספקה ותספק למשיבה כאמור בהסכם, לרבות תשלום עמלות גבייה, החזר הוצאות אכיפה ותשלום עבור פעולות אכיפה נוספות שבוצעו על ידי המבקשת עבור המשיבה במהלך תקופת ההסכם ונשאו או יישאו פרי עד לשנה ממועד סיומו של ההסכם.

...

עוד ציינה המבקשת כי היא שומרת על זכותה לתקן את תביעתה בעתיד ככל ותידרש לעשות כן. בכתב ההגנה שהגישה בהליך טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה, שכל עניינה להתעשר שלא כדין על חשבונה.

כאמור המבקשת טענה בכתב התביעה המקורי כי היא זכאית לסכומים הגבוהים מהסכומים שנתבעו, וסבורני כי במצב עניינים זה לא ניתן לקבוע שהמבקשת השתמשה בהליכי משפט בהגינות דיונית, כאשר היא בחרה לבקש לתקן את כתב התביעה רק לאחר מתן התשובות לשאלות הבהרה וללא הסבר המניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.