הסכם לאספקת גז והשאלת ציוד

סכומו של השטר משקף את הסנקציה הקבועה בהסכם 2009, המורכבת משני רכיבים: פיצוי בגין הציוד שהושאל למכבסה, בסך 12,000 דולר ארה"ב (סעיף 11 להסכם 2009) וכן פיצוי בסך 1,000 דולר ארה"ב לכל חודש שבין הפסקת ההיתקשרות ובין תום תקופת ההיתחייבות (סעיף 12 להסכם 2009).

הנתבע, לאחר ששקל את ההצעה נתן את הסכמתו לכך, וביום 20.7.09 נחתם בין הצדדים חוזה לאספקת גז ולהשאלת ציוד" [ההדגשה במקור – ע"י] כלומר – על פי גירסתו של בן-משה בתצהיר 2012, הרקע לחתימה על הסכם 2009 היה העלאת האפשרות, לראשונה, לעבור לצריכת גז מצובר (חלף בלוני גז).

...

טענות נוספות של הנתבעים משבאתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות מן הטעמים שהצגתי, אינני רואה לנכון להידרש לטענות הנתבעים בדבר פגמים בהסכם ההתקשרות עצמו – ובעיקר הטענה כי הוא כולל תנאים מקפחים בחוזה אחיד, או כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראות דין מחייבות שנבעו מהרפורמה במשק הגז.

גם הדיון המעמיק בשאלת ההתיישנות מתייתרת, אם כי לעניין זה אציין, כי נחה דעתי כי השטר לא התיישן, הן מאחר שעל גבי השטר עצמו מופיע ויתור של עושי השטר על טענת התיישנות, והן מאחר שהמועד לתשלום בגין השטר הוא בשנת 2011 – והשטר הוגש לביצוע בשנת 2012.

סוף דבר מן הטעמים שהובאו לעיל, אני קובע כי לתובעת לא קמה הזכות לממש את שטר הביטחון, ועל כן – התביעה נדחית במלואה.

לטענת התובעת, נסיבות אלו של הפסקת רכישת הגז מהוות הפרה של ההסכם ועל פי סעיפים 11 ו-4 להסכם מחויב הנתבע לשלם סכום של 4,000 דולרים הכוללים 2,500 דולרים בגין השקעת התובעת בתשתית ו-1,500 דולרים בגין פירוק הציוד המושאל, המהוים יחד 18,691 ₪ בתוספת מע"מ. על פי הנטען, לסכום זה יש להוסיף 4,000 ₪ המגלמים את מחיר המחירון של צובר הגז שלא הוחזר לתובעת לאחר המעבר לספק גז אחר.

...

כאמור, בסופו של יום התוצאה היא זהה להכרעה, ואין משמעות לעלייה או להפחתה עת בחוזה עצמו דובר על עצם "שינוי" מחיר הגז – אולם כחלק מטענותיו בדבר סיום חוזה הוא טען בגנותה של התובעת ביחס לשירות שקיבל, וכי התובעת "היא זו שחדלה מלספק גז לנתבע" (ס"ק 36 ו-40 לכתב ההגנה) – טענות שחזר מהן – "אף פעם לא היה לי מצב שבו לא קיבלתי גז, וקיבלתי יחס מצוין מפז גז ולא הייתה לי שום סיבה לעזוב אותם" (עמ' 12, שורות 27-28), ולבסוף הודה כי הטעם העיקרי לעזיבתו הוא כי "תקופת החוזים הסתיימה מן העולם" (עמ' 12, שורה 32), כי לא רוצה לחתום על חוזים "זה מה שאני מחפש לתקופה הזו" (שם), "אני לא מוכן לחתום על חוזים, מה רע בחוזה הקודם" (עמ' 12, שורה 4), "עצם העניין שהיה לחתום על חוזה חדש קומם אותי מאוד...הסתיימה התקופה שחוזים קובלים אין דבר כזה" (עמ' 14, שורות 10-12).

סוף דבר.

התביעה מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לאובדן הצובר.

אלא שתקנות ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה) (משק הגז – החלפת ספק גז) תשנ"א – 1991 (להלן: "תקנות ההסדרים"), אשר תוקנו מכוח חוק ההסדרים, מורות בסעיף 2 גם כדלקמן - " (ג) צרכן גז שהחליט לפי החוק לסיים את החוזה שלו להשאלת ציוד ולהספקת גז עם ספק הגז היוצא (להלן – החוזה), יתן הודעה בכתב על כך לספק הגז היוצא (להלן ההודעה).

...

אני דוחה את הטענה.

לאור האמור, הטענה נדחית.

סוף דבר: דין התביעה להידחות.

התובעת עתרה לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 136,603 ₪ - חוב בגין אספקת גז בסך של 1,549 ₪, השבת שווי הציוד המושאל ועלויות ההתקנה בסך של 29,304 ₪ ופצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, לתקופה של 70.5 חודשים, בסך של 105,750 ₪.

...

משלא התקיימו ולו חלק מהיסודות המצטברים של עוולת גרם הפרת חוזה, דין תביעת התובע בעילה זו להידחות.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעת סך של סך של 1,549 ₪ בגין חוב אספקת גז. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 105,750 ₪.

ג. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,000 ₪.

בשטר צויין כי התמורה התקבלה בהסכם לאספקת גז, השאלת ציוד, והספקת גז. אין מחלוקת כי השטר הוגש לבצוע על מנת לגבות מרכיב הרווח המוסכם על אספקה של 25 טון גפ"מ שלא הוזמן ולא סופק ובהמשך נטען גם לחוב על מיכל.

...

אינני מקבלת את הטענה כי הזכות למרכיב הרווח קמה לפני שהתובעת יכולה הייתה בפועל לממש את חלקה בעסקה, דהיינו לספק כמות גדולה של גפ"מ. מר זדה הסכים כי לא תמיד ניתן לספק צובר גז ואז הצדדים נסוגים מהעסקה ללא דרישה לתשלום מרכיב הרווח.

העולה מהמקובץ הוא כי התובעת לא הוכיחה שעמדה בתנאי העסקה עם הנתבע, שחייבו אותה לספק תשתיות וצובר שיאפשרו לו לרכוש ממנה 5 טון גפ"מ לשנה, על פני 5 שנים ולפיכך, התמורה כשלה.

בהעדר ביסוס לשטר, התביעה נדחית ואני מורה לסגור את התיק ההוצל"פ. 11 התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.