הסירוב לשלם דמי מחלה בגלל חוסר אישור מחלה

בחודש נובמבר 2017 הגיש המשיב תביעה בבית הדין האיזורי נגד החברה, שבה טען כי בתום תקופת השקום לאחר התאונה סירבה החברה להשיבו לעבודה וכי במהלך תקופת העבודה נימנעה מלשלם לו את זכויותיו תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה.

לאחר דברים אלה נפנה בית הדין האיזורי לקביעת תקופת ההעסקה וחישוב הסעדים הנתבעים ופסק לזכות המשיב סכומים כדלקמן: פצויי פיטורים בסך 26,339 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 9,292 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 25,000 ₪; דמי הבראה בסך 1,890 ₪; פדיון חופשה בסך 4,620 ₪; סך של 2,940 ₪ בגין דמי חגים; תשלום דמי מחלה בגין 44 ימים לפי תעריף יומי אחרון של 420 ₪ ליום, ובסך הכול 18,480 ₪.

עוד טען כי החברה נוהגת בחוסר תום לב, שכן הגישה "בקשה דחופה" רק כחודש לאחר שקבלה את פסק הדין ורק בתום המועד הקבוע לקיומו.

לגבי רכיב דמי המחלה הובהר בתגובה שבית הדין קמא קבע שעל החברה לשלם למשיב דמי מחלה לתקופה שלאחר תום תקופת דמי הפגיעה, ועד לניצול מלא של ימי המחלה הצבורים לזכותו בהתבסס על אישורי המחלה שהוגשו לתיק.

...

בהקשר זה ציין בית הדין כי "אף אם במהלך עדותו של התובע בפנינו התגלו סתירות, ולא נתנו אמון בכל חלקי עדותו, הרי שלעניין נסיבות סיום יחסי העבודה השתכנענו מכנותו של התובע ושוכנענו כי הוא דובר אמת. עוד נציין כי לגרסת הנתבעת לא היה תימוכין כלשהו מלבד עדותו של מר אמין, אשר לא מצאנו מהימנה בנוגע למחלוקת זו. לאור האמור לעיל, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו". אשר לשאלה אם פיטורי העובד הם פיטורים שלא כדין המזכים בפיצוי - בית הדין לא שוכנע בדבר קשר בין החלטת הפיטורים לבין הנכות או המחלה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי, מהנימוקים המפורטים להלן.

בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי שיש לקבל את הבקשה בחלקה כך שמהסכום שעל החברה לשלם למשיב יעוכב סך של 86,204 ₪ (שחושב לפי דמי המחלה, סכום הפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין, סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושים ומחצית מגמול השעות הנוספות), וזאת בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה בהתאם לקביעת בית הדין האזורי) תוך 21 יום.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

אולם, לטענתו, גם המלצות אלה לא כובדו על ידי הערייה, אשר החזירה אותו לתפקידו, זאת על אף שבעירייה "מאות ואלפי מקומות עבודה ותפקידים, ויכלה ללא כל מאמץ להעבירו לעבודה מתאימה אך לא עשתה כן...". בשל חשש לבריאותו, מר לרנר סרב לחזור לעבודה בתנאים אשר היו מסכנים אותו, והמתין שהעירייה תציע פיתרון, להמשך העסקתו בהתאם להמלצות הרופאים.

דבר העולה, לשיטתו של בית הדין, מתעודות אי כושר עבודה בחתימתו של רופא התעסוקה, שהמציאה לאחר החלטתה של הועדה הרפואית לעררים, מבקשה לסעדים זמניים שהגישה לתשלום דמי מחלה "בגין שהותה בחופשת מחלה מאושרת על ידי רופא תעסוקה" ומבקשתה לצוו מניעה זמני "למניעת הצבתה בבית ספר אורט דפנה". מסקנתו זו של בית הדין האיזורי אינה מקובלת עלינו.

נוכח האמור, ונוכח טענתו של מר לרנר, לפיה לא שולמה לו משכורת בגין שנת 2017 (סעיף 4 לכתב התביעה), ולאור העובדה כי הובהר למר לרנר שניצל את ימי החופשה והמחלה שלו, ואף את הטבת עריית ירושלים – לא מצאתי כי קיימת זכאות לתשלום שכר בגין חופשת המחלה ובגין חודשים בהם לא עבד בפועל מר לרנר בערייה, וכן, בגין תשלום חלף הודעה מוקדמת כאמור.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אין מחלוקת כי הערייה שילמה למר לרנר עבור הפרשות חסרות, לתקופה של 7 שנים שקדמו לבקשתו.

