במסגרת ההסדר הוסכם, כי המאשימה תטען לעונש של תשעה חודשי מאסר, שניתן וירוצו בעבודות שירות, וההגנה חופשית בטיעוניה.
הוא נעדר הרשעות קודמות אך תלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירה של החזקת סכין, אותה לדבריו החזיק לצורך עבודתו (להתייחסות שירות המבחן להליך תלוי ועומד ראו רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.09)).
על רקע זה, הומלץ להמנע ממאסר בפועל אך להטיל עונש מוחשי בדמות מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופצוי.
משלא הוסכם על כך בהסדר הטיעון (ראו נוסח מיום 15.2.13) ובהיעדר מניע כספי או תועלת כלכלית מן העבירה, לא מצאתי לכלול קנס במיתחם העונש ההולם.
...
אמנם, אני מקבל את טענת ההגנה שלא דובר בגורם היחיד לאירוע, שכן הטענות לרקע הקשור בחניה נתמכות בהסכמות בכתב האישום, לפיהן הנאשם 1 דרש מהמתלונן שלא לחנות במקום, כמו גם בתשובתו של המתלונן כי מותר לו לחנות שם. לא דובר אפוא בקרבן ש"נבחר" בצורה אקראית בהיותו יהודי, או במתקפה שתוכננה מצד הנאשמים כנגד יהודי שיקרה בדרכם.
שיקלול כל אלה, בשים לב למדיניות הענישה שעוצבה בנוגע לעבירות המבוצעות ממניע גזעני, מביאני למסקנה שלא מאפשרת לקבל את עתירת ההגנה, להימנע מהטלת מאסר או להסתפק בתקופת מאסר שעל הרף הנמוך של המתחם.
נתוניו האישיים וחריגות האירוע להתנהלות חייו משתלבת באופיו הבלתי-מתוכנן של האירוע, לכדי מסקנה לפיה דובר בכישלון נקודתי אשר, למרות חומרתו בגינה יישלמו מחיר, לא מאפיין את התנהלותו.
אני סבור כי הדבר יימצא בגזירת תקופת מאסר של חצי שנה, כעונש שנגזר על שותפיו של הנאשם למעשה.
