לאחר קיומו של הדיון התגלעו מחלוקות נוספות בין הצדדים, הוגשה בקשה לביזיון בית המשפט בנוגע ליישומה וקיומה של החלטתי בבקשה לסעד זמני, הוגשה תביעה שכנגד על ידי הסוכנות ואגרונוב שהנה, בין היתר, תובענה כספית להשלמת התמורה שעל אורן מזרח לשלם לסוכנות ואגרונוב בגין מיזם פלמינגו, דרישה לתשלום דמי ניהול לאגרונוב, לתשלום ריווחי מיזם פלמינגו ועוד, והכל על רקע טענות להפרות ההסכמים בין הצדדים.
כי הטעם בשלו פנו הסוכנות ואגרונוב לעו"ד וקנין הנו היותו עורך דין בעל ניסיון נרחב של כ- 20 שנים בייצוג בעניינים מושא ההליך הכורך בחובו מחלוקות בין סוכנויות ביטוח וחברת ביטוח כך שדחיית הבקשה תיפגע באופן ממשי בזכותם לבחור את ייצוגם.
...
לעניין זה ראו גם את האמור בספרו של ד"ר י' מרזל "דיני פסלות שופט" (2006), 258:
"...עורך דין לא ייטול על עצמו מלכתחילה ייצוג בנסיבות שיש בהן כדי להביא לפסילה אוטומטית של השופט בשל עצם הייצוג. ודוק: אין הכרח, כי בשל קבלת הייצוג ייפסל השופט בפועל. די בכך שיש לעורך הדין 'יסוד להניח' כי השופט ייפסל בשל כך. אכן, אין ספק כי הוראה זו פוגעת במידת מה בחופש העיסוק של עורך הדין. היא עלולה לעורר גם קשיים מעשיים לא פשוטים. עם זאת, נראה, כי שעה שנקבעו בחוק עילות לפסילת חובה של השופט, היה הכרח ביצירת מנגנון שימנע מניפולציות בייצוג שכל מטרתן פסילת השופט הדן בהליך מסוים".
למען הסר ספק אצין, כי אין אני סבורה כי רצונם של הסוכנות ואגרונוב להיות מייוצגים על ידי עו"ד וקנין מקורה במניפולציה או רצון לבחור מותר אחר.
סבורני, כי מטעמים של הרמוניה חקיקתית ניתן וראוי ליישם אמת מידה דומה אף על העניין כאן, ולקבוע, כי המגבלה הקבועה בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין תארך אף היא חמש שנים מאז החלה המניעות, ולענייננו, חמש שנים מאז מונה השותף לשעבר לשיפוט, או מאז תחילתה של כל מניעות אחרת.
לאור כל האמור הבקשה נדחית.
