הסכם גירושין: זכויות בנכסים לאחר סיוע כלכלי

גם אם ניתן סיוע ממשפחת המשיבה היה זה על רקע מערכת יחסים ארוכה, כעזרה לתא המשפחתי ולכן אף נרשמה הדירה על שם שני בני הזוג.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

המועדים המצוינים מעידים כי העברת הזכויות שהיו לחייב בדירה, למשיבה, הנה בגדר הענקה המצוינת בסעיף 96 (א) לפקודה שכן כאמור, "מעשה פשיטת הרגל" היתרחש לכל המאוחר במועד הגשת הבקשה למתן צו כנוס, -11.12.14 ואילו ביצוע ההענקה של זכויות החייב בנכס למשיבה נעשה במסגרת הסכם הגירושין שאושר פחות מחודש בלבד לפני כן – ביום 23.10.14.

לאור האמור, גם אם המשיבה לא התכוונה להבריח את הדירה מהנושים, אלא כפי שטענה בחקירתה אצל המנהלת המיוחדת ,לדאוג לקורת גג לבנות וגם בהתייחס לטענתה בסיכומיה כאילו לא מדובר בהסכם למראית עין והקשר הזוגי בין בני הזוג אכן כשל, עדיין, משידעה כי החייב בחובות, לא הייתה תמת לב בחתמה על ההסכם על פיו יעברו זכויותיו בדירה אליה וכבר נקבע בפסיקה כי לא נידרשת כוונת תרמית מצד מי מהצדדים ואף לא כוונה להבריח נכסים [ראו בעיניין ע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל נאמן על נכסי החייב שמואל ינקוביץ נ' שמואל ינקוביץ (14.8.2017, להלן: עניין ינקוביץ, וכן ראו ע"א 4352/15 קורן נ' הראל, 2.8.2017] [פורסם בנבו]: "הכלל הוא כי די בכך שמקבל ההענקה ידע כי מעניק הנכס נתון במצב כלכלי קשה שממנו הוא יכול להסיק כי הנושים ייפגעו אם ההענקה תבוצע, ולא נידרשת ידיעה פוזיטיבית לחדלות הפרעון או לפגיעה בנושים. משקבע בית המשפט כעובדה כי המשיבה ידעה בעת שהועברו לה הזכויות בדירה כי החייב נתון בחובות ל"שוק האפור", ברי כי יכולה הייתה להסיק שנושי החייב ייפגעו כתוצאה מהעברת הדירה; ובהנתן האמור לא ניתן לקבוע כי המשיבה היא תמת לב; ונגזר מכך שהיא אינה זכאית להגנת סעיף 96(ג) לפקודה.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור שוכנעתי כי בעניין ינקוביץ לא ביקש ביה"מ העליון לשנות מההלכה כפי שנקבעה על ידו קודם לכן ולפיכך אין לקזז את תשלומי המשכנתא ששילמה המשיבה ודין תביעתה בעניין כדין תביעת כל נושה אשר זכאי להגיש תביעת חוב.

לאור כל האמור, דין בקשת המנהלת המיוחדת למתן סעד הצהרתי בדבר הזכות לביטול ההענקה להתקבל וכך אני מורה.

המשיבה תשלם הוצאות הנאמנת ושכ"ט עו"ד, בסכום של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

בחודש דצמבר 2013 אף הכינו הצדדים – בסיוע עו"ד – הסכם גירושין המאגד את הסכמותיהם, אולם משלא השלימו את הליכי הגירושין – לא הושלם רישום ההסכם.

בחינת הסכם הגירושין הראשון מעלה כי אכן מחזיק הוא בהסכמות דומות להסכם המאוחר, ואולם בקשר לדירת המגורים אין הדבר כך, היות ובהתאם לסעיף 6(ג) להסכם חלקו של החייב יועבר לילדיו; בהתאם לסעיף 10 להסכם, כל אחד מהצדדים יישאר הבעלים הבלעדי של כלל הרכוש לרבות חשבונות, נכסים וזכויות מכל סוג שהוא לרבות קופות גמל, הישתלמות, זכויות סוציאליות וכיו"ב. ואולם, דומה כי מילים לחוד ומעשים לחוד.

מסיבות שאינן תלויות בצדדים, היה צורך בקיום דיון נוסף, ונקבע דיון נוסף, אלא שהמשיבה לא זימנה לדיון את המפרק, למרות שהייתה לה האפשרות לעשות כן. בשלב זה כל שידוע לביהמ"ש הוא כי החברה שלכאורה נותרה בידי החייב במסגרת הסכם הגירושין, נקלעה אף היא להליכי חידלות פרעון מיד לאחר ההסכם והייתה מצויה בקשיים כלכליים כבר בשנת 2017, כאשר המשיבה מודעת היטב למצבה של החברה שכן הייתה פעילה בהתנהלות החברה, כעולה מהמפורט לעיל.

...

תכתיב השכל הישר אינו מאפשר קבלת טענותיה, כאשר הן החייב והן החברה שבשליטתו נמצאים בהליכי חדלות פירעון חודשים מועטים לאחר החתימה על הסכם הגירושין שבמסגרתו היא נותרת עם כלל נכסיה, מופטרת מכלל החובות, והחייב נותר עם כלל החובות שיש לזכור כי החובות מגיעים לשיעור של כחמישה מיליון ₪, חובות החברה שהחייב חב מכוח בעלותו וערבותו לה. המשיבה הייתה אמורה להציג איזה נתון כלשהו שיכול לעמוד כנגד המצב העובדתי, שלמעשה לא היה שנוי במחלוקת, מעבר לאמירות בעלמא לפיהן המשיבה האמינה לחייב כי החברה משגשגת, אמירות שאינני מקבלת כאמינות נוכח מעורבותה ומעורבות בני משפחתה בחברה הנ"ל. יתר על כן, לא הונחה בפניי כל ראייה או אפילו הסבר או נימוק שיכול לסתור את המצב העובדתי, הנוגע לכישלון העסקי של החייב והחברה שבשליטתו.

