בין הנימוקים הרבים המועלים על-ידי הנתבע לסילוק התביעה כבר בשלב זה ניתן למנות: טענות צורניות ביחס לכתב התביעה (אי-ציון כתובת התובעת או ת.ז. הנתבע, אי-צירוף ראיות בסיסיות כגון חוזה העסקה בין הצדדים לצורך ביסוס היריבות והעילה ואי-צירוף יפוי כוח), טענה בדבר העידר יריבות והיעדר עילה וחוסר בהירות לגבי עיסוקיה של התובעת לאחר תום תקופת העסקתה.
וכך נפסק בבר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה נ' ורד רוטפוגל, (ניתנה ביום 10.2.2019):
"אשר לטענה שיש למחוק את התובענה על הסף מחמת העידר עילה, נזכיר כי ההלכה בענין זה מחמירה יחסית, ולפיה השמוש באמצעי של מחיקה על הסף מחמת העידר עילה שמור למקרים חריגים בהם ברור שאין אפשרות, ולו קלושה, כי יוכיח התובע את עילת תביעתו. בנוסף, בטעם זה לדחייה על הסף קיימת זיקה הדוקה יותר בין הטענות לדחייה על הסף ובין הטענות לגופה של התובענה. האפשרות הפוטנציאלית כי יידרש כפל דיון (ולו חלקי) שוקלת, ככלל, ובכפוף למקרים חריגים מתאימים, לצד דחיית הבקשה למחיקה על הסף. אמנם, "לא פעם יש בהכרעה בבקשה לסילוק על הסף כדי להשפיע על עצם קיומו של ההליך ובכך לחסוך הליכים מיותרים וזמן שפוטי יקר, ולכן דחיית בקשת רשות ערעור עלולה ליצור מצב של ניהול הליך סרק. עם זאת, לא נראה כי דחיית הבקשה תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או תיגרום לצד נזק של ממש שאינו ניתן לפצוי בדמות פסיקת הוצאות או כל סעד... העובדה שבית המשפט דחה בקשה לסילוק על הסף אין משמעותה כמובן שהתביעה תיתקבל" (מתוך רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני הביטוח בישראל (26.12.13))" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].
...
זאת ועוד, מהטעמים שמניתי לעיל סבורני, כי קבלת הבקשה תסרבל ותאריך את ההליך, בעוד שהליכי גילוי ועיון נועדו לייעולו.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
סוף דבר
בדיון מוקדם ביום 10.3.22, לאור המלצת בית הדין הנתבע הודיע, כי אינו עומד על הכרעה בבקשת הסילוק כבקשה מקדמית אולם בהודעתו מיום 9.4.22 חזר והדגיש כי עומד על הכרעה בבקשה כבר עכשיו.