...

לאור האמור, תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה נדחית.

נוכח האמור אני סבור כי העירייה פעלה ללא דופי, תוך גילוי רגישות למצבו של מר לרנר.

על כן, יש לדחות את תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור, טענותיו של התובע, מר לרנר, לא הוכחו ועל כן נדחית תביעתו.

החזר דמי חבר בהסתדרות –התובע לא היה מעוניין כלל בחברות בהסתדרות והנתבעת סירבה לבטל את חברותו וניכתה דמי חבר בנגוד לרצונו.

סעיף 11 לחוק דמי מחלה קובע כי: "עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי-חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה". הנתבעת ביטחה את עובדיה בחברת הפניקס, בהתאם לסעיף 8 לחוק דמי מחלה, ולכן פעלה כדין כאשר שהעבירה את אישורי המחלה של התובע לאישור החברה.

אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה. פיצוי חלף הפרשות בחסר לקופת פצויי פיטורים לטענת התובע, בחודשים ינואר עד אפריל 2015 לא הופרשו עבורו לקופת "גדיש" הפרשות בשיעור 2.33% משכרו להשלמת פצויי פיטורים, על כן הנתבעת חבה בתשלום פיצוי חלף ההפרשות בסך 636 ₪.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לארגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

סוף דבר התביעה נדחית.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה היא עותרת כי בית הדין יורה על שלילת זכותו של התובע לתשלום פצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת וזאת לנוכח מעשי הגניבה שהיא מייחסת לו. בנוסף, הנתבעת עותרת לתשלום פיצוי בסכום של 48,800 ₪ בתוספת מע"מ בגין הנזק הישיר שניגרם לה, לטענתה, בשל מעשי הגניבה של התובע בחודש נובמבר 2018; לתשלום פיצוי בסכום של 326,000 ₪ בגין החסרים שנמצאו במחסני הנתבעת בספירת המלאי בסוף שנת 2018; ולתשלום פיצוי עונשי בסכום של 50,000 ₪ לאור חומרת מעשיו הנטענים של התובע.

עם זאת, על רקע הסרטונים ממצלמות האבטחה שהיו בידי הנתבע ואשר חלק מהם הוצג לתובע בשיחה; על רקע היתנהלותו של התובע בשיחה וסרובו לספק את גירסתו הברורה לאירועים שהוצגו לפניו; על רקע הסתירות שבגירסאות התובע באותה שיחה כפי שפורטו לעיל; ועל רקע הסכמתו שהנתבע יערוך רשימה של הסחורה שסופקה ביתר והתובע ידאג שישלמו עבורה, ניתן להבין את פרשנות הנתבעים באותה עת שלפיה התובע הודה, למעשה, במעשי הגניבה.

עם זאת, משהאישורים שצרף התובע הנם מגורמי רפואה מוסמכים בקופת החולים ומשהנתבעת לא הביאה בפועל ראייה לסתור ואף לא דרשה בזמן אמת בדיקה של רופא מטעמה או אישור מרופא תעסוקתי, הרי שעליה לשלם לתובע את דמי המחלה בגין הימים שלגביהם ניתנו אישורי המחלה.

...

תביעות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין ופיצוי לפי חוק איסור לשון הרע – נדחות.

תביעת הנתבעת לתשלום פיצוי בגין חסרים במלאי בסכום של 326,000 ₪, פיצויים עונשיים והוצאות הורדת הסרטונים והתמלול– נדחות.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 4,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסכום של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו.

תביעה לגימלת שמירת הריון/דמי מחלה התובעת מסרה לנתבעת טופס לביטוח לאומי בדבר שמירת הריון, אולם הנתבעת סרבה לחתם על הטופס.

כל זאת אל מול מכתבים שהתובעת מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי שלפיהם תביעתה לגימלת שמירת הריון נדחתה בשל חוסר בפרטים.

הנתבעת טוענת טענות רבות בעיניין זיוף דמי מחלה וכיו"ב. עיקר טענתה היא כי התובעת לא צירפה אישורי מחלה ולכן אינה זכאית לתשלום.

...

התביעה להפרשי שכר נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: א. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪.