הסכם גירושין עם אדם הסובל ממחלת נפש

"מגורים משותפים" כדרישה לזכאות לקיצבה: אין חולק כי התובעת לא התגוררה עם המנוח ("תחת קורת גג אחת") ממועד הגירושין ועד למותו, אך גם לא חולקים הצדדים כי הם המשיכו להיות "זוג", ידועים בציבור, תמכו אחת בשני, הישתתפו בשמחות משפחתיות וחברתיות, ואף דאגו יחדיו לבת, הדר, שאף היא אובחנה כסובלת ממחלת נפש.

טוב שנביא אחד הפירושים לאותו מונח, כפי שניתן ב ,words and phrases judicially defined (תחת הערךcohabitation ) "קוהביטציה יכולה למעשה להתקיים תוך הסכם לגור (to live) בנפרד... נסיבות החיים, כגון חובות עיסקיים, שירותי בית ועובדות אחרות, יכולים להפריד בין בעל ואישה על אף זאת יכול ותתקיים קוהביטציה". במובא לעיל מדובר אמנם בגבר ואישה הנשואים כדין, אך כמוסבר להלן אין זה משנה לענייננו.

במצב חריג זה, אף אם לא מדובר באישפוז בבית החולים אלא במגורים בתוך הקהילה, אנו סבורים כי אלה נסיבות אשר מנעו מגורים משותפים עם התובעת.

...

כך גם בדב"ע נו/0-255 עטר - המוסד, פד"ע לב 385 (כב' השופט אליאסוף): "התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר". יישום הלכות אלה, באותו הליך (שבו בני זוג שהיו נשואים, התגרשו, ולמרות זאת המשיכו לחיות במתכונת שהיתה לפני הגירושין), נעשה כדלקמן: "תיקח את כל הנסיבות במצטבר, כולל העובדה שמהבוקר עד הערב נמצא המנוח באותה דירה, שבה גרו כל השנים, שם אכל, שם שתה, שם טיפלו בו, שם היו חלק מבגדיו - כנגד העובדה שבסוף היום הלך אותו נכה ללון בחדר, שקיבל ממשרד הרווחה, ותגיע למסקנה, שאין באותו קטע אחרון של היממה כדי להוכיח שהשניים חיו או גרו בנפרד". יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהם נוצר הפירוד ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה נוצר פירוד (אשפוז, מחלה, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר), לבין נסיבות בהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג.

במצב חריג זה, אף אם לא מדובר באשפוז בבית החולים אלא במגורים בתוך הקהילה, אנו סבורים כי אלה נסיבות אשר מנעו מגורים משותפים עם התובעת.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים.

לטענת התובע, המועד שבו נולדה עילת התביעה הוא ביום 15.7.2009, שזה המועד שבו הורתה מזכירת בית בית המשפט לעינייני מישפחה להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ, לאחר שהתברר שלא הוצא צו שכזה בהתאם לפסק הדין המאשר את הסכם הגירושין.

בהעדר חוות דיעה רפואית של מומחה בתחום בריאות הנפש, נטען בסיכומי התובע מה משמעותה של מחלה זו, מה ההשלכות שלה, אלו תרופות נטל התובע, לשם מה ניתנו אותן תרופות, מה השפעתן ועוד כיוצא באלו עניינים מובהקים שברפואה.

כך או אחרת, משלא הוכח כי אמנם התובע סבל מליקוי נפשי בדרגה כה חמורה, אשר מנע את הגשת התביעה בטרם היתיישנה, הרי שגם את טענת התובע הנסמכת על הוראת סעיף 11 בחוק ההתיישנות, אין לקבל והיא נדחית.

...

(5) התיישנות - סיכום המסקנה העולה מכל האמור היא אפוא, שעילת התביעה הנדונה נולדה עוד בחודש נובמבר 2000, עת הוגשה תלונת התובע במשטרה.

התוצאה היא אפוא, כי אין מנוס מדחיית התביעה מחמת התיישנותה.

מכל הטעמים שעליהם עמדנו וכאמור, התביעה הנדונה התיישנה ולפיכך היא נדחית.

רקע התובע הנו חסוי הסובל ממחלת נפש ולפיכך יוצג הוא בתיק זה על ידי אפוטרופסו, עוה"ד גתאי ברלל (להלן: "האפוטרופוס").

מן הראיות שהונחו בפני בתיק זה, עולה התמונה העובדתית הבאה: · בשנת 1998, עת היה מאושפז בבית החולים "שער מנשה", התגרש התובע מאישתו ועל פי הסכם הגירושין שנחתם ביניהם אז, נשארה תכולת דירתם המשותפת, לרבות מקלט טלויזיה שהיה להם, בידי האישה.

לטענת הנתבעת, בשעתו, עם גירושיו, לא הודיע לה התובע על הפסקת החזקת המקלט שהיה ברשותו קודם לכן ולא היתה לה כל דרך אחרת לדעת זאת.

...

טענות הנתבעת בכתב הגנתה, כמו גם בטיעוני נציגה בעל פה במהלך הדיון שהתקיים בפני, טענה הנתבעת כי כל דרישות התשלום שנשלחו אל התובע, נשלחו בהתאם לנתונים המופיעים במחשביה, שכן בעת הרלבנטית הוא לא הודיע לה על הפסקת החזקתו במקלט טלוויזיה וכי מעבר לכך, "לעיתים ומטבע הדברים קורות טעויות". עוד טענה הנתבעת כי למעשה לא הוגשה נגד התובע תביעה כלשהי וכל שנשלח אליו היו מכתבי דרישה ותזכורת ותו לא, כך שבסופו של דבר לא נגרם לו כל נזק.

  בת"ק (י-ם) 4462/09 נעם גנאדי ינקלביץ' נ' רשות השידור בו נדונה תביעה דומה לזו המונחת בפני, כתב כב' השופט אברהם רובין: "אני סבור שלאדם אשר נשלחות לו במשך 3 שנים התראות חוזרות ונשנות ובמיוחד התראות של משרדי עורכי דין, נגרמת עגמת נפש ולחץ נפשי. יחד עם זאת, אין ראיה לבעיות רפואיות שנגרמו לתובע ואין גם ראיה שהלחץ הנפשי

התוצאה היא אם כן, שאני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעת לשלם לנתבע פיצוי בסך 7,000 ₪ בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 8,000 ₪ אשר ישולמו לתובע, באמצעות אפוטרופסו עוה"ד גתאי ברלל, בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

בדיונים שהופיעה הנתבעת נקבע בהסכמה סכום לחיוב התובע בכתובה בסך 27500 ש"ח. סכום זה נקבע לאחר מו"מ ארוך ומייגע ולאחר מכן הנתבעת חזרה בה. בדיון נוסף הצליח בית הדין לשכנע את התובע להסכים לכל דרישות הנתבעת ועיגן זאת בהתחייבות הדדית כל זאת על מנת לרצותה ולהביאה להסכם, אולם גם לאחר חתימת הצדדים על הסכם משודרג זה, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה להתגרש.

לא הועילו כל שידולי באת כוחה בנוכחות בית הדין לחתום על הטופס לויתור סודיות למרות הפצרות בית הדין כי לא ניתן לחייב את התובע לקבל עמדתה ללכת לייעוץ זוגי בטרם תיתקבל תמונת מצבה הרפואי האם היא כשירה להקים בית בישראל וזאת לאור גירושיה בעבר תוך זמן קצר ולאור טיעוני התובע וב"כ כי הנתבעת סובלת ממחלת נפש.

בנסיבות הללו אין לנו אלא מה שצוין בדרך אגב במכתב בית הדין של הרב קרליץ "שלאחר שהבעל ישליש את דמי הכתובה בסך 18,000 ש"ח האישה תקבל את הגט בהסכמה". מכאן נראה שסך הכתובה הוא לכל היותר 18,000 ש"ח. לאור החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ה 26.01.2015 המחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 9750 ש"ח והחלטה נוספת מיום כ"ט בשבט תשע"ה 18.02.2015, המחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 1500 ש"ח. סה"כ הנתבעת חייב לשלם לתובע 11250 ש"ח הרי שיש לקזז חוב זה מחוב הכתובה ועל התובע להשליש סך 7750 ש"ח בלבד כדמי כתובה שיינתן לנתבעת עם קבלת גיטה.

...

בנסיבות הללו שרוממות בקשת הפניית הצדדים לייעוץ בגרונה של הנתבעת וחרב סירובה לגלות את האמת בעניין הטיעון למחלת הנפש שלה מראה בעליל כי טענתה משוללת יסוד, מה גם שהנתבעת לא טרחה לפתוח תיק לשלום בית וכל מעשיה הן בבית דינו של הרב קרליץ והן בבית דין דנן מצביעים על כך שלנתבעת קושי נפשי שיתכן והוא מעיד על הבעיה נפשית, וכפי שציינו זאת בית הדין של הרב קרליץ "שהאשה סירבה לקבל גט בטענה שאינה מסוגלת נפשית." גם בבית הדין דנן נוכחנו לראות את התנהגותה המוזרה של הנתבעת הבורחת באמצע הדיון למרות התראות בית הדין.

לסיכום: התובע לא קיים מצוות פריה ורביה ולדעת רוב ככל הפוסקים לא תיקן רבינו גרשום את החרם אף לבני אשכנז במקרה בו הבעל לא קיים מצוות פרו ורבו.

מכל הלין נימוקי וטעמי פוסק בית הדין: בית הדין נעתר לבקשת התובע להיתר נישואין והוא רשאי להינשא כדמו"י. היתר זה כפוף להשלשת גט ע"י התובע.

בסיום כתב התביעה הוסיף התובע: "עוד יודגש כי מצבו הנפשי של התובע לא היה תקין כבר שנים רבות והוא פגש מעת לעת רופאים בתחום הפסיכיאטריה ואף היה מטופל באופן קבוע בכדורים פסיכיאטריים [...] מצבו הנפשי התערער עוד יותר עם הודעתה של הנתבעת כי יש ברצונה להתגרש." התובע הגיש חוות דעת של פסיכיאטר מומחה שהתובע פנה אליו באופן פרטי ובה נקבע: " [...] איני מוציא מכלל אפשרות כי [פלוני] לא היה כשיר מנטאלית בעת החתימה על הסכם הגירושין לפעולה מסוג זה וכי לא הבין עד תום את התוצאות של הסכם ולא הבין איך יראו החיים שלאחריו." לדברי הבעל החוזה מגיע לכדי עושק ותנאיו בלתי סבירים.

בנוסף מצטט מחוות הדעת שבה נכתב כי סובל ממחלה דיכאונית מג'ורית, הפרעות אישיות לא מסווגות עם קווים סכיזואידים ונמנעים.

...

הרב שניאור פרדס אנו מצטרפים לפסק דינו של חברנו הרה"ג שניאור פרדס שליט"א כי יש לדחות את התביעה.

אשר לחיוב בהוצאות, סבורים אנו שיש להטיל על התובע סך 18,000 ₪ הוצאות משפט מהנימוקים שהוזכרו בסוף פסק דינו של חברנו.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד הרב אריאל ינאי נפסק תביעת התובע לביטול הסכם הגירושין נדחית.