הסדר טיעון: הרשעה והריסה מותנית במחסן לא חוקי

כתב האישום הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית בשלושה אישומים כמפורט להלן: (-) באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין); החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הנאשם לא הסתפק בכך, אלא ניכנס באלימות לדירת המתלונן וגרם בה הרס רב, תוך השלכת חפציו לרחוב.

נקבע מיתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר בפועל בצרוף ענישה כלכלית; ת"פ 62472-03-19 מדינת ישראל נ' לוסיאנו חרמן אלברס (23.4.2023), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בשתי עבירות הסגת גבול בצוותא וגניבה בצוותא בכך שבשתי הזדמנויות טיפס על גדר בית עסק וגנב ממחסן סחורה בשווי של מעל ל-6,000 ₪.

...

ביום 3.6.19 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון במסגרתו הודו הנאשמים ולא הורשעו על מנת לאפשר להם לפנות בבקשה לסיום עניינם בהסדר מותנה.

הוטח בו שבבקשה להיתר משנת 2018 המחסן לא ממוקם איפה שהוא טוען והנאשם השיב שאינו מודד ואינו יודע לקרוא שרטוט או מפות.

אין מחלוקת, כי המבנה מושא כתב האישום, המחסן מהוה בנין ("כל מבנה...עץ... לרבות- כל חלק של מבנה...") כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ולכן "הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה" חייבים בהיתר.

נקבע שהשתהות באכיפת החוק אינה יוצרת מניעות למעט במקרים יוצאי-דופן.

סוף דבר המאשימה הוכיחה את אשמתם של הנאשמים בראיות מעבר לכל ספק סביר, ולא עלה בידם לעורר ספק סביר בראיות אלה או לשכנע שעומדת להם הגנה מן הצדק, ועל כן אני מרשיעה אותם בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר בגין בניה ושימוש במחסן בשטח של כ- 16 מ"ר. ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, במעמד הצדדים 3 מתוך 10

...

נוכח כל האמור לעיל, הוכיחה המאשימה מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמים בנו את המחסן ועשו בו שימוש ללא היתר ולא עלה בידם להוכיח קיומו של ספק סביר בראיות המאשימה.

נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנאשמים לשכנע, כי עומדת להם הגנה מן הצדק בשל השיהוי בהגשת כתב האישום.

סוף דבר המאשימה הוכיחה את אשמתם של הנאשמים בראיות מעבר לכל ספק סביר, ולא עלה בידם לעורר ספק סביר בראיות אלה או לשכנע שעומדת להם הגנה מן הצדק, ועל כן אני מרשיעה אותם בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר בגין בניה ושימוש במחסן בשטח של כ- 16 מ"ר. ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, במעמד הצדדים 3 מתוך 10

בעקבות הליך מקדמי שהתנהל בפני כב' השופטת העמיתה לילי יונג-גפר, גובש הסדר טיעון, וביום 3.1.21 הורשעו הנאשמים, על-פי הודאתם, בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום המתוקנים שהוגשו בעיניינם.

בהתאם לאישום החמשי, בתאריך 12.3.20, סמוך לשעה 1:00, התפרץ הנאשם לבית מישפחת שביט בבית שאן, באופן שפתח את דלת המחסן שהייתה סגורה, אך לא נעולה, וניכנס פנימה.

בחלק מהמקרים ניכנס הנאשם דרך דלת הבית שהייתה פתוחה, נטל מפתחות ונסע עם הרכב הגנוב, מבלי לגרום לכל נזק, ומבלי להזקק להרס ולאלימות.

לנאשם עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות קודמות (אחת מהן היתיישנה), בעבירות על חוק הכניסה לישראל, ובעבירות רכוש, בגינן הוטלו עליו בגזר-דין משנת 2017, 42 חודשי מאסר בפועל ועונשי מאסר מותנים.

גזר-הדין בת"פ (נצ') 51686-06-16 (מיום 11.7.17) הוגש לעיוני, וממנו עולה כי הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות בצוותא, גניבה בצוותא, גניבת רכב בצוותא, היתחזות ושימוש במסמך מזויף, ושהייה בלתי חוקית.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 25.6.20 ועד היום.

