הסכם היוון קשרים עסקיים עם סוכני נסיעות

אשר לפן השלילי של מבחן ההישתלבות – מאז שנת 2009 ובאופן רצוף, לרבות במהלך תקופת התקשרותו עם הסוכנות, התובע היה בעליו של עסק מורשה הפועל תחת השם המסחרי "לווי אישי". במסגרת עסק זה, דיווח התובע על הכנסות והוצאות כעצמאי בנוגע לפעילותו בסוכנות, כשההתחשבנות בין הצדדים הייתה באמצעות חשבוניות מס. ברם, על פי הפסיקה עצם העובדה שלאדם עסק עצמאי משלו, אין בה כדי לשלול קיומם של יחסי עבודה.

כמו כן, התובע לא ביצע הליכי התייעלות או הפחתת הוצאות המאפיינים עסק עצמאי אלא רק חיסכון בהוצאות אישיות כגון שימוש ברכב המונע על ידי גפ"ם או הישתתפות בהוצאות נסיעה ולינה עם עובד נוסף, כמו גם, רכוז פגישות (סעיפים 10, 38 לתצהיר נאומוב).

נאומוב העיד כי לצורך הוכחת אופן תשלום השכר הציגה הסוכנות למשרד האוצר את הסכם העבודה ואת נספח א' לו הנוגע לתגמול למנהל קשרי הלקוחות, ובנוסף לכך "הצגנו להם את החודש המייצג של החודש שהם הגיעו, היו רשימות, אוקיי? הראינו להם את ההיתחשבנות והם ראו את החשבוניות, הסברנו להם את השיטה, נחה דעתם והם עזבו אותנו." (ע' 112, ש' 12, 19).

...

מכל טעמים אלה, הגענו לכלל מסקנה שיש לפסוק פיצוי לתובעים שכנגד על גזל סוד מסחרי על סך 20,000 ₪.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי בלבד, ובהתאם להכרעתנו שלעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 25,000 ₪, והודעה מוקדמת בסך 12,481 ₪.

התביעה שכנגד מתקבלת ובהתאם לכך ישלם התובע לתובעים שכנגד, ביחד ולחוד, פיצוי בגין גזל סוד מסחרי לפי סעיף לחוק עוולות מסחריות בסך 20,000 ₪.

עם זאת, ממשיך כב' השופט רובינשטיין ומציין כי קיימים פסקי דין בהם חויבו לקוחות בדמי תיווך מחמת הצדק, בהסתמך על הסייפה של סעיף 31 לחוק החוזים – ת"א (חיפה) 5912/04 בראל נכסים בזיכרון יעקב בע"מ נ' מרום (21.5.06); ת"א (תל אביב) 22706/06 ישראהום סוכנות לנכסים בע"מ נ' רסלס (2.5.07 ); ת"א (תל אביב) 46665/05 אשכנזי נ' מגדלי הדר אפקה בע"מ (23.1.07); ע"א (נצרת) 2178/02 אמנון אזערי בע"מ נ' בושרי שמואל (4.3.03) – דעת המיעוט של כב' השו' ניסים ממן.

הוא הפעיל את קשריו בחו"ל וגרם לשוכר, מר Grissom, לנסוע עמו ולהיפגש יחדיו עם הנתבעת.

עם זאת, סבורני, כי מחמת הצדק, ראוי לקבל את התביעה, ולו באופן חלקי בלבד, ביחס לעתירתו הכוללת של התובע בכתב תביעתו, ולחייב את הנתבעת בתשלום דמי תיווך בסך של 2000 דולר, כחודש שכירות אחד, וזאת מהנימוקים המיוחדים הבאים: התובע 1 שימש כגורם היעיל בעיסקה, גם בעסקת השכירות, לרבות השקעת מאמצעים, זמן וטירחה מרובים.

...

"...אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו". כאן ראוי להזכיר שוב את דבריו של כבוד השופט רובינשטיין, שנאמרו בפרשת חסקל לעיל: "אמנם, כשלעצמי סבורני כי יש לבדוק כל מקרה לגופו היטב היטב, כדי שלא לפגוע בתכליתו של חוק המתווכים, אך גם לא הייתי רוצה לפתוח פתח לרמאים להתחמק מחבות באופן "מתוחכם". ודוק, הצדדים הותירו בי שניהם רושם חיובי.

עם זאת, סבורני, כי מחמת הצדק, ראוי לקבל את התביעה, ולו באופן חלקי בלבד, ביחס לעתירתו הכוללת של התובע בכתב תביעתו, ולחייב את הנתבעת בתשלום דמי תיווך בסך של 2000 דולר, כחודש שכירות אחד, וזאת מהנימוקים המיוחדים הבאים: התובע 1 שימש כגורם היעיל בעסקה, גם בעסקת השכירות, לרבות השקעת מאמצעים, זמן וטרחה מרובים.

