הסדרי טיעון בשלוש ערכאות שיפוטיות

אוסיף כי שאלנו את עצמנו האם נכון להמשיך ולשבת בדין בעיניינם של שני הנאשמים שבפנינו, אך לא נמנענו מלעשות כן, מאחר שמדובר בהסדר טיעון "סגור", כאשר בערכאתנו יושבים לדין שני הרכבים בלבד בתיקי פשע חמור.

שלישית, בנוגע לנאשם 2 לא נכרת הסדר טיעון; משפטו יתקיים, וכל מי שצפה בתוכנית הטלויזיה – שמע את גורמי אכיפת הדין מתייחסים לחומרי החקירה ורואים בנאשם 2 את מבצע הרצח.

כך, למשל, כאשר התביעה סבורה שבית המשפט עצמו טועה בשקול דעתו, הרי האמון בבית המשפט ובתקינות פעולתו אינו מונע ממנה לערער על החלטותיו השיפוטיות, במטרה ששיקול הדעת השפוטי ייבחן על ידי ערכאת ערעור.

...

לפיכך, מששקלה המאשימה בכובד ראש ובשיקול דעת את התמונה הכוללת של המארג הראייתי הנסיבתי והגיעה לכלל מסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה בעבירת הרצח, נחה דעתי שהמאשימה פעלה באופן תקין, והפעילה את שיקול דעתה בסבירות.

לאחר שקילת הדברים החלטתי שלא להידרש במסגרת חוות דעתי לסוגיה מורכבת זו. הנימוק לכך הוא שלפנינו הוצג הסדר טיעון, הכולל הסכמה מלאה בין ב"כ הצדדים, וסוגיית הסוביודיצה לא הועלתה ע"י מי מהצדדים.

השופט פינקלשטיין העלה תמיהות קשות בעניין זה, בשים לב לכך שההסדר הושג בשל קשיים ראייתיים בטרם שמיעת הראיות, ולא במהלכה או לאחריה; ובשים לב לחיזוק ראייתי ניכר ביחס לקשר ולהכנות לרצח ביום שקדם לביצועו (עדות עד המדינה), דבר שהנאשמים הודו בו בסופו של דבר.

כללי הנאשם שלפניי, מוהנד מסארוה (להלן: "הנאשם"), הורשע ביום 28.3.23 על-סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן אשר הוגש נגדו ונגד שלושה נאשמים נוספים (להלן: "הנאשמים 4,3,1", בהתאמה), במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים.

במובן זה, גישתן של הערכאות השיפוטיות כלפי העוסקים בסמים קשים (בפרט כלפי אלו הסוחרים בהם) היא בלתי-מיתפשרת וקובעת כלל של הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופות ממושכות מטעמים של הרתעה, גמול והלימה.

...

לאור המקובץ, עתרה הפרקליטה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה שהציעה.

עוד פורט, כי בני משפחתו של הנאשם תלויים בו לפרנסתם, בעוד אחיו אף הוא נתון במעצר בתיק זה. לאור המקובץ, טען הסנגור המלומד, כי מתחם הענישה בנסיבותיו של תיק זה ראוי שישורטט בין 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

סוף דבר נוכח המקובץ, מוטלים, אפוא, על הנאשם עונשים כדלקמן – 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

בישיבה ביום 1.11.2021, הגיעו הצדדים להסכמה על מתוה להסדר טיעון: יוגש כתב אישום מתוקן שיכלול עבירת "תקיפה סתם" לפי סעיף 379 לחוק העונשין (שני מקרים), והנאשם יודה במיוחס לו; במישור גזר הדין, יוטל על הנאשם עונש מאסר השווה לתקופה שריצה עד אז במעצר עד תום ההליכים (תקופה של שלושה חודשים וחצי), מאסר על תנאי, ופצוי לעותרת.

לעניין זה נטען כי קיים בחוק הסדר ספציפי אשר אוסר על עורכי דין החברים בועדה לבחירת שופטים, ועליהם בלבד, לייצג בערכאות (סעיף 53א לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לישכת עורכי הדין)); וכי יש בכך כדי לשקף את הגבול שהציב המחוקק לחשש מפני ניגוד עניינים בהקשר הנידון.

סעיף זה אוסר על עורכי דין החברים בועדה לבחירת שופטים (ועליהם בלבד) לייצג בערכאות שיפוטיות.

...

לגופם של דברים, העותרת טוענת כי בהליך הפלילי לא נערכה בחינה שיפוטית של דיות הראיות, משקלן וקבילותן; וכי בחינה כזו מחייבת את המסקנה שמכלול הראיות בתיק מספיק להרשעת הנאשם באישום כפי שהוגש במקורו לבית המשפט.

ההכרעה בסוגיה זו אינה נדרשת לענייננו, ולפיכך אני סבורה כי ראוי להותירה למקרה המתאים (אשר לקושי הטמון בהכרעות שיפוטיות תיאורטיות, שלא אגב מקרה קונקרטי, ראו בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פס' 5 לפסק-דינו של השופט נ' סולברג (23.5.2021)).

