הסכם גירושין לחלוקת מחצית הפנסיה לגרושה

בסעיף 6 להסכם נקבע, כי: "הצדדים מסכימים כי האשה זכאית למחצית הפנסיה המשולמת לבעל, מדי חודש בגין שהותו בצה"ל מיום הגט עפ"י דין". בהתאם להסכם ופסק דין שאישר אותו פנו הצדדים אל מופ"ת לשם ביצוע האמור, אך מופ"ת הודיעה להם כי היא מנועה על פי חוק מלבצע את העברת החלק מתשלומי הפנסיה של האיש אל האשה, והוסיפה כי "אין האמור גורע מזכותה של הגרושה לפנות ישירות על הנידון להתאם להסכם הממון". בעקבות כך במשך תקופה ניכרת העביר האיש אל האשה מחצית מהפנסיה שלו, ואולם במהלך שנת 2016 פחת הסכום שהעביר האיש אל האשה מהערך שנקבע בפסק הדין, ולאחר זמן נוסף מחודש אוגוסט 2017, כנראה בשל נסיבות כלכליות, הפסיק האיש לגמרי להעביר את התשלומים וחדל מלקיים חלק זה שבהסכם.

עוד נוסיף מעבר לנדרש, במענה להערת הפרקליטות בסעיפים 19 ו-20 לבקשתם, ונבהיר כ'הוראה משלימה' לפסק הדין מיום ז' באלול התשס"ח (7.9.2008), בהתאם להוראת סעיף 30(ג) לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג, אשר "יראו את החלטתה כאמור כחלק מפסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני שהוראות החוקים המסדירים חלות לגביו" (סעיף 30(ג)(1) לחוק), כדלהלן: כפי שנכתב באופן בברור בסעיף 6 להסכם הגירושין, התקופה המשותפת ביחס לרכוש בני הזוג והזכויות הפנסיוניות שבין הצדדים מסתיימת עם מועד הפירוד ביניהם עם מתן "גט עפ"י דין"; השעור המגיעה לאשה להעברה מגימלת האיש הנו מחצית מ"השעור המשותף" שנצבר בתקופה המשותפת בין בני הזוג בעודם היו נשואים, על פי הגדרות סעיף 2 לחוק.

...

סוף דבר: בית הדין מורה ל"מופת", מחלקת תשלומים, להעביר ישירות לחשבון הבנק של האשה הגברת .

זאת, שהרי בקשה לרישום כזו באותו זמן ממילא הייתה נדחית בשתי ידיים על ידי הממונה בגוף המשלם, משום שעל פי סעיף 25(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 "זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר...", וכן על פי סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות): "גמלה אינה ניתנת להעברה... אלא לשם תשלום מזונות...". כפי שהדבר אכן אירע גם במקרה דנן, בו הצדדים הגישו על פי ההסכם ביניהם את פסק הדין לרישום על ידי הממונה בגוף המשלם זמן קצר אחר שפסק הדין ניתן, ומופ"ת הודיעה בעקבות כך כי מנוע מלבצע את פסק הדין.

מתן הוראות: לאור כל האמור לעיל, וכפי שקבענו בהחלטתנו מיום י"א בשבט התשפ"ב (13.1.2022), בית הדין חוזר ומורה למופ"ת, להעביר ישירות לחשבון הבנק של האשה הגברת.

לטענת העותרת, בתגובה האמורה, הסכם הגירושין אכן "כולל ויתור, גם על מחצית הזכויות הפנסיוניות שהיו מגיעות לעותרת אילמלא הסכם הממון". העותרת ציינה כי "נאלצה" לחתום על הסכם הגירושין, בעקבות פסיקת בית המשפט לעינייני מישפחה שהפנה את הצדדים לבית הדין הרבני ונוכח הסכם הממון שקבע משטר של הפרדת רכוש.

