הסכם להפעלת מכון רישוי עם קבלן משנה מטעם משרד התחבורה

נתבקשה הצהרה, כי ההסכם מיום 21.7.99 בתוקפו ולא בוטל כדין, ולמערערת זכויות בלעדיות לשמש קבלן משנה של המשיבה להפעלת המכון ולהמשיך בזיכיון.

ההסכם בין הצדדים שלפנינו מסדיר את הקמתו ואת הפעלתו של מכון הרשוי, כמתחייב ממכרז משרד התחבורה.

עיקר הדיון ויסודו הוא סעיפים 3-2 להסכם: "2. המכללה מעניקה בזאת למפעיל את הזכות הבלעדית בכפוף לנכונות ההצהרות ולקיום כל התחייבויותיה על פי הסכם זה, לשמש כקבלן משנה של המכללה לצורך הפעלת מכון רשוי על פי תנאי הזיכיון, וכל עוד הזיכיון בידי המכללה ו/או חליפיה ו/או בידי כל גוף ו/או אדם אשר יש למר אחמד בדארנה ו/או לבעלי המניות והדירקטורים הנוכחיים במכללה עפ"י תדפיס כנספח ג', ואשר השליטה בו- בידיו. הפרת סעיף זה תהווה הפרה יסודית של ההסכם, מבלי לגרוע מהגדרת הפרה יסודית על פי דין.

למען מנוע ספק, לצרכי הסכם זה 'המפעיל' הוא כל מי שיעבור מכוחו ו/או מטעמו במכון, וכל עוד לא חל שינוי בהרכב בעלי המניות של המפעיל עפ"י תדפיס רשם החברות.

...

משכך, לא נפל פגם בביטול ההסכם ואין בניסיון מאוחר של המערערת לתשלום התמורה כדי לגרוע מהמסקנה שההסכם הופר.

כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, כי פירוש סביר להסכם, שטרחו להכניס בו הוראה לפיה שירותיה של המערערת יישכרו על ידי המשיבה כל עוד "לא חל שינוי בהרכב בעלי המניות" הוא, ששינוי כפי שנעשה מפר את ההסכם מהותית.

המערערת תשלם למשיבה שכר טרחתו של עורך דינה בסך 20,000 ₪.

ציון אף הצהיר כי במהלך שנת 2016 התגלה למשרד התחבורה שמכון הרשוי המשיך להיות מופעל באמצעות החברה, ובעקבות זאת, ביום 21.8.16 הוזמן יחד עם מר אלי אמיתי, בעל הרשאה מטעם מכון הרשוי, לשימוע לפני משרד התחבורה.

המומחה היתייחס בסעיף 24 לחוות דעתו האחרונה לטענות בעיניין הנחיות חדשות של משרד התחבורה, ובין היתר לטענה כי לאור ההנחיה המחייבת הפעלה ישירה של מכוני הרשוי (ולא באמצעות קבלן משנה), דינה של החברה להפסיק את פעילותה לחלוטין.

בין היתר נטען כי מכון אמיתי ביצע בדיקות רשוי ובדיקות לפני קנייה שנים רבות לפני הקמת החברה (כעולה בין היתר מהסכם ההפעלה - נספח 2 לתצהירו של ציון, עדותו של ציון בעמ' 288 ש' 15-11 ועדותו של מר אמיתי בעמ' 270 ש' 31-30), והחברה רק חידשה את הפעילות של בדיקות לפני קנייה שהמפעילים הקודמים לא קידמו אותה (ראו עדותו של ציון בעמ' 286 ועדותו של מר אמיתי בעמ' עמ' 280 ש' 33-32).

...

לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את טענתו של ציון כי הסכם המניות בוטל כדין בשל הפרתו היסודית של דוד, דוחה את טענתם של שירי כי ציון הוא שהפר את ההסכם, דוחה את טענתם של שירי כי הם זכאים לשווי מחצית ממניות החברה לפי ערכה במועד שקדם למתן פסק הדין החלקי ולהגשת כתב התביעה המתוקן, קובע כי אין לייחס משקל של ממש לחוות דעתו המומחה לעניין שווי החברה נכון ליום 31.12.15 וכן קובע כי בהיעדר טענות בכתב התביעה המתוקן בעניין קיפוח והברחת נכסים של החברה, שירי אינם זכאים לסעד של רכישה כפויה של מניותיהם או לסעד אחר של הסרת קיפוח.

לפיכך, התביעה העיקרית של שירי נגד ציון מתקבלת בחלקה רק בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן בהסכמה, וכל יתר התביעות של שירי נגד ציון נדחות.

לאור כל האמור לעיל, התביעה שכנגד של ציון והחברה מתקבלת בחלקה, כך שעל יהודית ותומר שירי (יורשי דוד) לשלם לחברה סך כולל של 406,048 ₪ (330,048 ₪ + 76,000 ₪).

תביעתה של אקסטרא הנה לסעדים הצהרתיים, לפיהם ההסכם (מיום 21.7.99) עומד בתוקפו ולא בוטל כדין ע"י המכללה, כי עפ"י ההסכם היא (אקסטרא) "בעלת הזכויות הבלעדית לשמש כקבלן משנה של המכללה להפעלת מכון הרשוי ברהט כל עוד הזיכיון בידי המכללה", כי על המכללה "חלה החובה לכך שההרשאה שניתנה לה על פי הזיכיון תינתן תמיד לתובעת (אקסטרא) עם חידושו של הזיכיון מידי שנה בשנה", כי המכללה "נושאת באחריות לחידושו של הזכיון מידי שנה ולצמיתות ולאי ביטולו בגין גורמים אשר בשליטתה". כמו כן, תובעת אקסטרא סעד של צו עשה קבוע המורה למכללה "לנקוט בכל אמצעי חוקי על מנת לקיים את זכויות התובעת (אקסטרא) בהתאם להצהרות הנ"ל, ולצו מניעה קבוע האוסר עליה ועל בדארנה לבצוע הסכם שנחתם ביום 16.11.06 ביניהם לבין מר מוחמד אסדי, ובו התחייבו להעביר לאסדי את זכויות ההפעלה של מכון הרשוי.

לטענת אקסטרא, המכללה הפרה יסודית את ההסכם, שוב ושוב, בנסיונה להעביר הפעלת המכון לצד שלישי בשנת 2003, בנסיונה להדיח אותה מהפעלת המכון באמצעות פניות שונות למשרד התחבורה ביולי 2005 ובדצמבר 2006, ובנסיונה הנוסף בנובמבר 2006 להעביר זכויות ההפעלה לצד השלישי החדש.

על פי סעיף 3 סיפא להסכם, הותנתה התחייבות המכללה לחידוש תוקפו של ההסכם מידי שנה בשנה להפעלת המכון ע"י "המפעיל" (אקסטרא) בתנאי דלהלן: "לצורכי הסכם זה 'המפעיל' הוא כל מי שיעבוד מכוחו ו/או מטעמו במכון, וכל עוד לא חל שינוי בהרכב בעלי המניות של המפעיל על פי תדפיס רשם החברות המצ"ב כנספח ז'". "המפעיל" על פי ההסכם הנה כאמור התובעת, הלא היא החברה "מכון אקסטרא לרשוי רכב בע"מ". בעת חתימת ההסכם (21.7.99) הון המניות הרשום של החברה היה 30,000 ש"ח, מחולק ל-30,000 מניות רגילות של 1 ש"ח. מתוכן הקצתה החברה 100 מניות לבעלי המניות, דלהלן: -חברת אקסטרא-בטון בע"מ – 99 מניות.

...