בית משפט זה (השופט נ' הנדל) הביע עמדתו כי קיימים קשיים בלתי-מבוטלים בהכרה בזכות ערעור כאמור, אם כי, בסופו של דבר לא הכריע בעניין, בין היתר, בהינתן הסכמת המדינה לדיון בערעור לגופו, וכן בשל חשיבות הסוגיות שנדונו שם. נקודת המוצא היא, כי זכות ערעור אינה מוקנית באופן "אוטומטי", אלא מכוננת מכוח הוראה מפורשת בחוק (ראו, מני רבים: בג"ץ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, מב(1) 355, פס' 6 לפסק-דינו של השופט מ' שמגר (1988)); ע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, מב(1) 732, פס' 2 לפסק-דינו של השופט מ' בייסקי (1988); בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, נז(4) 443, פס' 17 (2003)).

אמנם, בעניין חסן נקבע כי קביעתה של הערכאה הדיונית בעניינו של עד סרבן היא "פסק-דין"; אולם גם בהקשר זה, ספק אם ניתן ללמוד בהכרח מהמסקנה שם, לכל מקרה שבו מכריע בית המשפט ביחס לבקשתו של נפגע עבירה, הטוען לפגיעה בזכויותיו בקשר להליך הפלילי.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות, שבר במנדיבולה משמאל בפניו, סימן חבלה בצלעות קדמיות שמאליות, סימן חבלה באספקט אחורי של ברך שמאל, שיפשוף מדמם בידו השמאלית, שפשופים בפניו, דימום מאפו והוא פונה מהמקום בניידת מד"א. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע, ויישלח לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעיניינו.

תסקירי שרות המבחן מתסקיר שרות המבחן מיום 6.9.22 עולה כי הנאשם בן 40, נשוי ואב לשלוש בנות (7-3), מתגורר עם משפחתו ברמת השרון.

מנסיבות הקשורות בבצוע העבירה עולה כי ברקע למעשים סיכסוך כספי בין הנאשם למתלונן ומשפחתו, המתנהל בערכאות שיפוטיות, כאשר המתלונן חויב בהליך גישור לשלם לנאשם סך של חצי מיליון ₪.

...

נוכח הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

אך בעוד התביעה טוענת שהחריגה אמורה להיות מדודה, כזו שלא תביא להימנעות כליל מהטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח; הרי שההגנה טוענת שיש לחרוג ממתחם העונש ההולם באופן משמעותי כדי אימוץ המלצת שרות המבחן להטלת צו של"צ. לאחר ששקלתי את כלל הנתונים הצריכים לענין, באתי לכלל מסקנה שיש לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, ואולם לא עד כדי הימנעות כליל מהטלת עונש מאסר, אלא האיזון הראוי מביא להטלת 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלונן.

בנסיבות אלה, סבורני שהמלצת שרות המבחן להסתפק בהטלת צו של"צ מקלה מדי ואינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שבהשתת עונשים משמעותיים על מבצעי עבירות אלימות חמורות, אשר גורמות לנזקים חמורים.

בלשון המעטה יאמר, כי טענה זו אינה מתיישבת כלל עם עמדת התביעה, הן לנוכח פרטי הסדר הטיעון שנערך עם הנאשמת בתחילה ואפילו לאחר הפקעת צו השל"צ. למעשה, גם לאחר הפקעת צו השל"צ, הציגה התביעה עתירה עונשית מקילה מאוד, אשר אינה משקפת ולו במעט את חומרת המעשים של הנאשמת וכלל אינה מבטאת גמול הולם לעבירה ולנסיבותיה.

על אותו נאשם, שהיה, בזמן הסתבכותו האמורה, צעיר כבן 19 שנים, ללא השכלה גבוהה כלשהיא, ודאי לא השכלה משפטית – הושת עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים, בכליאה ממשית, וזאת, לאחר שהתביעה טענה למיתחם ענישה, שנוע בין שנה עד שלוש שנות מאסר בפועל.

עם זאת, מהות האירועים – דומה; ובנוסף, לאותם נאשמים לא היתה השכלה משפטית או הבנה בנוגע להשלכות של הגשת מסמכים כוזבים לערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית, כפי שמצופה מאדם ברמתה ובהשכלתה של הנאשמת דנן.

...

לזכות הנאשמת יקח בית המשפט את הודאתה בעבירה וכן את חלוף הזמן מאז שנעברה העבירה, הגם שנעוץ בעיקר לפתחה של הנאשמת – הן בתמרונים המשפטיים שנקטה, לרבות החלפת הייצוג מספר לא מבוטל של פעמים והן בכך, שהפרה את תנאי ההסדר ונמנעה מלרצות את צו השל"צ, למרות ההזדמנויות שניתנו לה. הפרת תנאי ההסדר תוך הימנעות הנאשמת מריצוי צו השל"צ – מביאים למסקנה, כי יש לקבל עתירת התביעה ולהורות על הרשעתה בדין, כפי שהורה בית המשפט בפתח הדיון.

בנסיבות אלה – מוצא בית המשפט להיעתר לבקשת התביעה להשית עליה גם עיצום כספי מסוג קנס.

סוף דבר לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, דן בית המשפט את הנאשמת לעונשים כדלקמן: 6 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשמת לא תעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק י"א, סימנים ו' – ז'.