הסכם אספקת מכליות מים בין משרד הביטחון, התובעת והנתבעת

הסולר, כך נטען, מגיע ישירות ממאגרי חברת הדלק בפי גלילות אל מיכליות התובעת ומשם ישירות אל הלקוחות, כך שכל מהילה של סולר במים אינה אפשרית.

אין חולק כי מדובר בשיק ביטחון שניתן על ידי הנתבעת 1 בערבותו האישית של הנתבע 2, שנועד להבטיח תשלום לתובעת בעבור אספקת הסולר במקרה של הפרת ההסכם על ידי הנתבעת (ר' סעיף 5 להתנגדות לבצוע שטר).

לדבריו, לאחר שהנתבעת הודיעה לו שאין בכוונתה לשלם עבור הסולר שסופק, נסע הוא אל משרדי הנתבעת על מנת לבדוק את טענותיה.

למעלה מן הצורך אציין, כי טענת הנתבעים הגורסת כי בעת אספקת הסולר מולא קודם מיכל הפלסטיק ורק לאחריו המיכל החצוני (בנגוד לעדותו של עד התובעת אבירם סויסה), אין בה כדי לשנות ממסקנתי, שכן לא הוכח שבמקרה כזה מים, ככל שהיו בתוך הסולר שסופק, היו מגיעים דוקא למיכל הפלסטיק ולא למיכל החצוני.

...

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה השטרית.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 22,007 ₪ נכון ליום 22.5.11.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

לאחר מכן, הוסכם בין התובעת לבין הנתבעת, כי התובעת היא זו שתספק את שתי מכליות המים באיזור הפצה ב', וכי כל התמורה שהנתבעת (שהיא הזוכה במיכרז, באיזור ב') תקבל ממשרד הבטחון בגין אסיפת המכליות באיזור ב', תועבר על ידי הנתבעת במלואה אל התובעת.

פסק הבוררות קבע כי: "כי על א.ר מטיילי אברהם לשלם לגל טל מובילים בע"מ 4% (ארבעה אחוזים) מכל תקבול שהיתקבל ויתקבל ממשרד הבטחון בגין הפעלת 2 מכלי מים באיזור ב' במיכרז 1000455700, החל ממועד התקבול הראשון ועד סיום העבודה באיזור זה ......". התובעת טוענת כי משמעות פסק הבוררות היא, שעל הנתבעת לשלם לתובעת 96% מכל תקבול שהיא (הנתבעת) קיבלה ותקבל ממשהב"ט בגין הפעלת 2 מכליות המים באיזור ב', וזאת החל מהתקבול הראשון ועד לסיום תקופת המיכרז על הארכותיו.

כאמור, לטענת התובעת, עד תום תקופת ההסכם (31.7.20) פעלה הנתבעת בהתאם לפסק הבוררות, אולם ממועד זה ואילך, היינו מתחילת תקופת ההארכה, החלה הנתבעת להפעיל את המיכרז באיזור ב' בעצמה, והשאירה לעצמה 100% מהתקבולים שהתקבלו ממשהב"ט בגין איזור הפצה ב', תוך שהיא טוענת כי תקופת ההארכה במיכרז איננה חלק מפסק הבוררות.

...

ככלל, "זימון בורר למתן עדות היינו צעד חריג ..... אכן, לעיתים ייתכן ויהיה הכרח בדבר, למשל כאשר התקבלו אצל הבורר מסמכים שלא הוצגו לצד השני ..... יש הסבורים כי הדבר ראוי בנסיבות בהם מוטל דופי בהתנהגותו, נוכח החשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר ..... אני סבור כי יש להמעיט בשימוש בכלי זה, ככל שהדבר מתבקש על ידי אחד מהצדדים לבוררות, וזאת על מנת לשמור על מעמדו של מוסד הבוררות, ועל מנת שלא לפגוע במעמדם "המעין שיפוטי" של הבוררים .

לסיכום, הבקשה לזימון הבורר לעדות – נדחית.

התובע טען כי רכש את החבילה עבור בנו הקטן בן השנתיים אך החבילה שסופקה לו בפועל לא ענתה על צרכיו ולא סיפקה לו את הערוצים שכה אהובים עליו ובהם " סמי הכבאי". התובע עותר לאכיפת ההסכם וכן לפיצויים בסך של 10,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו לרבות עוגמת נפש וטירחה.

