עוד נטען בכתב התביעה, כי נוכח טענות עו"ד דקואר, האפוטרופוס לדין, לפיה לא קיבל את התמורה שהובטחה לו והוא מבקש לבטל את חתימותיו ואת ההסכמים, פנו התובעים שוב למנוח, באמצעות מי מבניו ובקשו לדעת את דרישותיו הנוספות כדי לסיים את העניין ברוח טובה, והמנוח דרש לקבל סכום של 87,000 ₪ נוספים על 35,000 ₪ שקבל בחתימת ההסכם והג'יפ שהועבר לבעלות זיאד, על חשבון יתרת התמורה בסך 137,000 ₪.
עוד נטען, שהמנוח אינו זכאי להרשם כבעלים של מחצית החלקה השנייה ולא היה יכול להיתקשר בהסכם מכר על אותו חלק, מכיוון שויתר על חלק זה לגרושתו פדילה עת חתמו על הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין, ואילו פדילה המחתה את זכויותיה בחלקה לבנה עימאד.
בנוסף, אף בהנחה שתאריך עריכת הסכם המכר עם התובעת נכון, זכותו של זידאן גוברת על זכותה של התובעת שכן התובעת נהגה בחוסר תום לב, לא שילמה תמורה או תמורה ראויה עבור הזכויות, לא רשמה הערת אזהרה, לא תפסה חזקה בחלקה שנים רבות, לא דיווחה על העסקה ללישכת מסוי המקרקעין, ואף המנוח נהג בחוסר תום לב עת מכר מה שאין לו ובהמשך ניהל הליך בוררות והליך אזרחי בלי להזכיר את העסקה עם התובעת.
...
מכך נגזרות התוצאות שלפיהן אמנם מדובר בעיסקאות נוגדות, אבל העיסקה הנטענת על ידי התובעים אינה העיסקה הראשונה, אלא העיסקה המאוחרת, והיא נדחית מפני עיסקאות מוקדמות יותר, ומפני צווי בית משפט ושעבודים שהוטלו על המקרקעין לפני 2018, הן משום שלא נכרתה קודם לכן, והן משום שלא נרשמה קודם לכן, והן משום שאיני מאמין לגירסת התובעים בדבר החזקתם במקרקעין.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
התובעים ישלמו לנתבע 8 הוצאות המשפט בסך 29,250 ₪, ולנתבעת 12 הוצאות המשפט בסך 25,000 ₪, בהתחשב בשווי המקרקעין, בעבודה שהושקעה, ובכללי לשכת עורכי הדין [התעריף המינימלי המומלץ].
