6.2 רמת הגימור בבית המגורים הוגדרה כסבירה.
בתיק שבפניי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכותם של החייבת ובעלה למעמד של "דייר מוגן" במקרה של מכירת הזכויות בבית המגורים על ידי נאמן,וזאת לנוכח היות החייבת ובעלה החוכרים הרשומים של בית המגורים, אך אציין כי בפסיקת בית המשפט המחוזי הובעה גם הדיעה לפיה במקרה שבו מוגשת בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל,והנאמן פועל לפירוק השתוף ולמכירת נכס מגורים שבו לחייב זכויות משותפות עם בת זוגו, לא תחול "הילכת כובשי", והנכס ימכר כ"פנוי" (ראה פש"ר 19064-01-01 חליוא נ' כונס הנכסים, פורסם בנבו, 05.09.17), בהקשר זה אציין כי דעתי בעיניין שונה, ולעמדתי גם במקרה של בקשת חייב היוזם הליך פשיטת רגל, הוא ובני זוגו ומשפחתו המתגוררים עימו, רשאים לטעון לזכות דיירות מוגנת מכח הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972, וזאת בהתאם ל"הילכת כובשי", אלא אם כן היתקיימו נסיבות חריגות של חוסר תום לב קצוני מצדו של החייב אשר יש בהן כדי לשלול את זכותו של החייב להגנתו של סעיף 33 הנ"ל, ובעניין זה ראה החלטתי בתיק פש"ר 28040-05-15 אבנת נ' כונס הנכסים הרישמי.
באם תבחר הנאמנת לפדות את בית המגורים, וזאת בדרך של תשלום החוב לנושה המובטח, יחולו לעמדתי הוראות סעיפים 13 ו-14 לחוק המישכון התשכ"ז-1967, העוסקות בפדיון מישכון בידי החייב או בידי צד ג', ובאופן ספציפי יחולו הוראות סעיף 14 לפיהן: "נפדה מישכון לפי סעיף 13 על ידי מי שאינו החייב, זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהפרע ממנו כדין ערב שמילא ערבותו ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המישכון להבטחת זכותו זו", והוראות סעיפים אלו יחולו גם במקרה שבפנינו בהתאם להוראות סעיף 91, לחוק המקרקעין.
ויודגש כי הפסיקה האמורה לעיל, התייחסה כעקרון לסיטואציה שבה החייב מפר את הסכם ההלוואה, ובהתאם צובר ריבית פיגורים, ובנסיבות אלו אי מימוש הבטוחה בידי הבנק הנושה גורמת להגדלת החוב המובטח בשיעבוד באופן בלתי סביר על חשבון יתר נושי החייב.
לאור הנתונים לעיל, הכנסתו הכוללת של "התא המשפחתי" תעמוד על סך של כ-14,000 ₪ לחודש, ומסכום זה יש לקחת בחשבון כי ישולם סך של 5,000 ₪ כתשלומי משכנתא, והוצאות סבירות נוספות תוך היתחשבות מחד בשהייתו של הבן החייל בבית ומצד שני בהכנסתו כחייל וכן בצרכיה של הבת וזאת למרות שצרכים מיוחדים אלו לא הוכחו בפני.
...
בתיק שבפניי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכותם של החייבת ובעלה למעמד של "דייר מוגן" במקרה של מכירת הזכויות בבית המגורים על ידי נאמן,וזאת לנוכח היות החייבת ובעלה החוכרים הרשומים של בית המגורים, אך אציין כי בפסיקת בית המשפט המחוזי הובעה גם הדעה לפיה במקרה שבו מוגשת בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל,והנאמן פועל לפירוק השיתוף ולמכירת נכס מגורים שבו לחייב זכויות משותפות עם בת זוגו, לא תחול "הלכת כובשי", והנכס ימכר כ"פנוי" (ראה פש"ר 19064-01-01 חליוא נ' כונס הנכסים, פורסם בנבו, 05.09.17), בהקשר זה אציין כי דעתי בעניין שונה, ולעמדתי גם במקרה של בקשת חייב היוזם הליך פשיטת רגל, הוא ובני זוגו ומשפחתו המתגוררים עימו, רשאים לטעון לזכות דיירות מוגנת מכח הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972, וזאת בהתאם ל"הלכת כובשי", אלא אם כן התקיימו נסיבות חריגות של חוסר תום לב קיצוני מצידו של החייב אשר יש בהן כדי לשלול את זכותו של החייב להגנתו של סעיף 33 הנ"ל, ובעניין זה ראה החלטתי בתיק פש"ר 28040-05-15 אבנת נ' כונס הנכסים הרשמי.
סיכומו של דבר, אני סבור כי בנסיבות העניין ניתן לאשר תוכנית פירעון כוללת אשר תעמוד על סך של 201,680 ₪, כאשר צו התשלומים יעמוד כאמור על סך של 1,000 ₪ ל-36 חודשים ובסה"כ 36,000 ₪, ועד תום תקופת תוכנית הפירעון תדרש החייבת להשלים את התשלום בגין פדיון זכות המגורים (סה"כ 165,680 ₪).
אני ער לכך , שהסכום המוצע כיום על ידי גבוה באופן משמעותי , מהסכום שהוצע בעבר על ידי , אך אני סבור לאחר שעיינתי במכלול טיעוני הצדדים כי הסכום המוצע על ידי כיום , משקף באופן ראוי יותר את האיזון הנדרש בין האינטרסים הנוגדים בהליך הפש"ר והוא משרת נכונה יותר את תכליות ההליך.
לפיכך אני מורה לחייבת, ולמנהלת המיוחדת וב"כ הכונ"ר להודיע עד ליום 15.1.2018 האם תוכנית הפירעון המפורטת לעיל, מוסכמת עליהם, ובהתאם להודעת הצדדים אחליט אם ליתן פסק דין בהסכמת או ללא הסכמת הצדדים או לזמנם לדיון נוסף לפני.
