הסכם בין חברה בפירוק ללקוחות על ידי המפרק

סעיף 42 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 קובע כי "מת אחד השותפים או הוכרז פושט רגל תפורק השותפות לגבי כל השותפים, והכל בכפוף להסכם שביניהם." מכאן שדי בפירוקה של אחת מבין החברות הנמנות על איחוד העוסקים, על מנת לפרק מניה וביה את איחוד העוסקים, ומכאן ואילך "איש איש לנפשו", וחבויות המס או זכאויות המס צריכות להיבחן לגבי כל אחת מבין החברות בנפרד.

אין חולק כי המבקשת פרעה, הגם שלא מרצונה, את חוב המע"מ של שתיים מבין החברות הנמנות על איחוד העוסקים (יורוקום אחזקות ויורוקום תיקשורת) בסך של 1,910,061 ₪, אלא שחוב זה היה חוב עבר של אותן חברות, שנוכח פירוקן, דינו היה להיות משולם לפי סדרי הנשיה הרגילים ובכפוף להגשת תביעת חוב על ידי רשות המסים, שתבחן ותוכרע על ידי בעלי התפקיד של יורוקום אחזקות ויורוקום תיקשורת.

על כן, בעקבות פרעון חוב זה הפכה המבקשת עצמה להיות נושה של יורוקום אחזקות ויורוקום תיקשורת בסך של 1,910,061 ₪ (במקום רשות המסים), ותרופתה היחידה בגין כך הנה הגשת תביעת חוב למפרקים של החברות הללו.

לעומת זאת, ככל שמס התשומות ששילם העוסק בחודש מסויים גבוה יותר ממס העיסקאות שנגבה על ידו באותו חודש, הרי שנוצרת לאותו עוסק זכות לקבלת החזר מרשות המיסים בגובה ההפרש בין מס התשומות למס העיסקאות, משום שהוא שילם לספקים מע"מ בסכום גבוה מזה שגבה מלקוחותיו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי יש לחלק את החזר מס התשומות בין החברות שבפירוק, וביניהן בלבד.

טענה זו דינה להידחות, מהטעמים שיפורטו כעת.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ביום 17/12/2017, ובטרם הושלמו העבודות בפרויקטים האמורים, נערך הסכם בין המפרק לבין חברת סדן י.ט.ש. בע"מ למכירת זכויות ונכסי החברה ולהמחאת חובותיה וזכויותיה כלפי המזמינים.

ד"ר ביאר הדגיש כי להסכם שנכרת עמו צורף מיסמך נילווה, אשר הוסתר על ידי המפרק, ולפיו הוקנתה לו הזכות לבטל את ההסכם עם החברה אם יידרש מימון נוסף להשלמת העבודות.

ככל שעל אף ההליכים שבהם ינקוט המנהל המיוחד כאמור לא תשולם יתרת התמורה הרלבנטית באופן שבו ייוצר איחור העולה על 60 יום במועד תשלום התמורה, תשולם התמורה הנ"ל לשקמה על ידי המנהל המיוחד, ללא תלות בשאלת גביית התמורה מהלקוחות.

להיפך, בדיון מיום 17/7/2018 לפני כב' השופטת ב' בר-זיו, שעסק בבקשה של מעגן (בקשה 72) מציין המפרק: כנהוג וכמקובל, בסיטואציה של מכירת נכסים, קל וחומר חברות בפרוק, עם מסירת הממכר לידי הרוכשת או הרוכש, שאושר על ידי בית המשפט ,עורכים פרוטוקול מסירה שבו מציינים ומסדירים עניינים טכניים הקשורים למסירת הממכר (ההדגשה הוספה, ר'.ס').

...

הלכה זו מבוססת על השאיפה לרכז את כלל ההליכים הנוגעים לחברה חדלת הפירעון בפני בית המשפט ובכך לקדם את השוויון בין הנושים, לייעל את ההליך ולאפשר מתן הוראות הולמות לבעל התפקיד מתוך התבוננות כוללת על הליכי חדלות הפירעון (ראו למשל רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 (25/8/2005); ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) (29/10/2017) וכן החלטתי בפר"ק (חי') 68604-07-17 מ.א. עבודות הנדסה אילת בע"מ נ' מ.א גרין סיטי בע"מ (18/12/2018)).

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את בקשותיו של המפרק בבקשות 116 - 118 לחייב את המזמינים בתשלום יתרות החובות בגין ביצוע העבודות להקמת החניונים.

בנסיבות העניין, אני מחייב את המפרק לשלם לכל אחד מהמשיבים (ביאר, מעגן וקבוצת פרשקובסקי) הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

בעת שנקבע הדיון, ביום 26.5.22, קבעתי כי ידונו בו "הנושאים שעל הפרק". הנושאים הוגדרו בהחלטתי מיום 17.5.22, וביניהם שאלת מתן צו פירוק קבוע החברה שבפרוק זמני, אמ.אר.בוקס בע"מ (להלן: "החברה"); דיון בהצעת הרכש של הנושה שפי אריזות בע"מ (להלן: "שפי"); קיום דיון בהצעת ההסדר אשר ניתנה על ידי החברה ובעלי מניותיה (הם המשיבים 5-6, יכונו להלן "חודורוב").

