הסכם ליסינג רכב בין חברה לעובד

כמו כן, מינהלי הנתבעת גרעו מסמכויותיו והפסיקו לשתף אותו בהחלטות ובנעשה בחברה ואף לא חידשו את חוזה הליסינג של רכבו.

בנוסף, בסעיף 5 להסכם העבודה עם התובע, נקבע כי החברה תעמיד לרשותו רכב מטעמה, תשלם את הוצאותיו ותזקוף לזכות שכרו את שווי השמוש ברכב על פי השיעורים הקבועים בחוק וכמקובל בחברה.

...

לפיכך, החלטתי להתייחס לכך במסגרת פסיקת ההוצאות כנגד הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

כאמור לעיל, נמצאנו למדים כי התביעה שכנגד עומדת על כרעי תרנגולת מבחינה ראייתית ונותר ספק כבד בלבי בנוגע למניעים האמיתיים מאחורי הגשתה.

לאור האמור לעיל, ולאור סכום התביעה שנדחתה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע השתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ₪.

עוד עולה מן המסמך "נספח להסכם ליסינג / שכירות – רכב חליפי" שצורף כנספח 2 לכתב התביעה שכנגד דוקא ממנו נלמד, כי דמי השכירות של הרכב החליפי יהיו בגובה דמי השכירות ששולמו עבור שכירת המשאית, כך שעל פניו נראה, שלא נגרם לתובעת שכנגד נזק מבחינת הפסד ימי חלוקה.

בין עובדים לבין חברה ובעליה קיימים יחסים משפטיים קרובים ונמשכים, המצדיקים הרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין (פורסם בנבו, 22.5.2006); ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' דליה ברגר (פורסם בנבו, 16.2.2011); הדרה בר-מור, "הרמת מסך בבית הדין לעבודה" ספר גרוס- מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס, עמ' 343 (2014)).

...

נסיבות המקרה בענייננו, מניחות אומנם מסד בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות לטובת התובע, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, נחה דעתנו כי יש להעמיד שיעור ההוצאות על הצד המתון.

ואולם, בחוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין, הגב' פנינה אריאלי, נקבע כי בחתימתו הנטענת של התובע, נמצאו סימני זיוף מובהקים, שהובילו אותה למסקנה "שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי אלעד בן שטרית". כן ציינה המומחית כי המזייף ניסה לחקות את הדגם הצורני של החתימות.

האיזון שבין השיקולים הנוגדים מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין, ראוי להשית הוצאות מופחתות לטובת התובע.

רקע במהלך שנת 2013, הגישה הנתבעת כנגד התובע ואחרים תובענה בסדר דין מקוצר בתא"מ 31132-04-13, לתשלום סך של 59,027 ₪, בגין הפרת הסכם ליסינג לרכב מ.ר. 74-517-67, שנכרת בין הנתבעת לבין חברת איריס פרינט בע"מ שהתובע ערב לה (להלן: "ההליך הקודם").

...

עוד טוענה הנתבעת, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, התובע טוען אודות אירועים אשר קדמו למועד החתימה על הסכם השכירות וכן קודם למועד חתימתו על כתב הערבות ביום 27.10.10.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט עמית יריב, בסעיף 3 (ד) לפסק הדין בהליך הקודם " בסיכומיו הוסיף הנתבע טענה שלא בא זכרה בכתבי הטענות, ולפיה- היה על התובעת להימנע מביצוע העסקה מול החברה, וזאת בשל אינדיקציות שליליות על מצבה הפיננסי. טענה זו, כאמור, לא הובאה בכתבי הטענות, והועלתה לראשונה בסיכומים- ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה, ונדחית בזאת.". מפסק הדין עולה שבימ"ש בהליך הקודם לא קבע כי אינו רואה צורך לדון בטענה, אלא דחה הניסיון להביא הטענה לפניו בשלב הגשת הסיכומים.

סוף דבר דוחה התביעה על הסף.

בשים לב לסכום התביעה בסך של 155,527 ₪, התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪.

הנתבע טוען כי החל ממועד זה רכב האיסוזו שייך לו, וכך הצהיר: "משעה שנסתיימו תשלומי הליסינג בגין הרכב מימשתי את זכותי על פי סעיף 3.7 וכמקובל בחברה רכשתי את הרכב מחברת הליסינג. לא גנבתי דבר ולא הסתרתי דבר הכל היה ברור, גלוי וידוע ואף נרשם באופן מסודר בדוחותיה הכספיים של החברה". טוען ב"כ התובעת ובצדק כי ביום 1.1.04 טרם נחתם הסכם העסקה השני, ולכן ההפניה לסעיף 3.7 אינה במקומה, בהסכם העסקה הראשון דובר רק על הזכות לרכב חברה וגילום שווי ההטבה (סעיף 3.1.2), ואם מבקש הנתבע להתבסס על נוהג שהיה מקובל, הרי בודאי שלא הוכיח כי עובד יכול היה לקבל לרשותו רכב שהחברה שילמה עליו במשך 18 חודשים, אלא בתום שלוש שנים לפחות, כפי שהעיד גם המנכ"ל הקודם (עמ' 60 ש' 20) וגם אז לא מדובר בתשלום של 1% משוויו.

...

הנתבע לא הוכיח כי שילם את דמי המקדמה של רכב האיסוזו ולא את הסכום שהיה עליו להשלים בסיום התקופה, ולכן אני קובעת כי ביום 1.1.04 רכב האיסוזו היה שייך לתובעת ולא לנתבע.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבע היה זכאי לפיצויי פיטורין ודוחה את טענות התובעת בכל הנוגע לרכיב זה בתביעתה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע בסכומים הבאים: סך של 57,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.03 ועד התשלום בפועל.

לשם מימון רכישת הרכב, נטל התובע מאת חברת מגדל ליסינג (להלן – "מגדל ליסינג" או "המבקשת 1") הלוואה וזאת, בהתאם להוראות "חוזה ליסינג מימוני לרכב" אשר נחתם בתאריך 05/11/1995, בין חברת מגדל לסינג לבין התובע כחייב והתובעת- אישתו - כערבה.

...

בפני בקשה מטעם הנתבעות (להלן – "המבקשות") להורות על סילוקה על הסף של התובענה מחמת הנימוקים הבאים כולם או מקצתם : התיישנות עילת התביעה, שיהוי, מניעות, השתק וקיומו של מעשה בית דין, העדר סמכות עניינית, העדר יריבות, העדר עילה, מחמת היות התביעה טרדנית ו/או קנטרנית חסרת בסיס עובדתי ו/או משפטי, שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או מכל נימוק אחר שעל בסיסו סבור בית המשפט כי דין התביעה להימחק ו/או להידחות על הסף והכל כאמור בתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

אף מבלי להרחיב את יריעת הדיבור, אומר כי לו ביסוד הבקשה לסילוק על הסף עמד רק הנימוק דנן, ספק רב בעיניי אם הייתי מגיעה למסקנה של סילוק התובענה על הסף, שכן במקרה דנן עדיף בירורה של התובענה על ידי שמיעת ראיות מאשר סילוקה על הסף בנימוק של היותה טרדנית ו/או קנטרנית.

סוף דבר אשר על כן, מכל המקובץ לעיל דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל ומשכך, הנני קובעת כי התביעה נדחית על הסף.

המשיבים ישלמו למבקשות הוצאות הבקשה ע"ס 10,000 ₪ אשר ישולמו מסכום הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט.