הסכם למכירת זכויות קניין חברה אמריקאית מממציא ישראלי

עו"ד פרוכטר העידה כי סביר להניח שהיא ביססה את טיוטת הסכם 1997 על הסכם מיום 5.9.1996 שנחתם בין פרסמן לבין חברה אמריקאית בשם "Bar David Toys and Games" לגבי משחק בשם "Monkey Balance" (עמ' 311 ש' 8-5 ועמ' 334 ש' 19-17; מ/57; הסכם MB).

הועלו גם טענות לגבי הסכם "הופכי" שנחתם בין התובעת 4 (למדע) לבין פרסמן בשנת 1990 לגבי המשחק "Tri-Ominos" (מ/60), הסכם בו פרסמן היא בעלת הזכויות במשחק הרלוואנטי ולמדע מקבלת רישיון בלעדי לצורך יצור, שווק ומכירה של המשחק הנ"ל בישראל.

בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2446/03 תנובה מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ נ' לעמי 2000 96 בע"מ (31.03.2005) דובר בהסכם בעל פה בו התחייבו המערערים לשלם למשיבה, חברה העוסקת בשיווק וסחר בבשר, עמלה מסוימת לכל קלוגרם בשר הנמכר על ידן ונושא הכשר של רבנות ירושלים, וזאת בתמורה לתיווכו של מנהל המשיבה למול רבנות ירושלים, על מנת שזו תיאות להכשיר את הבשר המיובא על ידי המערערים.

מנגד, לפי ספרות העוסקת באופן ישיר בזכויות קניין רוחני בישראל, החזקה הראייתית חלה על הסכמי רישיון.

...

על רקע מסקנה זו וכאשר אין טענה כי הודעת הסיום לא ניתנה זמן סביר מראש, מתקבלת עמדת התובעים כי היו זכאים להודיע על סיום ההסכם באופן בו הודיעו.

סוף דבר לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018; רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענות שהועלו בהמרצת הפתיחה ונזנחו בשלב הסיכומים; האם יש לפרש את ההסכם ככזה שכלל או לא כלל פורמט דיגיטלי של המשחק; טענת הרצנו לפערי כוחות בין הצדדים; דברים שנאמרו או לא נאמרו והוצגו לגוליית לפני העסקה בה רכשה את פרסמן (אין טענה כי הדברים נאמרו או הוצגו ע"י הרצנו; הסכם רכישת פרסמן אינו כולל מצג לגבי המשחק ולא בוצעה התייעצות עם עו"ד ישראלי בזמן אמת); טענה כי לא בכדי מיכה לא פנה לשינוי ההסכם לפני שגוליית רכשה את פרסמן (עמדת הרצנו בעניין זה, לרבות סע' 17-16 לסיכומיהם, מתקבלת ככלל); הסכם "רעיון" מול הסכם "משחק מוכר" (הנתבעת טענה כי מדובר בהבחנה חדשה ומקורית שהופיעה לראשונה בסיכומי התובעים והיא פרי דמיונם, אך אבחנה ברוח זו הועלתה בעדותו הוא ג'ים אשר העיד מטעם הנתבעת, ר' למשל עמ' 286 ש' 15 ואילך); משמעות ההסכם כהסכם יחס; ועוד.

התובענה מתקבלת.

על פי כתב התביעה, התובע הוא יזם, ממציא, איש עסקים ובעל הקניין הרוחני והבלעדי של המותג סטריידר של חברה אמריקאית העוסקת בתחום אופניים לילדים ומוצרים משלימים.

למרות שטרם נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, התובע סמך על הנתבעת שעשתה לעצמה בשוק הישראלי שם של חברה אמינה, כי לא תפעל מאחורי גבו ולא תנסה לנכס לה מוצר שהוא פרי מוחו וכישוריו.

לאור זאת, ביקש התובע כי בית המשפט ייתן צו של מתן חשבונות לעניין מכירת המוצר, יפסוק לטובתו פיצויים בסך של 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, יפסוק פיצויים בסך 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 56 א' לחוק זכות יוצרים וכן יפסוק לטובתו רווחים עתידיים ממכירת המוצר.

לדבריה, מתוה זה אינו של "שותפות" או "בעלות של התובע" אלא המתוה הרגיל בו היא מתקשרת עם חברות וגופים לייצור או.אי.אמ. מר ארזי העיד דברים דומים בתצהירו והדגיש כי מטרת האו.אי.אמ היא לתת אפשרות נוספת לשימוש במוצרי הנתבעת אך היא נשארת היצרנית ובעלת הזכויות בהם כמו גם היחידה שיכולה לבחור אם, איך ומתי להשתמש בהם (סעיף 30 לתצהירו).

...

התובע זכאי לתשלום על אף האמור, אני סבור כי יש מקום ליתן לתובע תשלום על פעולתו ותרומתו לנתבעת.

בנסיבות המתוארות לעיל אני סבור שיש ליתן לתובע פיצוי עבור טרחתו בגין כך. לאחר ששקלתי את הדברים אני סבור כי תשלום בסך של 25,000 ₪ הינו פיצוי סביר והולם.

סוף דבר אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,000 ₪.

הרקע לתביעה עניינה של התביעה שלפניי בשירות למכירת פירסומות על ידי בעלי אתרים בפלטפורמת האנטרנט "Google". על פי המודל העיסקי של השרות שידוע בכינויו AdSense Google, בעלי אתרים אשר מעוניינים למכור שירותי פירסום מתקשרים עם הנתבעת (להלן – גוגל) בהסכם מכוחו יועברו לידיהם 68% מההכנסות שתיגבה הנתבעת מהמפרסמים, בכפוף לקיום יתר תנאי הסכם השרות.

במקרים אלה הקיבול החוזי נעשה כאשר התנאים מוצגים לגולש והוא מתבקש להקליק בתיבת הטקסט שם נרשם על פי רוב, "אני מסכים". חוזים אלה הם "מכשיר יעיל להבטיח קיבול בעיסקאות שנעשות באנטרנט" [גיא רוב "דיני חוזים: הלנו אתם או לצרינו? חוזים טובים, חוזים רעים וחוזים שאולי רומסים את דיני זכויות יוצרים" קניין רוחני: עיונים בינתחומיים 543, 577 (2015); Specht v. Netscape Communications Corp.

למרות שה – TOS עצמו אינו כולל את תיבת הטקסט "אני מסכים" ואת האפשרות לאשרה באמצעות הקלקה, הוא יוצר ביטוי לקבלת הסכמת בעל האתר באמצעות יצירת חשבון ה – AdSense, כפי שנקבע בסעיף 2 ל – TOS: "שימושך בשירותים כפוף ליצירת חשבון AdSense על ידיך ואישור על ידינו ...". סוג זה של חוזה מקוון הוא יצור כלאיים בין חוזה הקלקה לבין חוזה גלישה ומכונה בפסיקה האמריקאית "Sign-in wrap" [Meyer v. Uber Technologies .Inc.

בכל אלה יש להעיד על הסכמה על דרך ההיתנהגות להסכם השרות [לעניין קיבול על דרך היתנהגות, ראו: ע"א 355/89 עיזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 75 (1992); רע"א 9813/03‏ מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עריית ראשון לציון, פסקה 11 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (פורסם בנבו, 04.02.2007); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 221-215 (2005) (להלן –שלו)].

באשר לקזוז הסכום שנזקף לזכותה של ויוה בחשבון ה –AdSense , חלה הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), שקובע כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקזוז בהודעה של צד אחד למישנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". הקזוז מכוח סעיף 53 מותר "כשמדובר בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נימסרה הודעה על הקזוז לצד שכנגד" [ע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ), פסקה 20 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (פורסם בנבו, 21.01.2016)].

...

אני קובע כי ויוה הפרה את הסכם השירות וכי ביטול החוזה על ידי גוגל נעשה כדין.