אני מורה על הפעלת עונשי המאסר על-תנאי שהוטלו על הנאשם בת"פ (נצ') 51686-06-16 (מיום 11.7.17), בני 12, 6 ו-3 חודשים, בחופף זה וזה ובמצטבר לעונש שהוטל.

אני מורה על הפעלת ההתחייבות שהוטלה על הנאשם בת"פ (נצ') 51686-06-16 (מיום 11.7.17), בסך 5,000 ₪.

בדיון שהתקיים ביום 16.5.22 הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון חלקי במסגרתו הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום, תורשע על פי הודאתה והצדדים יטענו לעניין העונש.

בשורה ארוכה של גזרי דין בתי המשפט עמדו על השיטה הפסולה של בנייה לפני קבלת היתר כדין וקבעו כי כל בנייה ללא היתר היא בבחינת עשיית דין עצמי, שאין לתת לה יד, הגם שהבניה תואמת תב"ע והיתר הוא על פניו בהשג יד. ברע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.11.10), בית המשפט העליון היתייחס לנוהג הפסול של בניה לפני קבלת היתר והכשרת הבניה בדיעבד וקבע: " עבירות תיכנון ובניה הן תופעה רחבת הקף והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה, אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טפול מתמיד, יעיל וללא פשרות. פתיחת הליכים להסדרתה בדיעבד של בניה בלתי חוקית, לאחר התחלת עבודות הבניה, אין בה כדי להכשיר במישור העונשי את העבירות. ייעודם של צוי ההריסה המינהליים הוא בהפסקתו המיידית של הנוהג הפסול, שבו מבקש עבריין הבנייה לקבוע עובדות בשטח ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את ההיתרים הנדרשים...". בית המשפט העליון הפנה באותו הליך להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8.1150 'בקשות לדחיית דיון בהליכים פליליים בשל הגשת בקשה להיתר או תוכנית' בה צוין בין היתר- " פעולה מצד הנאשם להכשרת הבניה או השמוש הבלתי חוקיים לאחר שננקטו נגדו הליכים פליליים, אין בה כדי להצדיק הקלה בעונשו בגין מעשה העבירה, להבדיל מהתחשבות לעניין אפשרות של עיכוב ביצוע ... על כן יש לידרוש ענישה חמורה ומרתיעה, כספית ואחרת, גם אם בנתיים הוכשרה הבנייה בדיעבד, שכן אחרת לא תהיה כל הרתעה מפני עבריינות בנייה". מדיניות הענישה הנוהגת - בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות התיכנון והבניה בהקף דומה להקף הבנייה בעניינינו, מעלה כי בעבירות בהיקפי בנייה דומים הוטלו על הנאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 8029/18 מנחם אופיר נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת הנגב (פורסם בנבו, 17.3.19) נדחתה בקשת רשות ערעור כנגד גזר דין שחייב את הנאשם בתשלום קנס בסך 20,000 ₪ והיטל השבחה בסך 20,000 ₪ בגין שימוש בשטח המיועד על פי התוכנית לשמש לחניה מקורה, אשר שימש למשרד ולמחסן.

בעפ"א (באר שבע) 8690-03-13 אבו אלקיען נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.5.13) נדחה ערעור שהוגש על גזר דין במסגרתו הושת על הנאשם קנס בסך 87,000 ₪ בנוסף ל– 4 חודשי מאסר מותנה וצוי הריסה ואיסור שימוש בגין בניית שני מבני בטון ובלוקים למגורים בשטח של כ – 50 מ"ר כל אחד, ללא היתר, בשטח ביעוד שצ"פ ויער.