לאור הממצאים והקביעות שפורטו לעיל, אני דוחה את תביעת אקסטרא על כל העילות והסעדים השונים שנכללו ב"כתב התביעה המאוחד והמתוקן" שהוגש על ידה ביום 1.1.07.

אני מקבל בעיקרה את התביעה שכנגד שהגישה המכללה (ביום 21.1.07), ובהתאם לכך ניתן בזה פסק דין המצהיר כדלהלן: א.ההסכם שבין הצדדים מיום 21.7.99 בוטל כדין על ידי המכללה בחודש אוגוסט 2005.

אני מורה לנתבעת שכנגד מס' 1 (מכון אקסטרא לרישוי רכב בע"מ), למסור למכללה את כל מסמכי הנהלת החשבונות וכן כל המאזנים והמסמכים הנוגעים לעסקיה החל מ-1.1.04 ועד לתום ארבעה חודשים ממועד מתן פסק דין זה. ככל שהדברים אמורים בספרי אקסטרא עד לתום שנת 2003 – הדברים לובנו ובוררו במסגרת הליכי הבוררות ונפסקו בפסק הבוררות, ועל כן איני מורה הוראות נוספות לעניין זה ביחס לתקופה שעד תום שנת 2003.

אלקלעי החזיקה ברישיונות תקפים הן כ"תחנת בדיקה" לבצוע רישום ראשוני והן כמפעל וליצור גרורים, הן מרשות הרשוי והן ממשרד התחבורה (כתב הרשאה מס' 60017 מיום 13.12.98 בתוקף לשנה).

התובעת דרשה מאלקלעי לפצותה והתלוננה אצל משרד התחבורה ומכון התקנים.

אמנם אין בידיו הסכם חתום עם אלקלעי, משום שחלף זמן (כ – 10 שנים) מאז תחילת הפיקוח ובזמנו היה הסכם כזה, אך הציג טופס סטנדרטי להסכם מסוג זה. לטענתו, משמש הוא גם כקבלן משנה מטעם המדינה, אך זאת כמו "מעבדות מוסמכות" אחרות.

המכון יצא ידי חובתו בהפעילו כלי פקוח כפי שהפעיל וכפי שהוסכם והוסדר.

...

ייתכן שניתן לשוב ולשאול מדוע אם כך מאפשרת המדינה ליצרן רכב לבצע גם רישוי ראשוני של רכבו, אך שאלה זו חורגת מטענות הצדדים וממילא לא הובאו טיעונים לבחינת מדיניות זו. לאור אלה אין מנוס מקביעה כי גם לו הייתה מוגברת כמות ותדירות הבדיקות, לא הוכח כי ייצור הגרור כפי שיוצר היה נימנע.

מקובלת עלי במלואה טענת המכון כי תפקידו הוא לבדוק האם מיוצרים רכבים בניגוד לאב טיפוס ולתו תקן שניתן לו ולא לסייע למדינה לאתר כל רכב המיוצר במירמה.

סוף דבר התביעה נדחית.

עניינה של עתירה זו, בהחלטות המשיב - משרד התחבורה, אגף הרכב ושרותי תיחזוקה, על פיהן יתאפשר לעותרת - "המכללה הארצית להכשרה מקצועית סחנין בע"מ (להלן: "המכללה הארצית"/ "העותרת"), להעתיק את מכון הרשוי שהיא מנהלת (להלן: "המכון"), ממקומו הנוכחי למקום אחר, בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הצהרת אקסטרה (להלן: "קבלן המשנה") כי יפעיל את מכון הרשוי לזמן קצוב, עד להעתקת מכון הרשוי למקום אחר ולהפעלתו בפועל על ידי העותרת בלבד.

ההסמכה של מכון רשוי נעשית באמצעות כתב הרשאה מפורש שניתן מטעם רשות הרשוי במשרד התחבורה.

מאז קבלת כתב הרשאה כרתה העותרת הסכם להפעלת מכון רשוי עם קבלן המשנה.

...

אשר על כן אני דוחה את העתירה.