גם אם אניח לטובת העותרת כי הצוואה משנת 1997 יצרה שינוי לטובתה, הרי שהסכם הגירושין עליו הסכימו בני הזוג ערב הגירושין (משנת 2002) כולל כאמור הסדרה של חלוקת הזכויות הכלכליות בין בני הזוג בעת הגירושין, לרבות ובמפורש הזכויות הפנסיוניות, באופן המתנה על כלל החלוקה השוויונית.

ב-בע"מ 4870/06 קבע השופט רובינשטיין, בנסיבות אותו מקרה בו היה הסכם גירושין הקובע במפורש כי האשה הגרושה "תוכל לגבות את המגיע לה מתוך הפנסיה החודשית של הבעל גם לאחר מותו", ובהסתמך בין היתר על פסק דינו של בית הדין הארצי בענין נשוא עתירה זו, כי לא ניתן לבסס זיקה ישירה בין בן-הזוג הגרוש לבין קרן הפנסיה (שם, פסקה י"א(11)) אלא זיקה עקיפה בלבד בדרך של תביעת העיזבון (שם, פסקה י"א(12)) השופט רובינשטיין הדגיש כי בנסיבות אותו מקרה "התחליף היחיד לקרן הוא העיזבון" (ראו שם, פסקה י"א(20)).

...

בית הדין האזורי היה ער להלכה וקבע כי "ערים אנו לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה הקובע כי אין להיעתר לבקשות לדחייתה של תובענה על הסף, אלא במשורה ובמקרים חריגים, אלא שסבורים אנו כי כזה הוא המקרה שבפנינו, מאחר וטענותיה של התובעת אינן עולות עם הדין וההלכה הפסוקה ואין צורך בשמיעת ראיות כדי לדחות טענות אלה" (פסקה 24 לפסק הדין האזורי).

סוף דבר אשר על כן, דעתי היא כי אין מקום להתערבות בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שאישר את דחיית התביעה על הסף.

העתירה נדחית.

בנסיבות אלו, לנוכח הפסיקה שהייתה קיימת עד כניסתו לתוקף של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, ולנוכח ההטבה המשמעותית שנתנה לנשים גרושות במסגרת החוק, ובהעדר פסיקה עדכנית שנתנה לאחר כניסתו של החוק לתוקף המתייחסת לשאלה המשפטית שלפנינו, מתבקש ביה"ד שלא להוסיף עוד ולהכביד על האיש ולשלול ממנו את הזכות לתכנן מס כרצונו.

בפרשה שם דן ביהמ"ש באיש ואשה שאישרו הסכם גירושין שבמסגרתו התחייב האיש לחלוק את הפנסיה הצבאית עם האשה באופן שהאשה תקבל מחצית מהסכום נטו.

גם כב' השופט ב' צ' גרינברגר (תמ"ש (י-ם) 10612/98) קיבל את העקרון שקבע השופט שוחט, ויישם אותו במקרה שנידון שם, שחלוקת הפנסיה נקבעה בהסכם הגירושין.

...

כב' השופטת י' שטופמן דחתה את הערעור מאותם נימוקים שבעטים נדחה הערעור על פסק דינו של כב' השופט שוחט.

חברי הועדה קבעו כמה עקרונות שהנחו אותם בכתיבת המלצותיהם: השותפות (המיידית לפי הלכת השיתוף והנדחית לפי חוק יחסי ממון) בין בני הזוג תתפרס על הזכויות שנצברו בכל תקופת החיים המשותפים, הן בהון וברווחיו, והן ביכולת השליטה על ההון בכל צומת החלטה.

בפרט כאשר היה ברור וידוע לאיש שיש מרכיב 'בלתי צפוי' בהסכם שיוכרע על ידי ביה"ד. הכרעה שקלנו במאזני הצדק את טענותיהם וטיעוניהם של הצדדים, ומסקנתנו היא שיש לדחות את תביעת האישה, והאיש רשאי לדווח על הפנסיה המשולמת לו מהצבא כחפצו.

