בתקנה 6 לתקנות נקבע:
""תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה:
(1) בפני נציג דיפלומאטי או קונסולארי של ישראל;
(2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפיסקה (1);
(3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה;
(4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובילבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות לבצוע אמנת האג (ביטול אימות מיסמכי חוץ צבוריים), התשל"ז-1977, שמאמתת את חתימת הנוטריון על גבי ההצהרה ומאשרת כי הוא אכן נוטריון לפי דיני אותה מדינה;"
התצהיר כאמור גם אינו קביל הן על פי הוראות סעיף 30 לפקודת הראיות הן על פי תקנה 6 לתקנות, כמפורט להלן:
אשר לסעיף 30 לפקודת הראיות – התצהיר שנחתם לפני נוטריון לא אומת על ידי נציג דיפלומאטי או קונסולארי ישראלי;
אשר לתקנה 6 לתקנות –
התצהיר לא נחתם לפני נציג דיפלומאטי או קונסולארי של ישראל;
לא צורף לתצהיר אישור קונסולארי ביחס לתצהיר שאומת על ידי הנוטריון;
לא צורף לתצהיר אישור שמאמת את חתימת הנוטריון הצבורי, והמאשר שאכן מדובר בנוטריון לפי דיני מדינת תאילנד;
קבילות תצהיר שנחתם במדינה זרה לפני נוטריון, לפי תקנה 3 לתקנות לבצוע אמנת האג (ביטול אימות מיסמכי חוץ צבוריים), התשל"ז-1977 (המצוינות בתקנה 6 (4)), מותנה בכך שהמדינה הזרה היא חברה באמנת האג לביטול הצורך באימות מיסמכי חוץ צבוריים משנת 1961 (להלן: האמנה).
התוצאה – למעלה מן הצורך, אני מוצאת לעשות שימוש גם בסמכות בית המשפט על פי הוראת סעיף 8 לחוק בית משפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995.
בבע"מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 6- 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר הקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהיתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים וביתר נסיבות העניין, כפי האמור בסעיף 147 לחוות דעתו של כבוד השופט ע' פוגלמן בעמ' 87 לפסק הדין:
"בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
על פי סעיף 8 לפסק דינו המנחה של כב' השופט ש' שוחט אשר ניתן בעקבות בע"מ 919/15, בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.2017), נידרש בית המשפט לבדוק את הפרמטרים הבאים בעת דיון בפסיקת מזונות:
"לפסוק את חיוב המזונות לילדים בגילאי 15-6 שנים, שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין העברי, להכריע גם בנטל חלוקת החיוב בין ההורים על פי הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15. לשם כך, על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
...
מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.
יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.
בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).
