הסדר טיעון: 11 חודשי מאסר בפועל ופסילה

המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

מנגד, היתחשב בית המשפט לקוּלא במצבו הכלכלי של המבקש, בנסיבותיו האישיות, ובעובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו. לנוכח כל זאת, הטיל בית המשפט על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, והפעיל את עונש המאסר המותנה נגד המבקש, חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המבקש 11 חודשי מאסר בפועל; פסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה למשך תקופה של 24 חודשים; עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש על הוראות סעיף 67 או סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ופסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש על סעיפים אלו; וכן התחייבות על סך 5,000 ש"ח לפיה לא יעבור המבקש עבירות לפי אותם סעיפים למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

...

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, אני סבור כי למעשה בקשתו נטועה היטב בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטי, אשר נדון באופן מקיף וממצה בפני שתי ערכאות.

כך, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי הציפיות אותן פיתח ביחס לעונש שיוטל עליו מעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי.

אני סבור כי חסד עשה בית משפט השלום משלא גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר, ומשהפעיל את עונש המאסר המותנה באופן שחציו במצטבר וחציו בחופף, וזאת לנוכח עברו התעבורתי המכביד וזלזולו בחוק ובפסיקות בית המשפט בעניינו.

הבקשה נדחית אפוא.

העבירה הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות מיום 25.6.13 של הפקרה אחרי פגיעה בנגוד לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן-הפקודה) ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה בנגוד לסעיפים 2(א) ו- (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970.

על הנאשם הושתו 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה למשך שנתיים, פסילה על תנאי ופצוי לנפגעת העבירה.

...

העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת.

זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

במעמד הצגת הסדר הטעון ציינה המאשימה, כי היא תעתור ל-11 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל, פסילה מותנית ופצוי למתלוננת, בעוד ההגנה תטען לעונש באופן חופשי.

עוד הוסכם, כי תקופת הפסילה שהוטלה על הנאשמת מאז החלטת הקצין והפנייה למרב"ד תנוכה מהתקופה שתקבע בגזה"ד. בהודעה על הסדר הטיעון שצורפה, הוסכם גם שהצדדים לא יכפרו בעובדות האישום, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן.

עם זאת, לאור המסמכים הפסיכולוגיים שהוגשו, ביקשה המאשימה למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המיתחם ולהטיל עליה 11 חודשי מאסר בפועל, פסילה שלא תפחת מ-11 שנים בנכוי הפסילה המנהלית, פסילה ומאסר מותנים, תנאי ופצוי.

...

על אף זאת, החלטתי במקרה זה-לסטות במידת מה ממידת העונש אותו ראוי לגזור על הנאשמת, נוכח מצבה האישי המורכב.

נוכח זאת, ובאיזון בין שיקולי הענישה השונים סבורני, כי ישנו מקום לגזור על הנאשמת עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות השירות, למשך התקופה המרבית הקבועה בחוק.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות השירות.

ועוד, בכתב האישום המתוקן, הוספה לתאור התאונה בעובדות כתב האישום, עובדה מס' 6 כדלקמן: "6. המנוח רכב על הקטנוע כאשר בדמו חומר פעיל של סם מסוכן מסוג קאנביס THC בכמות 19.0 ng/ml , תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל של סם מסוכן מסוג קאנביסTHC-OIC ACID בכמות122.0 ng/ml וכן תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קוקאין Benzoylecgonine בכמות 229 ng/ml." הצדדים הציגו הסדר טיעון חתום ביניהם, הכולל הסכמה ל-"מסגרת עונשית" אשר לפיה המאשימה תטען לעונש מאסר בפועל של 11 חודשים וההגנה תטען ל-9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, בכפוף לבדיקת התאמתו של הנאשם לכך על ידי הממונה על עבו"ש בשב"ס. כן הוסכם בין הצדדים כי יושתו על הנאשם עונשים נוספים, בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש, כולל: מאסר מותנה, פסילה בפועל ופסילה על תנאי של רישיון הנהיגה, ותשלום פיצוי למשפחת המנוח.

...

לסיכום טוענת המאשימה, כי רף הענישה לה עתרה במסגרת הסדר הטיעון, משולב היטב עם העקרונות המנחים בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1997.

סיכום ביניים - מתחם הענישה: במקרה דנן - משהסכימו הצדדים על מתחם ענישה הכולל רכיב מאסר בפועל (שירוצה מאחורי סורג ובריח או בעבודות שרות), פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם בפועל ועל תנאי, ותשלום פיצוי עונשי למשפחת המנוח, אני קובע כי מתחם הענישה המקובלת, בהתחשב בפגיעה בערך המוגן ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים דומים, הינו בגבולות טווח העונשים להם טענו ב"כ הצדדים, על פי הסדר הטיעון שנחתם ביניהם.

בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל (19.11.12) (פורסם בנבו), לעניין ענישה בתיקי גרם מוות בתאונות דרכים נאמר כי: "הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם." בהתאם לכלל השלישי שנקבע בפס"ד "אלמוג", בחנתי את נסיבות התאונה שתוארו בעובדות כתב האישום והגעתי למסקנה כי התאונה ארעה עקב רשלנות בדרגה בינונית - גבוהה, מצדו של הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם לעונש, לאור הסדר הטיעון לעונש שנחתם ביניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים ואת עקרון קדושת החיים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המחרידות המתבטאות באבדן חייו של המנוח איתי אוחיון ז"ל, אשר משפחתו חבריו ומכריו כואבים בוודאי מאד את לכתו, אגזור את העונש ההולם לנאשם לדעתי במקרה זה, בתוך מתחם הענישה שקבעתי, כדלקמן.

ברע"פ 22/19 אייזיק נ' מדינת ישראל (10.01.22) – נדחתה בקשת רשות ערעור של נהגת שגרמה למותו של הולך רגל במעבר חציה ונקבע שרמת רשלנותה גבוהה לאחר שהודתה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על רכיבי ענישה.

בית המשפט גזר על המבקשת 11 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.