לאקטואר לא היתה כל כוונה לחרוג מתפקידו ולקבוע קביעה משפטית כלשהיא, אלא רק, כבכל חוו"ד אקטוארית, להציג בפני ביה"ד את משמעותה הכלכלית של הקביעה המשפטית, הנתונה להחלטת ביה"ד. תאוריית ה"פרי" ביסוד הדיון בשאלת ייחודה של פנסיה תקציבית לעניין חוק יחסי ממון, ולעניין יישום הסכמי גירושין לחלוקה על פיו, עלינו להבין תחילה איך נבנית הפנסיה התקציבית לאורך שנות עבודתו של העובד.

אם באמת מדובר בפירות של השקעה משותפת, מדוע לא לחלוק בהם? לפני שאשיב, אוסיף כמה שאלות: אם באמת עליית השכר היא פרי, ואם באמת הגרושה היא שותפה – מדוע עליה להמתין עד לפרישת העובד לגימלאות? מדוע לא תידרוש גם בתקופת עבודתו את המחצית המגיעה לה מתוך עליית השכר, עקב השקעתה מרובת השנים בקרן, אשר הניבה את עליית השכר? עוד אשאל, מדוע לא נפעיל הגיון זה גם בפנסיה צוברת? אם שכרו של בן זוג עלה לאחר גירושיו הרי שגם הפרשותיו לקרן הפנסיה הצוברת עלו בהתאם, והכל כ"פרי" העמל המשותף בתקופת השתוף.

...

כך היא דרכנו בכל הסכסוכים שבאים לפנינו לפתוח בהליך זה, כהדרכה של תורה, ורק אם מתברר שאין מנוס אחר אנו פונים ל"יקוב הדין את ההר.

" בשני האופנים הללו מדובר בסופו של דבר בהכרעה שיפוטית שנעשית בהובלת בית הדין וניתנת לאכיפה ככל פסק דין אחר.

אשר על כן, על אף שלדעתי וכפי שהסכימו חברי ההרכב כולו שעל פי הדין הצרוף אין לאישה חלק בפער המדובר, אנו מורים וממליצים לבעל לשעבר לנהוג לפנים משורת הדין, וכפי יכולתו ובהתאם לצרכיו בגידול הילדים תוך כדי התחשבות במצבה הרפואי של האישה לשעבר.

לטענת התובע, הנתבע איננו מומחה בתחום דיני המשפחה, ועריכתו את הסכם הגירושין בינו ובין גרושתו לוותה בין היתר - ברשלנות, מחמת שלא ציין או היתייחס לחלוקת 'כספי הפנסיה', במסגרת הסכם הגירושין אותו ערך עבורם.

וכך פוסקת כב' השופטת ארבל בבג"ץ קהלני הנ"ל. בהמשך לדברים קבע כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 99783/99 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 25/11/2004) ובהאי לישנא: "הסכמתו של הנתבע לתשלום מחצית הפנסיה לתובעת אינה צריכה כדי להקים את זכותה של התובעת לתשלום זה. זכותה מוכרת בדין, על פי הלכת השתוף. לפיכך, דוקא הנתבע היה צריך לדאוג להחריג זכות זו במפורש בהסכם." גם טענות התובע, כי אמד את דמי המזונות נוכח הסכמת גרושתו לדמי מזונות בשיעור שנקבע ביניהם וכי שוחחו עם הנתבע אודות כך, לא הוכחו לפניי ואף לא לפני כב' השופט נחשון פישר בתיק המשפחה ולא הוצגה כל אסמכתא לכך, מלבד טענות בעלמא של צד מעוניין.

...

סוף דבר משהגעתי כלל מסקנה כי הנתבע התרשל במילוי חובותיו כעורך-דין כלפי התובע, אני מוצא לחייבו להשיב לתובע את שכר הטרחה ששולם לו – כפי חלקו של התובע (מחצית).

אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: סך של – 2,190 ₪, בגין השבת מחצית שכר הטרחה אותם שילם התובע לנתבע לצורך עריכת הסכם הגירושין.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע, שכ"ט המומחה עו"ד טאוסיג (בלבד) כפי ששולם – בכפוף להצגת אסמכתאות.