ביום 12.12.18 היתקיים דיון בבקשה למינוי מפרק זמני, בימ"ש מינה את עו"ד ישראל שפלר כמפרק זמני (להלן: "המפרק"), והמפרק הוסמך לתפוס את נכסי החברה, לבחון את המשך הפעלת עסקיה, לאתר מקורות למימונה; לבוא בדברים עם לקוחות, ספקים, עובדים.

בהנתן שעד לקבלת פסק הבוררות לא יקבעו ממצאים לגבי מערכת ההסכמים שבין החברה לשפי אזי בשלב זה לא ניתן לקבוע מהו גובה החוב של החברה כלפי שפי וקיימים מספר תרחישים אפשריים.

אציין כי הוגשו תגובות על ידי הצדדים (ובכלל זה נושים אחרים) להצעות שעל הפרק; עלה כי המחלוקות נוגעות בין היתר לספירת הקולות באספת הנושים לעניין ההסדר – מצד טען המפרק והחברה כי אין למנות את קולה של שפי בין מיתנגדי ההסדר, שכן בהיותה מציעה יש לה אינטרס זר וחוסר תום לב בהצבעה; מנגד טענה שפי כי אין למנות את קולה של אמו של חודורוב, שהגישה תביעת חוב (ובדיון נטען כי הומחתה לה).

על עמדה זו עמדה המבקשת כבר בדיון הראשון, ראו דברי בא כוחה בעמ' 4 לפרו' שו' 19-23 : "יש חברה שלא ניתנת כרגע לשקום בלי השקעה מסיבית וכרגע מה שאמרנו לבית המשפט, שאם לא ימונה מפרק מפעיל זמני התוצאה תהיה שמר שגב (הבעלים של שפי), בעקבות סדרת הסכמים שהוסתרה מכלל הנושים פה, ייקח חברה ששווייה לפני שנה, כפי שאנחנו הצענו לרכוש אותה ב- 10 מיליון ₪, קרי, הוא ייקח חברה של 10 מיליון ₪. גם אם יורידו את ההיתחייבות על הציוד של 3.5 מיליון ₪, עדיין יישארו 6.5 מיליון ₪ והיא תהפוך כולה שלו. זה לא יעלה על הדעת". סבורה אני בית המשפט אינו יכול להיתעלם מטענות אלו, אולם במקרה הנידון גם אם אותיר על כנה את הצבעת שפי ולא אייחס לה מניעים זרים או חוסר תום לב, אזי ממכלול השיקולים אותם מניתי לעיל, יש להעדיף את אישור הסדר הנושים וכפועל יוצא שקום החברה על פני המכירה לשפי, שתוביל לפרוקה של החברה.

...

וכך נאמר בהחלטה הראשונה (עמ' 2 שו' 8-22) : "לבית המשפט הוגשו תגובות רבות שמהן עולה, כי קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים ובגדרם בין החברה לבין שפי. הסתבר שבין השניים נערכה מסכת התקשרויות שבעיקרה ייזום שיתוף פעולה באמצעות הקמת חברה משותפת כאשר לצורך כך מכרה החברה ארבע מכונות לשפי תמורת הסך של 3.5 מיליון ₪ בצרוף מע"מ. לצורך כך ניתן מימון של חברת ליסינג מימוני וזאת כאשר שפי היא שדאגה לקבלת המימון. המיזם לא התממש, ולמצער עד סופו, כאשר בין לבין שפי מימנה, לטענתה, את הפעילות של החברה ובהקשר זה השקיעה עוד כ-2.25 מיליון ₪ כאשר חלק מהסכום האמור הושב לה. בסופו של דבר עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, כאשר החברה אף הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 9.12.18 נגד שפי ובעליה מר ליעד שגב (ת"א 17014-12-18) שבה עתרה להורות על בטלות מערכת היחסים שבין הצדדים עקב תרמית ומצגי שווא, בד בבד ביקשה ליתן צו מניעה כנגד שפי. התביעה טרם נדונה.

על רקע האמור לעיל פרסם המפרק הצעה להציע הצעות בעקבותיה התקבלו שתי הצעות – האחת של שפי והשנייה של גורם נוסף שירד מסדר היום (ראו בקשה מס' 56).

