הסכם זיכיון להפצת תוצרת חקלאית

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1679-08 משה חברון נ' טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית ואח' לפני: כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן התובע: משה חברון ע"י ב"כ עוה"ד אבנר מנוסביץ, דורון מנוסביץ וצפריר אוסטשינסקי הנתבעות: 1.טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ 2.החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ 3.מילקו תעשיות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד דרור ורסנו ואמיר ויזר ממשרד עוה"ד יגאל ארנון ושות' פסק דין

עוד נחתם בין הצדדים הסכם מישכון לפיו לצורך הבטחת הכספים המגיעים לטרה מחברון, משכן חברון במישכון קבוע בדרגה ראשונה את הזיכיונות והזכויות הנובעות ממנו לטובת טרה (צורף כנספח ג' לכתב התביעה שכנגד של טרה, להלן: הסכם המישכון).

טרה למעשה קיבלה את טענתו העקרונית של חברון, באשר לקו שלו, שכן טרה שילמה לחברון (או יותר במדויק הפחיתה מסכום חובו), את שווי זכויות ההפצה שלו בקוו שלו, קו 2333, בהקף של 10 עמלות חודשיות אחרונות, כאמור בסעיפים 6 -7 להסכם החלוקה.

א. הוראות הסכם החלוקה והסכמי הגג לעניין הפצוי ההסכם בין הצדדים, כמו גם הסכמי הגג (כיון שלשונם זהה אין גם לשעות לטענות חברון לעניין תוקף ההסכם בהקשר זה), קובעים את הפצוי כדלקמן: סעיף 6 להסכם החלוקה (הזהה לסעיף 7 להסכמי הגג) קובע: "מוסכם בזאת כי כל מקרה של הפסקת עבודתו של המחלק ע"י טרה, יתואם בין טרה לבין ועד מחלקי תוצרת חלב טרה (להלן: "הוועד") וכי: תנתן למחלק ולועד הודעה מוקדמת בכתב 30 יום לפני הפסקת העבודה על מנת לאפשר למחלק למכור את זכות החלוקה ולמצוא לעצמו מקור פרנסה אחר.

...

סוף דבר על פי כרטסות הנהלת החשבונות של טרה חובו של חברון בקו החלוקה שלו, קו 2333 עומדים על סכום של 451,331.60.

לסיכום, על חברון לשלם לטרה סכום של 375,015.25.

אשר להוצאות, לאחר התלבטות הנוגעת להתנהלותו של חברון, בעיקר בהליכי גילוי המסמכים ולעובדה שמרבית טענות חברון נדחו, אולם לאור העובדה שחלקן התקבלו, וחלק מטענות טרה גם הן נדחו, החלטתי לא לעשות צו להוצאות.

כך נקבע לאחרונה בבית משפט זה, ביחס לחוזה זכיינות: "להבדיל מן ההלכה שנקבעה בעיניין היתאחדות סוכני נסיעות, במקרה נשוא ערעור זה קיים חוזה בכתב, הקובע הוראות מפורשות לעניין הביטול. לפיכך, אין צורך להפעיל את החזקה בדבר כוונתם של הצדדים..." (ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (טרם פורסם) פסקה 43 - השופט דנציגר).

ושוב, ברי כי עדיף לתת את הדעת לסוגיות אלה - לרבות דינו של שוק הלקוחות במקרה של ביטול החוזה עקב הפרה מצד המשווק - בזמן כריתת החוזה ולא לאחר מעשה (ראו פרשת תנובה הנזכרת; ע"א 2953/04 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ חכם, פ"ד נט(6) 529).

יישום בנסיבות - תביעות המערערת בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת הפרה את החוזה: "מטעמים שונים, שבראשם עומדת הפצתה של תוצרת מתחרה, תוך שימוש במערך ההפצה ששמש להפצת תוצרתן של הנתבעות, ובכלים שנועדו להפצת תוצרתן" (פסקה 9 לפסק הדין השני).

...

דומני כי די באלה כדי שלא להיעתר לערעור המשיבות בעניין זה, אך נציין גם כי ניתן לבסס את קביעת בית המשפט המובאת מעלה על אדנים משפטיים מוצקים.

סוף דבר בפנינו מערכת יחסים שראשיתה התקשרויות חוזיות "רגילות", טובות לשני הצדדים, וסופה "גירושין" טעונים ומלחמה בת שנים רבות בערכאות - על כך יש להצטער, אך התוצאה המשפטית היא לדעתי כאמור מעלה.

