א. בשנת 71' בחודש נובמבר נחתם הסכם חליפין בין המערער לבין המשיב תוך רישום פרטי אביו של המשיב (להלן: הסכם החליפין), לפיו מכר המערער למשיב חלקת אדמה נטועה 40 עצי זית באיזור אלסריסה (הידועה כחלקה 79 בגוש 18888), על פי גבולות מוסכמים, תמורת שטח של 2,650 ד'ראע בחלקת אדמה באיזור בשם אלח'שנה, הידועה כחלקה 3 בגוש 18899 (להלן: חלקה 3), תוך ציון גבולות החלק המועבר לפי שמות הבעלים הגובלים, לרבות יתר החלקים של המשיב עצמו.
במהלך שנת 92' נתבעו אבו ג'נב ובנו (להלן: אבו ג'נב) על ידי גורם אחר, יורשיו של המנוח מוחמד חלבי, שהיה בעלים של חלקה 7 בגוש 18999 (להלן: חלקה 7), הסמוכה לחלקה 3, בטענה כי אבו ג'נב פלשו לחלקה 7.
דא עקא שאם המערער פוטר בשנת 99', והיה מודע לאמור בפסק הדין, היה עליו להתייעץ עם עורך דין ולעמוד על זכויותיו, או להזמין אדם אחר עליו סמך כעד למשא והמתן, ולא להמשיך לעשות עסקים עם המשיב, ולהגדיל את נזקיו.
...
בית משפט קמא בחן את הגרסאות והגיע למסקנה כי מדובר בהפרש של 725 זרוע שלא הוברר.
דין בקשתו זו להידחות.
בית משפט קמא העלה שאלות לגבי המדידה בתיק הראשון וגבולות השטח הנעבר, התוצאה היא אכן כי בית המשפט דיבר בשני קולות, והניזוק מכך הוא המערער, עם כל הצער שבדבר, אך משהתבסס בית משפט קמא על ראיות שהובאו בפניו, ואשר לא היו בפני כב' הש' דנון, בעטיו של המערער, מדובר בתקלה משפטית שאין לזקוף את השלכותיה לחובת המשיב.