כמו כן ראו ע"א 673/87 יחזקאל סלאח ואח' נ' דורון כוכבי עו"ד מפרק פרץ את איסר חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח', (14.8.89) [פורסם במאגרים], בעמ' 68, פסקה 21: "ככל שניתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושייה. ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על-ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית המשפט ובהדרכתו, כן ייטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשייה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה האמורה, ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת". ראו גם ע"א 9555/02 בג"צ 7704/02 זידאן זידאן ואח' נ' ברית פיקוח לקואופורציה החקלאית העובדת בע"מ ואח' (1.9.04) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד זידאן"), המתייחס במפורש לעניין של העדפת הסדר נושים על פני פירוק (וכך יהא אם תתקבל הצעת שפי): "למרות שלא תמיד ניתן למנוע את חיסולה של חברה או של אגודה שיתופית שנקלעה לקשיים, יש במקרים מסוימים להסדר נושים יתרונות רבים על פני הפירוק, והוא עשוי לגרום לכך שהנושים יקבלו בסופו של דבר סכום גבוה יותר מן החברה או מהאגודה השיתופית וימנעו ממנה, מעובדיה ומצדדים שלישיים הפסד כספי והרס מקור הפרנסה. אין ספק שהדרך הקצרה, עת חדלות-פירעון, היא דווקא מתן צו לפירוקה של החברה. בהליכי פירוק ופשיטת רגל אין קל ופשוט יותר מעצירת ההתדרדרות ברגע מסוים ולממש את המעט שנותר ולחלק שיירים לנושים, שעל-פי רוב מובטחים הם ובעלי זכות קדימה על חשבון הנושה הבלתי מובטח, חסר ההגנה. אולם קיצורי דרך שכאלו מחטיאים לעתים קרובות את המטרה. הליך שכזה אינו תמיד הדרך הנאותה לא מבחינה משפטית ולא מבחינה כלכלית. לא זו הייתה כוונת המחוקק, ולא זו הדרך שתניב תועלת למשק, בכלל, ולנושיה של החברה, בפרט. ודוק, ישנם מקרים שאכן פירוקה של החברה או של האגודה השיתופית הוא הפתרון האופטימלי, אך כדי להגיע למסקנה שכזו יש תחילה לבחון ביסודיות את האופציות האחרות העומדות על הפרק ולפסול אותן בזהירות.

" ובהמשך, בסעיף 33, נקבע כדלקמן: "לסיכום נקודה זו; בהליכי הסדר נושים סמכותו של בית המשפט אינה מסתיימת "בספירת קולות המצביעים" ובאישור הסדר עפ"י הרוב הדרוש או בדחייתו בשל העדר רוב.

לאור כל האמור לעיל, מאשרת את הסדר הנושים המוצע, בכפוף להסתייגות נציגת הכנ"ר באשר ליחיד חודורוב, מתן טופס 5 וכל המתחייב להבהרת עניין נכסיו.

ביום 1/4/2014 ניתן על ידי כב' השופט א' קיסרי צו לפירוק החברה, ולבקשת הנושה מונה עו"ד מ' בן ארצי כמפרק החברה.

ביום 10/8/2019 החלטתי לדחות את בקשת המפרק לאישור ההסכם עם עורכי הדין.

בבקשתו ציין המפרק כי התברר לו שעורכי הדין פעלו בשם החברה לאחר צו הפרוק, גבו כספים מלקוחות, הגישו תביעות חוב בהליכי פשיטת רגל של לקוחות החברה ונטלו לכיסם סכומים גבוהים.

...

הכרעה כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה להעברת המפרק מתפקידו.

המבקש ישלם לקופת הפירוק הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

לאחר הפסקת פעילות החברה שבפרוק בהגיע חוזה השכירות לסיומו, הקימו בעלי מניות הרוב את חברת חלוצים אולמות אירועים בע"מ, המפעילה עסק מתחרה לאולם האירועים, תחת השם "אולמי נוביה". ביום 1.12.2012 הוגשה בקשה לפירוק החברה על ידי בעלי מניות הרוב, וכן הוגשה בקשה למינוי מפרק זמני.

אהרון וישי החליטו באופן חד צדדי ובנגוד לטובת החברה שבפרוק על סיום פעילותה, תוך גזילת פעילותה העסקית, לרבות לקוחותיה, נכסיה, מלאי החברה, האירועים העתידיים המתוכננים באולם האירועים, וכן המוניטין שלה.

בשטח אולם האירועים אותרו תיקיות של האירועים, בהן נימצאו זה לצד זה, הן ההסכמים בין החברה שבפרוק ובין בעלי השמחות, והן קבלות וחשבוניות על שמה של החברה החדשה בעבור האירועים שקויימו מכוח אותם הסכמים (נספחים 6-3 להודעת בעלי המניות מיום 13.9.2022).

...

אינני מקבל תיזה זו של רו"ח סימון.

סוף דבר סיכומו של דבר – הוכח כי המשיבים נטלו לעצמם שלא כדין את נכסי החברה שבפירוק.

לפיכך, המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו פיצויים לקופת הפירוק לפי הפירוט הבא: סך של 1,350,000 ₪ בגין מלאי מזון; סך של 733,000 ₪ בגין שיפורים שהוכנסו באולם האירועים; סך של 5,000,000 ₪ בגין מוניטין; סך של 520,000 ₪ בגין רווח מהזמנות פתוחות; הסכום הכולל של הפיצויים שישלמו המשיבים הינו 7,603,000 ₪.