לטענת התובעים הפרסומים הנ"ל עולים כדי לשון הרע נגדם, שכן הדברים שנטענו בתלונה השפילו אותם, נועדו לעשותם מטרה לשנאה לבוז וללעג, וזאת במטרה להכשיל מועמדותו של התובע 1 בבחירות, ולקדם את אביה של הנתבעת 1 באותן בחירות.
סעיף 63(ב) לתקנות החדשות, הנו המקביל לסעיף 143 לתקנות הקודמות, כאשר גם במסגרתו נתנו לבית המשפט סמכויות רבות בקדם המשפט, וזאת במטרה לייעל את הדיון, לפשטו ולהחישו, כאשר צוין במפורש כי בית המשפט מוסמך להעלות את הדברים ביוזמתו או לבקשת בעל דין, ולרבות: להורות על תיקון כתבי הטענות, מחיקת כל דבר שאינו דרוש לעניין ובירור רשימת השאלות השנויות במחלוקת ועריכת הפלוגתאות; למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה.
הפסיקה בעיניין סמכות בית המשפט להעלות טענה משפטית מיוזמתו
בע"א 11771/04 לישכת עורכי הדין בישראל נ' האירגון הבנלאומי של עורכי דין ומשפטנים (2007) (פורסם במאגרים משפטיים), דן בית המשפט העליון בסוגיה של העלאת טענות על ידי בית המשפט מיוזמתו.
..הינה כי כן, בית המשפט המחוזי רשאי היה לבחון מיוזמתו את הסכם ההלוואה בראי חוק הסדרת הלוואות – והוא נהג כשורה כאשר אִפשר לצדדים להעלות את טענותיהם בעיניין עובר למתן פסק הדין.
...
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי, התשתית העובדתית הדרושה להעלאת הטענה המשפטית של קיומה/העדרה של חסינות על פי סעיפים 13(5), 13(7), נמצאת לכאורה בכתבי הטענות המונחים לפני.
לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המפורטות לעיל, אני קובעת כי בית המשפט מוסמך היה להעלות מיוזמתו טענה משפטית חוקית, העולה מהחוק הספציפי עליו מבוססת התביעה, ומהאמור בכתבי הטענות של שני הצדדים, ולפיכך העלאת שאלת החסינות, על פי סעיפים 13(5), 13(7) לחוק, ביוזמת בית המשפט, הינה כדין.
כך גם טענת התובעים לפיה הסתמכות הנתבעים על טענת החסינות מהווה הרחבת חזית אסורה, דינה להידחות, בשל הטעמים האמורים לעיל.