אחרית דבר, אני מקבל את תביעתו של תובע 1, באופן חלקי, כאמור לעיל, ודוחה את תביעתו של תובע 2.

בגדרה של התביעה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום ניזקי הרכב, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, שכר טירחת שמאי ועגמת נפש וכן בתשלום הריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 בטענה שהנתבעת דחתה את התביעה בחוסר תום לב וללא בסיס, אף שהתובע שיתף פעולה עם הנתבעת.

לדבריו התובע הוא "לקוח שבא כל יום יומיים, כי יש לו סוכנות מכוניות" (עמ' 5 שו' 21).

הגם שחוקר הנתבעת ציין בדו"ח החקירה ואישר בחקירתו הנגדית שלא נימצאו ברשתות החברתיות קשרי חברות בין התובע לבין צד ג', הקשרים העיסקיים בין התובע לבין צד ג' העוסקים שניהם בתחום הרכב בעסקים שכנים, היות התובע לקוח על בסיס יומי של מכון השטיפה של צד ג' והסתרת התובע וצד ג' את המוסך שבבעלות צד ג' המצוי בשכנות לעסקו של התובע, מעוררים תהיה וסימני שאלה המקשים לתת אמון בעדותם.

הקף הנזק בכלי הרכב מלמד על פגיעה בעוצמה, שאינה בהלימה לגירסת התובע וצד ג' לנסיעת כלי הרכב במהירות איטית (התובע 40 קמ"ש, צד ג' 25-30 קמ"ש) ולמרחק של 3-4 מטרים שלדברי התובע בעדותו, רכב התובע היה מרכב צד ג' לפני התאונה.

...

גם אלמלא הייתי מגיעה למסקנה שהוכחה כוונת מרמה במובנו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, דין התביעה להידחות משהתובע כשל מלהוכיח את הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה ואת הקשר בין נזק נטען זה לתאונה.

התובע אינו עומד בנטל זה. גם אם אניח כי הייתה תאונה ורכב התובעת ניזוק, התובע כשל בתיחומו של הנזק שנגרם בתאונה לרכב התובע, לאור חוות דעת בוחן התאונות אותה אני מקבלת להיעדר הלימה בין הנזק הנתבע לבין התאונה כגרסת התובע ומשהתובע מתבסס על דו"ח השמאי שבדק את הרכב כחודש לאחר התאונה.

מכל האמור התביעה נדחית.

בנוסף להסכם העמלות, נכרת הסכם תיווך בין חברת האם של התובעת, קשרי תעופה בע"מ (להלן: "קשרי תעופה") לבין הנתבעת 1, לפיו הנתבעת 1 תפעל ליצירת קשר בין קשרי תעופה לבין וועדי עובדים ומוסדות לצורך מכירת מוצרי קשרי תעופה וזאת בתמורה לעמלה, שתשולם לנתבעת 1, בגובה של 3% ממחזור המכירות ברוטו (להלן: "הסכם התיווך" או "ההסכם השני").

הסכמים מסוג זה מגובים בד"כ בערבות אישית ו/או בנקאית מטעם סוכנות הנסיעות.

תובענה זו הוגשה במסגרת מדיניות התובעת להשתלט על עסקים, כמו שניסתה להשתלט על סוכנות הנסיעות "תור אילת בע"מ" (פסק הדין צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 1).

...

אני סבורה, כי הנתבעת 2 ידעה שהנתבעת 1 חייבת כספים לתובעת, אך ייתכן והיא לא ידעה מה היקף הסכומים.

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי אין צו להוצאות.

סוף דבר: לסיכום, התובעת הרימה את הנטל להוכיח את מלוא סכום התביעה כנגד הנתבעת 1.

בתביעה נטען בתמצית, כי המשיבה היא בעלים של רכב אוטובוס אשר ניזוק עד כדי אובדן גמור תוך כדי נסיעה וזאת כתוצאה מפגיעת פס האטה בתחתית הרכב.

לטענת המשיבה, הנזק נגרם בהקף כה גדול עקב כשלים בתכנון ובייצור האוטובוס, על ידי המשיבה ועל ידי הנתבעת 2 חברת "פלדטראק סוכנויות" בע"מ. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת 2 ייבאה את האוטובוס של המשיבה ובצעה בו עבודות הסבה מכלי רכב מסחרי לאוטובוס.

לפי צו הרלוואנטי לענף הרכב, תנאי לקבלת רישיון יבוא של כלי רכב הנו כי ליבואן יש הסכם תקף בכתב עם יצרן הרכב למשך 3 שנים לפחות.

בין המבקשת לבין סמל"ת מתקיימים קשרים עיסקיים אינטנסיביים והדעת נותנת כי סמל"ת אכן הביאה לידיעת המבקשת את דבר הגשת התביעה כנגדה.

...