הכרעה: לאחר ששמעתני את עדויות הצדדים ואת הקלטת של השיחה בין התובע והנציג של התבעת מר שאדי, אני קובע כי בעקבות פניית נציגי הנתבעת אל התובע התחייבה הנתבעת לספק לתובע תמורת תשלום חודשי בסך של 219 ₪, חבילה הכוללת את כל ערוצי הילדים ואת נאשיונאל גיאוגראפיק וויילד וכי בעקבות אותה התחייבות התנתק התובע מחברת" ייס".

נציגת הנתבעת ציינה בתגובה להשמעת הקלטת כי : "שאדי עדיין עובד אצלנו, אני חושבת שמה שחשוב זה העדות של מורן ......... שאדי טעה בכך שהוא אמר לתובע שהוא האזין לקלטת עם מורן. אין הקלטה, כיוון שמורן אינה מוקלטת, היא עובדת בחברה חיצונית. היא לא מוקלטת ולא יושבת במשרדי הוט. מורן יושבת בחוץ". למרות ששאדי עובד אצל הנתבעת , לא הובא למתן עדות.

הנני סבור כי נוהל זה היכה שורשים עמוקים מדי באופן שמביא לתוצאה הפוכה, בבחינת שפיכת התינוק עם מים, וביתר פירוט: אם נאפשר מצב שבו הגשת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות תהווה ערובה לאי פסיקת הוצאות אמתיות, יגרום הדבר לכך שתביעות לא ראויות ובלתי מבוססות תוגשנה דוקא לבית המשפט לתביעות קטנות מתוך ביטחון כי לתובע אין מה להפסיד, שהרי בסופו של יום זה רק בית המשפט לתביעות קטנות.

...

סוף דבר: אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני עקב הפרת הסכם ההתקשרות בסך של 5,000 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

הראיות בתמיכה לתביעה, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רוני מזרחי, מנכ"ל התובעת, במסגרתו נטען כי תחשיב ה- COST כולל "הן את העלויות והתשומות הישירות שהוצאו לצורכי אספקתם של שירותי הניהול והאחזקה בבניין והן את ההעמסה היחסית של ההוצאות העקיפות (התקורה), כשסך כל ההוצאות הישירות בתוספת ההעמסה היחסית של התקורה מחולק בסך השטח בבניין, בונה את המחיר למ"ר עבור דמי הניהול והאחזקה כשלסך זה של העלות (COST) מוסף הרווח בשיעור של 13% ומע"מ כחוק" (סעיף 24 לתצהירו).

הנתבעת טוענת כי נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, הרי שהתובעת יכולה לבסס את דרישתה לתשלום דמי ניהול בתוספת של 13% על בסיס הוראות סעיף 14(א) להסכמים הקובע כי : "הרוכש ו/או השוכר מטעמו מתחייב לשאת החל ממועד המסירה של הממכר בחלק היחסי מהוצאות לניהול, הפעלה, תיקון, אחזקה, חידוש, בדק, ניקיון, תאורה, לרבות תאורת חוץ, שמירה גינון פנימי, שבילים, משטחי חניה וגישה למשטחי חניה, חדרי מדרגות, מיתקני מיזוג אוויר, מעליות, חשמל, אינסטלאציה, מים, ביוב , תעול, וביטוח הרכוש המשותף והשטחים הציבוריים בבנין וכל פעולות ו/או שירותים הנחוצים לשמש ו/או לתחזק את הרכוש המשותף והשטחים הציבוריים בבנין (להלן: "השירותים")".

בע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (22.3.2011) נפסק כי "ככל טקסט משפטי, נקודת המוצא לפרשנות החוזה מצויה בלשונו, והיא התוחמת את גבולות הפרשנות. ואולם, נקודת המוצא אינה נקודת הסיום. אכן, הפרשן איננו אך בלשן, ובצד בחינת השפה שבה בחרו הצדדים לעשות שימוש, שומה על בית המשפט להדרש גם לנסיבות החיצוניות אשר ליוו אותו, ועל רקע אותן נסיבות, לבחון, מה היה אומד דעתם של הצדדים במועד שבו נפגשו רצונותיהם ונכרת החוזה. נסיבות אלה מהוות מקור ל"איתורה" של התכלית הסובייקטיבית של החוזה, היא הכוונה המשותפת בעת חתימת החוזה"".

עוד טוענת הנתבעת כי חלקה היחסי ברכוש המשותף הנו 18/343, כרשום בנסח רישום המקרקעין, ולא 10%, כקבוע בסעיף 2(ג) להסכמים שבין הצדדים.

...