עם זאת, לנוכח היותו של סעיף 10 ל – TOS תנאי מקפח בחוזה אחיד ובהתחשב בשינוי שנערך בו, אני מחייב את גוגל להשיב לויוה סך 892,969 ₪ מתוך הסכום שניכתה מחשבונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 05.08.2014.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב בממצאים שנקבעו בפסק הדין לפיהם ויוה היא זו שהפרה את הסכם השירות, אני מחייב את גוגל בשכר טרחה ובהוצאות משפט על הצד הנמוך כפועל יוצא מחיובה בהשבה חלקית של הכספים, כדלקמן: 40,000 ₪ בגין שכר טרחה באי כוחה של ויוה.

מכירת הקניין הרוחני: במקביל לדעיכת הטיפול של הנתבעים ברשום המדגמים בברזיל ויפן, הם ניסו על פי המסמכים שהוצגו בפני, למכור את הקניין הרוחני שלהם.

כמו כן ברגמן היה בחודש מרץ בקשר עם משקיע אמריקאי על פי בקשת הנתבעים או מי מהם, ושלח חשבונית נוספת בגין עבודה זו. על פי המיילים שהוצגו בפני היה משקיע נוסף בשם יובל שהתעניין ברכישת הזכויות למדגמים ואף עמד בקשר עם ברגמן כדי להסדיר את של הנתבעים לברגמן.

על פי זכרון הדברים שכותרתו "העברת זכויות שימוש בקניין רוחני של מיקי ויינשטיין וטל שני לידי חברה חדשה בבעלות קובי בן זקן" הוסכם כי הם מאפשרים שימוש בקניין הרוחני שלהם ואם החברה החדשה שתוקם על ידי בן זקן תהיה מעוניינת בכך היא תרכוש אותו כנגד תשלום של 170,000 ₪.

לטענתו במועד הפגישה הראשונית עם הנתבעים 1 ו-2 החברה כלל לא הייתה קיימת, המדגמים נרשמו על שם הנתבעים 1 ו-2, גם לאחר הקמת החברה, לא היו החלטות של בעלי המניות בחברה, לא הוצג בפניו הסכם הקמה, לא שולם לו דבר על ידי החברה, ולא הוצגה כל ראיה כי החברה הייתה פעילה.

כפי שעולה מהעדויות של כל הצדדים בפגישה הראשונה הסביר ברגמן לנתבעים כי לא ניתן לרשום פטנט בגין האבזמים, אך כן ניתן לבקש לרשום מידגם והסביר כי צריך להגיש את הבקשה בישראל ובתוך שישה חודשים בכל מדינה נוספת.

...

על כן אני קובעת כי על אף שלא היה הסכם שכר טרחה בכתב מראש בין הצדדים, כי ברגמן הוכיח כי הנתבעים 1 ו-2 התחייבו לשלם לו עבור כל המדגמים והפעולות שביצע לרישומם.

לפיכך אני דוחה את הודעת צד ג'.

סיכומו של דבר: אני קובעת כי על הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד את מלוא סכום התביעה בסך של 179,214 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 15.11.12 ועד התשלום בפועל.

פתח דבר במוקד המרצת פתיחה זו הסכם שנחתם בין הצדדים, במסגרתו רכשה המשיבה, חברה אמריקאית, מהמבקש, ממציא ישראלי, את זכויות הקניין במתפסים מסוג M44 המיועדים לכלי נשק (להלן: "ההסכם").

המבקש טוען, כי יש לפרש את ההסכם, לעניין תשלום התמלוגים, כך שהוא כולל גם מכירה של מתפסים אחרים, מסוג X6, אשר נמכרו על ידי חברה אמריקאית אחרת בשם CAA, חברה המצויה בהליכי פירוק בארה"ב, שאינה צד להליך.

...

לפיכך, גם דין הטענה לגופו של עניין להידחות על כל ראשיה.

לסיכום, התביעה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 20,000 ₪.