סוף דבר; אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה בזאת כי כלל ההענקות המנויות בהחלטתי זו בטלות כלפי הנאמן בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודה.

בשנת 1990 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין, בו הוסכם בין היתר כי מלוא זכויותיו של המשיב בנכס יועברו למבקשת.

ואולם, בחלוף שנתיים חתמו הצדדים על הסכם מתוקן, בו קבעו כי זכויות הבעלות בנכס יחולקו בין הצדדים, כך שהמבקשת תיוותר הבעלים של 60% מהזכויות בנכס, ו-40% מהזכויות יוקנו למשיב (להלן: ההסכם המתוקן).

הכרעתו של בית המשפט התבססה על ממצאיו העובדתיים, שלפיהם עריכת ההסכם המתוקן נעשתה על מנת לסייע למשיב כלכלית ולאפשר לו לרכוש בית נוכח מצבו הכספי העגום באותה עת, כפי שטען המשיב.

...

מכיוון שבית המשפט מצא שתניית ההורשה היוותה תנאי להסכמתה של המבקשת להקניית זכויות בנכס למשיב, קבע בית המשפט מנגנון של ביצוע בקירוב של הסכמות הצדדים, שלפיו יש לרשום הערת אזהרה בנכס על זכויותיו של המשיב לטובת ילדיו.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

(פרוטוקול הדיון מיום 25.11.13 עמוד ואלו הם עקרי ההסכם: "...איזון הזכויות בדירת הצדדים במקרה של פירוד/גירושין: בבעלותם המשותפת של

" (עמ' 11 , שורות 13-19 בנוסף, קובע ההסכם מנגנון שונה ביחס לזכויות בנכס, אשר יחול במידה והצדדים ייפרדו לאחר פקיעת חיוב המזונות של שניים מתוך שלושת הקטינים: "מוסכם כי רק במקרה בו

" (עמ' 28-29 , שורות 23-36 הדעת נותנת כי לאחר שהצדדים גרו אצל הורי הנתבעת מספר חודשים, האחרונים לא היו מוכרים את דירתם ועוברים לגור ביחידת דיור הצמודה לבית הצדדים, מבלי לסייע להם כלכלית, כטענת א'.

...

בסיכומו של דבר, לא ניתן להתעלם מהרושם כי כלל טענות התובע בעניין ההסכם, אך עולות כדי טעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מזכה אותו בביטול ההסכם: ביום חתימת ההסכם, א' חפץ לחזור ולחיות עם ס' בשלום בית ותנאי ההסכם היו טובים נכון לאותו המועד והלמו את האינטרסים הכלכליים שלו.

"(עמ' 12 , שורות 13-14 על בסיס כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח כל ליקוי של ממש במצבו הנפשי של א' בעת עריכת ההסכם; חתימתו ואישורו היו תקינים, כשרותו המשפטית לא נשללה והוא היה כשיר משפטית וחוקית לבצע כל פעולה.

אם כן לאור נוסח ההסכם וחוות דעת המומחה אני קובעת כי על א' להעביר ל- ס' סך של 143,944 ₪, והחובה לאיפוס החשבון אל מול הבנק תעמוד לפתחה של ס'.

סוף דבר: תביעתו של א' לביטול ההסכם נדחית באופן גורף, וכך גם מרבית טענותיו ביחס לאכיפת ההסכם.

בקדם המשפט השיב האב לשאלת בית המשפט בעיניין הכנסתו בשנת 2010, אז נחתם ואושר הסכם הגירושין, "אני חושב שבדיוק החלה לעלות קצת לעומת שנים קודמות ואני חושב שהרווח עמד על בין 8,000-10,000 ₪". עוד השיב האב, כי אותה עת לא היו לו הכנסות מכל מקור אחר או נכסים כלשהם (דיון מיום 9.6.21, עמוד 53 שורות 5 - 10).

העובדה שלאחר אישור הסכם הגירושין היתנהל בעיניין האב הליך פשיטת רגל, אשר הסתיים בנתיים, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות, במנותק מבחינת מצבו הכלכלי הנוכחי.

אין המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות בעת החתימה על הסכם הגירושין והמצדיק בחינה מחודשת של חיוב המזונות שנקבע בו. יפים בהקשר זה דברי כב' השופט פליקס גורודצקי בתמ"ש (י-ם) 33812-02-21 נ.כ נ' ר.כ (21.11.2021): "איני סבור כי זכאי לקבל מזונות לקטין צריך "לעצור את חייו" ולהמנע מכל פעילות עסקית אשר תניב לו רווחים או צמיחה כלכלית אחרת וזאת מפאת חשש כי דמי המזונות ייפגעו.

ההטבה במצבה הכלכלי של האם – הן בכך שהכנסתה מעבודה עלתה והן בכך שבעלותה דירה, היתה צפויה ואף מתבקשת בעת אישור הסכם הגירושין בשים לב לטענת האב עצמו כי האם היתה אז בתחילת דרכה המקצועית וכי הוריה סייעו לה באופן קבוע בסכומים גבוהים.

...

לא ניתן להגיע למסקנה שארע שינוי נסיבות מהותי ביחס בין מצבו כלכלי של כל אחד מההורים, שכן האב נמנע מלטעון ולהוכיח מה היה מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין.

בהתאם לכל האמור לעיל, דין תביעת האב לביטול חיובו במזונות, להידחות.

לסיכום: בהתאם לכל אשר פורט לעיל: תביעת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה נדחית.