בסעיף 2(ו) להסכמים, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת סך בש"ח השווה ל- 0.75$ למ"ר כדמי ניהול ושירותי תחזוקה, ובלבד שלא יהיה כפל תשלום.

בין ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי ניהול (ת.א. 3894/06) בבית משפט זה. ביום 25.5.2008 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת ד"ר איריס סורוקר, ולפיו נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת דמי ניהול ואחזקה לתקופה שמיום 1.12.05 ועד ליום 14.8.06, בניכוי סך של 7,500 ₪ בגין טענות הנתבעת ביחס לטיב שירותי הניהול (להלן: "פסק הדין").

משכך, אין בידי לקבל את הטענה, לפיה קיימת במקרה דנן הסכמה מודעת לכך שהדייר, קרי הנתבעת, התחייבה לשאת בתקורה ללא כל פיקוח על גובהה, וכי על סכום זה לשלם לתובעת רווח נקי בשיעור של 13%.

סוף דבר לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 56,400 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

הנתבע נתקף חשדנות, פיטר עורך דינו, סיפק רק חלק מהמסמכים הדרושים, אח"כ ביקש שעורך דין אחר מטעמו יבצע הרישום ולא משרד התובעת.

בתחילה היה צריך להעיד מטעם התובעת מנהל התחזוקה במרכז ספיר, מר אלכס שופמן, אלא שהלה פוטר, במקומו הובא תצהירו של מר שלמה אברהם, אשר הצהיר כי המיתחם "מתוחזק בצורה ראויה ביותר. במסגרת השירותים הניתנים על ידי החברה, היא מספקת שירותי ניהול ותשלומים לרשויות, לרבות נוכחות של סייר בטחון ומפקח ניקיון במיתחם, תחזוקת תאונה וגינון, תחזוקת מעליות, פינוי זבל וקרטונים, תקוני אינסטלאציה, טפול בנזילות, תשלום אגרות וחשבונות מים וחשמל וכיו"ב. בנוסף לכך בסוף שנת 2018 לערך – תחילת 2019 בוצע שיפור בתחזוקת וניהול המיתחם, הותקנה מערכת ספרינקלרים וכיבוי אש, התווספו אחראי בטחון ומפקח ניקיון, הוחלפה חברת הניקיון, התבצע שפוץ לשירותים הציבוריים במיתחם, שופרה הכניסה למיתחם, הגינון, התאורה וכיו"ב" (סעיפים 8 -9 לתצהירו).

חוזה הניהול שנחתם בשנת 1991 לא בוטל מעולם, והוא אינו חוזה למראית עין כפי שטען הנתבע ולא הוכיח טענתו זו. התובעת זכאית לכל היותר לדמי ניהול ואחזקה החל מחודש ספטמבר 2017 ואילך, מועד זה הוא מאוחר להגשת התביעה, ולכן התביעה נדחית.

...

לדעת פרופ' שחר ליפשיץ, "קביעה זו של בית המשפט התבססה במידה רבה על כך שהסטייה מן החוזה הייתה ללא תמורה מצד המפיץ, ומאחר שמדובר אך ורק בטובת הנאה שקיבל המפיץ, אין די בכך כדי ללמוד שכוונת הצדדים הייתה שהסדר זה ימשיך ויתקיים בכל תנאי". מהכלל אל הפרט יישום האמור לעיל, יחד עם עקרון תום הלב ודרישה לקיום חוזה בתום לב (ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973) ויחד עם הראיות שהוצגו בפניי, אני מגיעה למסקנה כי אכן הוכח ויתור מכללא, או שינוי החוזה בהתנהגות הצדדים, בכל הנוגע לגביית דמי ניהול ותחזוקה, בין אם הסיבה לכך שבפועל לא ממש תוחזק המתחם, בין אם חלקו של הנתבע היה שולי ביותר ביחס לחלקה של התובעת במתחם ומר פישמן אכן הורה להניח לנתבע, ובין אם מסיבות פנימיות של שינויי בעלי מניות ושליטה.

חוזה הניהול שנחתם בשנת 1991 לא בוטל מעולם, והוא אינו חוזה למראית עין כפי שטען הנתבע ולא הוכיח טענתו זו. התובעת זכאית לכל היותר לדמי ניהול ואחזקה החל מחודש ספטמבר 2017 ואילך, מועד זה הוא מאוחר להגשת התביעה, ולכן התביעה נדחית.

סוף דבר אני דוחה את שתי התביעות, כל צד יישא בהוצאותיו.