אשר על כן, סוף דבר אציע לחבריי שלא ניעתר לשני הערעורים, וכי בנסיבות ישא כל צד בהוצאותיו.

מנגד טוען הנתבע כי הכיר את התובע בנסיבות עסקיות, עת זה האחרון רכש מבוקמן קרון להובלת סוסים ועגלות, והציע לו להכנס עמו לשותפות ליבוא כלים חקלאיים וטרקטורים מתוצרת החברה הפינית.

יתרה מכך, נקבע מפורשות בחוזה הזכיינות/ההפצה עם הפינים, שאליו הפנה כאמור התובע בתצהירו (ראה: סעיף 8) כי:"This agreement shall come into effect on 1st of March 2012". התובע עומת עם מה שרשום שם והשיב, שמיקה הוציא את ההסכם מהתאריך שהנתבע לחץ שיהיה הסכם, ואין זה אומר שמה שהיה עד אז בטל ומבוטל.

...

משכך לא שוכנעתי, שבוקמן שימשה רק פלטפורמה תאגידית ליישום ומימוש הסכם השותפות בין התובע לנתבעים 2-3 כנטען, שמצדיק כביכול את חיובם האישי.

לסיכום, אני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 11,303 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 15.12.13 ועד יום התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבעים מס' 2 ו- 3 נדחית.

לטענת התובע, במשך השנים הוספו לחוזה חתום זה הסכמות ונוהגים שבעל פה ויש לראות את המכלול כהסכמות שעל פיהן פעלו הצדדים במערכת יחסים זו. התובע היה חבר בארגון מת"ת (ארגון מובילי תוצרת תנובה) משנת 1972 ועד שנת 1997.

שני הצדדים ציטטו את ע"א 2850/99 שמעון בן חמו נ' טנא נגה, שם נקבע: ---------------1 ע"א 00 / 7338 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ויורשיו נז (2) 745, 761 (2003).

"אין בהגדרת זכות כזכות קניינית כדי לחייב את המסקנה כי הזכות היא צמיתה. מאפייניה של זכות והאינטרסים הלגיטימיים המגולמים בה, ולא התווית הניתנת להם על-ידי הצדדים, הם הקובעים את ההגנה שתינתן לאותה זכות על-ידי המשפט".3 באותו פסק דין, בית המשפט קבע כי למרות שבחוזה בין הצדדים הוגדרה זכות ההפצה כ"קניינו הבלעדי של המפיץ" הרי על פי מאפייניה בחוזה מדובר בזכות חוזית.

24 אין ספק בלבי, שתנובה ידעה היטב על מדיניות מכירת הזיכיון לקווי ההובלה שלה, וכפי שעולה מהאמור בהסכם בינה לבין ארגון מת"ת, תנובה אף היתה שותפה פעילה ברכישת קוי חלוקה.

...

לפיכך, אני קובע שבנסיבות הענין שבפני, שבו ארכה ההתקשרות בין התובע לנתבעת כ-30 שנה, הודעה מוקדמת סבירה היתה בת 5 חודשים.

לפיכך, אני קובע את הסכום שיש לכפול לסך 20,000 ₪, והסכום הכולל המגיע לתובע הוא 260,000 ₪.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 260,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 27.2.02 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות כלל הקבוצה והיא האם המשיבות הפרו את הוראות החוק למניעת עישון, ובפרט סעיף 2א לחוק למניעת עישון אשר דן בחובותיו של "מחזיק". בנסיבות העניין, לאחר עיון בהסכם הפשרה, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהתאם לסעיף 19(ג)לחוק תובענות ייצוגיות, סבורני כי המדובר בהסדר שהוא ראוי וסביר בנסיבות העניין.

בין היתר המדובר בתליית שלטים ברחבי האיסוף בדבר איסור עישון, הגברת תדירות הכריזה בשטח מסוף סבידור אשר מתריעה בדבר איסור עישון וכן הפצת נוהל לזכיין שפועל או יפעל כחברת האבטחה במסוף בדבר אופן הפעולה במקרה של עישון במסוף סבידור.

בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית (ראו, ע"א 10085/05 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח תאופיק ראבי ז"ל, פיסקאות 63-62 ([פורסם בנבו], 4.12.2011)).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבות ישלמו לבא כוח המבקש שכר טרחה בסך של 102,000 ₪, בהתאם לחלוקה אשר סוכמה ביניהם לעניין חלקה של כל משיבה בתשלום שכר הטרחה.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".