הוסכם על הצדדים כי גזר הדין יכלול רכיב מוסכם של פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 6 חודשים וזאת החל מיום 5.1.23.
בנוגע לנאשם 2, אשר הורשע בעבירות של איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו הגיעו הצדדים להסדר טיעון הכולל רכיבי ענישה מוסכמים והוטלו עליו מאסרים מותנים, קנס בסך 1,500 ₪ והתחייבות.
בעיניין זה, יפים דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 3209/10 אריאל מגר נ' מדינת ישראל (26.08.2010):
"נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות"
העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו פוגעת ביכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם בשמירה על הסדר הצבורי וכן פוגעת בעיקרון שילטון החוק.
...
עיינתי אף בפסיקה שהציגה ההגנה, ולא מצאתי כי היא תומכת בעמדתה, ועולה בקנה אחד עם נסיבות המקרה דנן, שכן הנאשם כלל לא עתר לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, ואין כל אינדיקציה לקיומו של הליך שיקומי בעניינו:
עפ"ג (חיפה) 9925-09-20 מוחמדין נ' מדינת ישראל (31.12.20) - נדחה ערעורו של המערער על גזר הדין שכלל 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בנסיבות המקרה דנן, כאשר כתב האישום המתוקן לא מציין את המהירות בה נסע הנאשם, ואף לא את קיומם של רכבים נוספים על הכביש, למעט ניידת המשטרה, כאשר העובדות המקימות את הנהיגה הפוחזת הן בעיקרן נהיגה מהירה תוך הימלטות משוטרים ופניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף שעה שהניידת קרובה אליו, אני סבורה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה מן החמורות, ועל מתחם העונש ההולם לנוע בין 6 חודשי מאסר שיכולו וירוצו בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
