חובות נאמנות, סודיות ואי תחרות
סעיף 12 להסכם ההיתקשרות, על תת סעיפיו, עוסק בחובות הנאמנות של הסוכן כלפי הזכיין, ובכלל זה נקבע כי הסוכן מתחייב "להשמע להנחיות הזכיין, ולבצע הפעילות במיומנות, במסירות וביעילות ובתאימות להנחיות רילטי אקזקיוטיב" (סעיף 12.2.1), לדיווח דיווחי אמת מלאים ובמועד על הפעילות שביצע, לדיווח מידית על כל בעיה ו/או תקלה העלולה לשבש את פעילות התיווך ר/או את קבלת העמלה, ועל כל תלונה ו/או דרישה ו/או תביעה של לקוח, וכן לשמור בסודיות מוחלטת את מלוא הידע שיגיע לידיעתו במסגרת פעילותו עבור הזכיין ושאיננו נחלת הכלל, לרבות מלוא האינפורמציה על נכסי נדל"ן ועל לקוחות הזכיין (סעיף 12.2.4), ולא לקבל לידיו במישרין כל תמורה ו/או טובת הנאה מלקוח.
לעניין אופי ההיתקשרות והאופן בו ראו אותה הצדדים – נטען כי גיל חתם על הסכם מול שלומי, בו אישר כי היחסים בין הצדדים אינם יחסי עובד ומעביד ולכן הצדדים ראו את היחסים ביניהם כקבלן נותן שירותים למשרד ותו לא; התמורה הכספית ששולמה לגיל משקפת תמורה המשולמת לעצמאי ולא לעובד; גיל חתם על הסכם לאחר שנשלחה אליו טיוטה לעיון באמצעות דוא"ל כשלשה שבועות בטרם חתימתו ובחתימתו אישר כי העסקתו כקבלן עצמאי נעשית על פי דרישתו ולתועלתו וכי התמורה ששולמה לו על ידי שלומי היתה גבוהה באופן ניכר מהתמורה שהיתה משולמת לו אילו הועסק כעובד שכיר; בנגוד למקרים אחרים המגיעים לפתחו של בית הדין, אין ספק שגיל הכיר היטב את ההבדלים בין היתקשרות כשכיר לבין היתקשרות כעצמאי הנותן חשבונית, ולו בשל העובדה שהוא פעל להוצאת רישיון תיווך שנה לפני שהחל את התקשרותו עם שלומי ובמקביל הועסק כשכיר בחנות "טרקלין חשמל" בשכר מינימום כאיש מכירות ואף הדגיש בפני שלומי כי המשיך לעבוד בטרקלין חשמל כדי לחסוך כסף לצורך כניסתו לענף תיווך הנדל"ן; גיל אף העיד כי עוד לפני שהתקשר עם שלומי הוא בירר כיצד ישולם שכרו ומה יהיה מעמדו וידע היטב מה ההבדל בין שכיר לעצמאי; למרות זאת, גיל מעולם לא פנה ובקש להפוך אותו לעובד שכיר שכן ידע שכך מקובל בכל ענף התיווך; הפעם הראשונה בה העלה גיל את טענתו להיותו "עובד" היתה בבקשה למחיקת תביעתו של שלומי בבית משפט השלום כך שברור כי מדובר בטענה שנולדה לצורך הגנה נגד התביעה שהוגשה כנגדו בבית משפט השלום בלבד, ולצורך סירבול ההליכים וגרירת התביעה לבית הדין לעבודה כפי שהצליח עד כה; מכל מקום, גם אם היה עולה בידי גיל להוכיח כי הוא ראה עצמו שכיר (ולא כך הם פני הדברים), הרי שיש בשתיקתו משך שנתיים והמשך התקשרותו בחברה המתחרה משום חוסר תום לב קצוני, שכן אם היה מעלה טענה זו בזמן אמת, סביר להניח ששלומי היה בוחן את המשך ההיתקשרות במתכונת זו.
עוד טוען שלומי כי תביעה שהוגשה על ידי הסוכן לוגסי כנגדו לבית משפט השלום, נדחתה, ומר לוגסי (שהועסק באותם תנאים כמו גיל) הצהיר במסגרתה מפורשות כי מעולם לא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
לעניין סיום ההיתקשרות – נטען כי גיל הוא זה שבחר לעזוב את הסוכנות ואכן עזב ללא שום התראה מוקדמת את הסוכנות, תוך שהחל לפעול כבר קודם לכן כסוכן במשרד רימאקס המתחרה אצל אופיר לוגסי; כי בידי שלומי מעולם לא היתה זכות "לפטר" את גיל או כל סוכן אחר וכפי שהוכח ולא הוכחש, שלומי מעולם לא "פיטר" אף סוכן אחר; הסכם ההיתקשרות בין שלומי לגיל ולכל סוכן אחר הגדיר בדיוק את אפשרויות סיום ההיתקשרות באופן הדדי, כך שכל צד היה רשאי בכל רגע נתון להודיע לצד השני על סיום ההיתקשרות.
...
משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שלצורך ההכרעה המונחת לפתחנו בשלב זה של הדיון, אין כל רלוונטיות לטענותיו של שלומי בדבר חוסר תום לבו של גיל, ועל כן טענות אלו נדחות בזאת.
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל אנו קובעים בכל הנוגע לשאלה שהונחה לפנינו במסגרת החלטה זו, כי לעניין ההתקשרות נשוא המחלוקת שבנדון – גיל עמד בנטל להראות שבינו לבין שלומי התקיימו יחסי עובד ומעביד.
סוף דבר –
לאור כל אשר הוכח לפנינו, אנו קובעים כי לעניין ההתקשרות נשוא המחלוקת שבנדון – התקיימו בין גיל לבין שלומי יחסי עובד ומעביד, ועל כן שתי התובענות המאוחדות שבכותרת, תתבררנה לגופן בפני בית דין זה, ובהתאם לדין החל על יחסי עובד ומעביד.
