הסכם גירושין שנחתם בעקבות לחץ לא חוקי

עילת הכפייה; עילת ביטולו של חוזה שנחתם מחמת כפייה, קבועה בסעיף 17(א) לחוק החוזים: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה." עילה זו קרובה לעילת העושק מבחינה עניינית ומעשית שכן שתיהן נובעות מפגם ברצונו החופשי של המתקשר, אך הן נבדלות מהן באופן משמעותי בכך שבעוד עילת העושק דנה בתנאי החוזה והיותם סבירים או חורגים מהמקובל וכן דורשת הוכחה של מצוקה ממשית ולא קושי אירעי או חולף, בעילת הכפייה אין כלל היתייחסות לתוכן החוזה וסבירות תנאיו וכן לא מוגדר מהי "כפייה". כאמור, בעוד בסעיף 17(א) לא הוגדר מהי כפייה, אלא כי כוח או איום יכולים להוות כפייה, בפסיקה נקבע כי ההכרעה האם לחץ פסול עולה לכדי כפייה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו [ראו כב' השופטת חיות בע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ''ד נח(5) 193, 198 (2004)].

כלומר, כפי שהבהרתי לעיל לתובעת היו נקודות יציאה מרובות שבהם יכלה להפסיק את השתלשלות העניינים, באופן שלא ייכרת הסכם המכר, שכן הגיעה מיוזמתה למשרדו של עו"ד נוס, חתמה לאחר שנשאלה במפורש על ידו אם היא מסכימה, קיבלה לידיה שיקים עליהם חתמה חתימת הסב והללו הופקדו בחשבונה המשותף שלה ושל הנתבע 3, הדברים כולם היו לאחר שהנתבע 3 כבר עזב את הדירה והצדדים היו גרושים.

...

אני מורה כי הכספים שהופקדו כערובה להבטחת צו המניעה יוותרו בתיק למשך 60 יום על מנת לאפשר לנתבעים להגיש בקשות בהתאם לשיקול דעתם.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט ההליכים בסכום של 25,000 ₪ (אציין בשולי הדברים כי הסכום שקבעתי כשכ"ט אינו משקף את היקף העבודה שנעשתה בתיק ואת מספר הדיונים אלא שבתיק ניתנו החלטות בעניין זה וההוצאות והשכ"ט נקבע בהתייחס לכך).

היות ובין התובעת לנתבע 3 ישנן סוגיות ומחלוקות שטרם הוסדרו כדין וחלקן מצויות בהליך התלוי ועומד ביניהם בבית הדין הרבני, לרבות מחלוקות כספיות, אך לקונים אין כל נגיעה אליהם, אני מורה לנתבעים 1-2 להפקיד את יתרת התמורה בידיו הנאמנות של עו"ד נוס, אשר מעבר להבטחת המצאת מלוא האישורים הנדרשים להשלמת עסקת המכר ורישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים 1-2, יחזיקם במשך 30 ימים על מנת ליתן לתובעת ולנתבע 3 שהות לנקוט בהליכים הרלוונטיים לעניין חלוקת היתרה, ככל ויבחרו לעשות כן. בהינתן שמערכת היחסים הקשה שבין התובעת לנתבע 3 היא שהובילה לכל התובענה שבפניי לא מצאתי להורות על פסיקת הוצאות לטובת הנתבע 3.

בתאריך 14.03.2018 נחתם הסכם גירושין ואושר על ידי בית הדין הרבני.

עילות התובע לביטול ההסכם בתמצית היו שנשכחו פרטים רבים שלא הובאו בהסכם הראשון בין הצדדים וזאת מחמת לחץ שהאיש היה שרוי בעת חתימת ההסכם.

החוק אינו ניתן לפרשנות וקובע כאשר בפירוש שמדובר על נכסי הצדדים שנרכשו בחיי הנישואין ולא לפניו.

...

על חוות הדעת הוגשו השגות מהצדדים כשבסופו של דבר בית הדין אימץ את הדו"ח בתאריך 24.06.2019.

שניהם הגיעו למסקנה כי אף בלא שהוכח כי הייתה בדירת המגורים גם השקעה, כנטען על-ידי משפחת המשיבה, קרי: גם אם כנטען על-ידי המבקש נרכשה הדירה על-ידיו, הייתה דירה זו לבית המשפחה – שחיה בה כמשפחה – לאורך שלושים שנה.

בנוסף יש להבהיר כי באיזון המשאבים אין לחשב כמה כל אחד אכל או קנה בגדים או בילה בעצמו יותר מאשר עם בן הזוג כי אין לדבר סוף ולעולם לא נגיע לסופיות הדיון.

לסיכום התובע אינו נאמן לחזור ולטעון טענות הפוכות בבית הדין.

הנתבעת איננה חייבת להשיב לתובע מחצית מהמשכנתא ששולמה לדירה או את חלקו מהשבחת הנכס לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק: בית הדין דוחה את תביעת האיש לקבלת זכויות בדירה המתבססת על הטענה של שיתוף בכל נכסי הצדדים, מההלכה שאין אדם נאמן לחזור ולטעון טענה סותרת לטענה הראשונה שטען בבית הדין.