בתו"ב (ב"ש) 34391-05-21 ועדה מקומית לתיכנון ובניה עומר נ' חלי כהן (נבו, 14.4.22) בית המשפט אישר הסדר טיעון במסגרתו הוסכם על מיתחם קנס בין 5,000 ₪ ל – 30,000 ₪ וגזר קנס בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים (קנס כולל ע"ס 10,000 ₪) בגין עבודות בניה ושימוש ללא היתר שכללו: הריסה חלקית של חדר מגורים בשטח של כ – 37.5 מ"ר, הריסה של קירות חצוניים בפינות הבית, שינוי מיקום כניסה של מבנה, הריסה חלקית של גג הבית בשטח של כ – 112 מ"ר, שינויים במערכת הסניטרית והקמת גדר באורך של כ – 25 מ"א. בית המשפט אישר את מיתחם העונש לו עתרו הצדדים במשותף, תוך שקבע כי הוא "נוטה לקולא באופן משמעותי הן בחלקו התחתון והן בחלקו העליון". *** לא ניתן היתר לבניה עד למועד מתן גזר הדין.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בסך 7,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-7 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.7.22 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

הנאשם שלפניי הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירת הצתה - עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

ראו ע"פ 4743/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (17.8.2022) (להלן: "עניין פלוני"): "מעשה ההצתה יוצר מצב ומקים סיכון שלאדם אין שליטה עליו – אש. רבות נכתב על המסוכנות שטמונה בעבירת ההצתה ... . האש היא אכזרית. היא חמקמקה. היא עוצמתית. הסכנה הטמונה בה היא רבה, ותוצאותיה אין לשער. האש יכולה להתפשט תוך שניות ודקות. היא יכולה לגרום לנזק אדיר לרכוש. היא יכולה לגרום למוות. האש לא מבדילה בין אדם אחד לאחר, או בין מי שמעורב בסכסוך כלשהוא – 'היעד' של מבצע העבירה – לבין צד שלישי חסר מזל אשר היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ... . לא בכדי הביטוי 'כאש בשדה קוצים' מצא מקומו בשפתנו – באש יש פוטנציאל להרס ולחורבן, והיא מתפשטת במהירות. מי שמבצע את עבירת ההצתה, למעשה לוקח בחשבון שמרגע השלכת הגפרור, הגחל, או הסיגר, משתנה נוסף ניכנס לתמונה, עליו אין לו שליטה, ושהנזק הפוטנציאלי ממנו הוא רחב הקף – האש." בהמשך פסק דינו ציין כב' השופט י' עמית, כי "הגיעה איפוא העת להעלות באופן משמעותי את רף הענישה בעבירות הצתה, כאשר העונש הוא המסר אל מול המסר העברייני האלים שבמעשה ההצתה". בהחמירו בעונש אשר הושת על המשיב דשם, הביא בית המשפט העליון בחשבון, בין היתר, כי "... העלאת רף הענישה בעבירות הצתה בנסיבות כגון דא או בעבירות הצתה שבבסיסן תופעת 'פרוטקשן' או כדרך לפיתרון סכסוכים עיסקיים 'צריכה להעשות בהדרגתיות, תוך בחינה כפולה של רף הענישה הנוהג, הן ביחס לעבירות הקונקרטיות שבפניו, והן ביחס לעבירות אחרות בדיני העונשין' (השוו ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, 774 (2011))" (שם, בפיסקה 18).

בית המשפט המחוזי קבע מיתחם הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים; הפעיל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים, וזאת לצד השתת מאסרים על תנאי.

במועד אחר שב המערער אל אותו הבניין כשהוא נושא עמו חומר דליק וגפרורים; עלה אל הקומה הראשונה והצית את אחת הדלתות בקומה, בסובארו כי מדובר בדלת דירתו של פלוני, בעוד שדובר בדלת מחסן של אחד השכנים המתגורר צמוד למחסן ושהה אותה העת בביתו.

על פי המתואר, בצהריי היום, משקיבל המערער זימון לבית משפט בשל כתב אישום נגד בנו בגין בניה בלתי חוקית, נסע המערער לבניין הערייה, אך לא הייתה קבלת קהל.

...

הערעור נדחה.

משבכתב האישום המתוקן לא פורש הנזק, אף לא בקירוב, ובשים לב לאופיו של הנזק, ניתן לומר בזהירות המתחייבת כי הנזק אינו רב. על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, כמו גם מדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את עבירת ההצתה שביצע הנאשם נע בין 14 חודשי מאסר בפועל לבין 40 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: · שישה עשר (16) חודשי מאסר בפועל.