תוקף של פסק דין להסכם בהליכים אזרחיים רגילים הנה ליצור מניעות מן הצדדים לחזור ממנו ולאפשר את ממושו בהליכי הוצל"פ הרי שלאישורו של הסכם גירושין, אשר ההליך הנוגע לו הוסדר ע"י המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973- (להלן- חוק יחסי ממון), מטרה נוספת והיא - להבטיח כי תהא גמירות דעת לצדדים לו וכי עריכתו לא תהא מחמת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מכל סוג שהוא או מחמת שאר "מרעין בישין" הפוגמים 10 .

לא מותר לציין כי התובעת בחרה שלא להגיש תביעה בטענה להעדר ייצוג הולם מצדו של בא כוחה, וניסתה לטעון לרשלנותו המקצועית במסגרת הליך זה. בנספח להסכם צויין ברחל בתך הקטנה, כי התובעת פועלת בנגוד להמלצת עורך דינה (סעיף 2ב), דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של עו"ד א' שהעיד כי הבהיר לתובעת שאיננו מסכים עם חלקים מן ההסכם והפציר בה שלא לחתום עליו, רצה מוניטין עבור העסק (עמ' 29 ש' 18-19 ), אך התובעת הייתה נחושה בדעתה לחתום על ההסכם וטענה בפניו שנמאס לה 16 :( מהמצב וברצונה להתגרש ולהגיע להסכמות.

החוק איננו כולל הגדרה של המונח "כדאיות העסקה". בהתאם לפסיקה, טעות בכדאיות העסקה היא טעות הבאה בגדרי הסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, בין במפורש ובין מכללא, ועליה אין הוא רשאי להסתמך בטענה כי דין החוזה להתבטל בעילה של טעות (ר' ע"א 1994 ) ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן, 29 ) 527 ,513 ( 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח( )24.7.2013 .

...

דינן של טענות התובעת להידחות בשל כל אחד מהנימוקים הבאים: ראשית, ממכלול הראיות שהוגשו לתיק עולה כי המידע הרלבנטי המהותי היה בפני האישה וכי היא זו שבחרה לא להמתין לקבלת שאר הנתונים החסרים: אשר לבית המגורים, הצדדים היו מודעים להערכת שוויו (אמנם לא הוגשה לתיק חוו"ד שמאי אולם לטענת האיש נערכה הערכת שווי ע"י השמאי מר דרור ביתן, כאשר לטענתו שווי הבית הוערך בסך של 1,650,000 ₪ (עמ' 3 לפרוט' 27.11.14 ש' 24-26 ), ואילו לטענת האישה שוויו עמד על 1,800,000 ₪ (עמ' 2 לפרוט' מאותו היום, ש' 29-32 ).

לסיכום: התביעה לביטול הסכם הגירושין - תה"ס 62283-11-15 – נדחית.

, 01-16 – מתקבלת כפי שנקבע בסעיפים התביעה לאכיפת הסכם גירושין - תה"ס 11659-02-18 – נדחית.

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אלמלא העיכוב במתן הגט מצידו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

הוא טוען כי הוא "אינו מבקש לעגן את [התובעת]". לדבריו, הוא חתם על הסכם הגירושין בעקבות לחץ ותוך שהתובעת הטעיתה אותו והסתירה ממנו מידע מהותי באשר לחשבונות בנק בבעלותה.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום להתערב במועד שבו ייכנס הקנס לתוקף.

נוכח תאריך חתימת ההחלטה בדבר הטלת הקנס ובשים לב לעמדת היועץ – אני מורה כי הקנס היומי שהוטל על הנתבע מבוטל ביחס לימים 11.7.2023 עד 15.7.2023.

מדובר בהסכם שלו"ב ולחילופין גירושין שאושר בביה"ד בחודש 01/2014, ונוסף לו נספח שנחתם ביום 09/07/2014 ואושר גם הוא בביה"ד. בהחלטה מיום 1.11.22 ביקש ביה"ד מהצדדים לטעון שוב את טענותיהם בקצרה, אך הבהיר כי לא תנתן להם אפשרות לטעון טענות שלא נטענו בעבר מכיוון שע"פ הדין לא ניתן לחזור ולטעון משיצא אדם מביה"ד. ולהלן טענות הצדדים: טענות התובעת (מפיה ומפי ב"כ) לטענת האישה יש לקבוע כי ההסכם אינו בתוקף מהסיבות הבאות: התובעת לא היתה מיוצגת בשעה שהוא נחתם.

אם עיקר מטרת אישורו ומתן תוקף של פסק דין להסכם בהליכים אזרחיים רגילים הנה ליצור מניעות מן הצדדים לחזור ממנו ולאפשר את ממושו בהליכי הוצל"פ הרי שלאישורו של הסכם גירושין, אשר ההליך הנוגע לו הוסדר ע"י המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן - חוק יחסי ממון) מטרה נוספת והיא - להבטיח כי תהא גמירות דעת לצדדים וכי עריכתו לא תהא מחמת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מכל סוג שהוא.

...

גם הטענות על עושק וחוסר איזון בהסכם ותנאים מופרזים נדחות.

לאור האמור מעלה פוסק בית הדין כי ההסכם שריר וקיים והתביעה לביטולו נדחית.

אולם כלפי הנתבע אשר נגרמו לו הוצאות בגין תביעה זו, פוסק בית הדין שעל כל דיון תשלם התובעת לנתבע סך 1,000 ש"ח, ועבור הגשת הסיכומים סך של 2,000 ש"ח. בית הדין מודע לכך שהוצאות משפט מסתכמות בסכומים גבוהים יותר, אולם בעניין זה סבור בית הדין שיש לחייב הוצאות לפי רף נמוך של הוצאות משפט.