במסגרת הסדר טיעון, ביום 30/12/19 הנתבעים הודו בעובדות שפורטו בכתב אישום מתוקן ובית המשפט הרשיע אותם במגוון עבירות.
הנתבע 1 הורשע ב- 7 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ב- 7 עבירות של היתחזות לעובד ציבור, ב- 3 עבירות של ניסיון לקבלת דבר בתחבולה, בעבירת ניסיון לקבל דבר במירמה ובעבירת זיוף בנסיבות מחמירות.
בעניינינו, גזר הדין של בית משפט השלום בכפר סבא בהליך הפלילי (כב' השופטת מרב גרינברג) היתייחס לחומרה המרובה שנלוותה למעשיו של הנתבע 1:
"דומה, כי קשה להפריז בחומרת המעשים בגינם הורשע הנאשם, אלו שבוצעו בצוותא עם הנאשמים, ואלו שביצע לבדו. המעשים בוצעו במשך תקופה ממושכת תוך ניצול מקומם של מקצועו והאמון המלא שנתנו בו לקוחותיו, מכריו ובני משפחתו. מעשיו פגעו פגיעה קשה, לעיתים הרסנית, במתלוננים, שמם הטוב, פרטיותם, רכושם, שלוות חייהם ושלומם הנפשי והפיזי. היתנהלותו המרמתית פגעה אף בחופש הפעולה ובחופש הבחירה של הקורבנות המרומים. עוד פגעו מעשיו בחומרה בחובותיו המקצועיות כעורך דין, חובת הנאמנות ללקוחותיו, בקדושת המיקצוע ובתדמיתו. המדובר במעילה בלתי נסלחת באבני הראשה של מיקצוע עריכת הדין, ערכי הנאמנות, היושר וטוהר המידות" (עמ' 70 לגזה"ד, ש' 28-21).
...
לאחר ששקלתי את הדברים, ובנסיבות העניין, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪ ולתובעת 2 פיצוי בסך של 10,000 ₪.
פיצויים עונשיים
בפסק הדין בעניין רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים - 6/7/09), שאליו הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו, עמד בית המשפט העליון על המקרים שבהם ראוי לפסוק פיצויים עונשיים, כדלקמן (סעיפים כ"ב-כ"ד לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין):
"הפסיקה הישראלית הכירה, כמעט מראשית דרכה, באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים ... פיצויים אלה 'לא באו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הם מעניקים לו פיצוי העולה על נזקו. הם נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק' ... ברם, 'בית המשפט לא ייטה לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים'. בעבר נדרשתי לטעמה של הגישה המצמצמת: 'הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו 'ריפוי' או 'תיקון', כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד...'. ובמקום אחר: 'מטרתם של הפיצויים העונשיים היא להעניש את המזיק... ובמיוחד להרתיע את המזיק ואחרים... הם ניתנים ככלל בנסיבות חריגות'".
ובהמשך:
"כיצד משפיעה סנקציה שהושתה במסגרת הליך פלילי על האפשרות לפסוק פיצוי עונשי בהליך אזרחי? סבורני, כי אם ככלל ייפסקו פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, במקרה שנגזר עונש בהליך פלילי מדובר יהיה בחריגים שבחריגים (חריגים עד שקשה לתת להם דוגמה, ויתכן שעסקינן במקרים בהם מסיבה כלשהי לא ניתן היה להשית ענישה פלילית מספקת). הטעם לכך ברור. הרציונל לפסיקת פיצויים עונשיים 'הוא עונשי והרתעתי' ... הם 'נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק' ... ככלל, כאשר מנוהל הליך פלילי, מושגות תכליות אלה בהליך הפלילי - זהו מקומן הטבעי ואין להן מקום של ממש בהליך האזרחי. לפיכך, ככלל, פיצוי עונשי 'יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל' ... זוהי כאמור דרך המלך, ויתכנו מקרים חריגים שבחריגים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם לאחר ענישה פלילית. קרי, הסמכות העיונית העקרונית לעשות זאת קיימת".
גישה מעט שונה ניתן למצוא בהערותיו של כב' השופט ריבלין (בעמ' 17-16 לפסה"ד):
"שנית, לגבי הפיצויים העונשיים. חברי מזכיר בפסק-דינו את הגישה המסורתית המנתחת את הפיצויים מסוג זה לאור מטרות עונשיות קלאסיות. קיימות גישות שלפיהן 'הפיצוי העונשי' מעוגן במטרות 'נזיקיות' יותר, הן במישור ההרתעה היעילה הן במישור התרופתי ... ברי כי תפיסות אלה (שטרם נדונו במשפטנו) עשויות להשליך על שאלת היחס בין הסנקציה הנפסקת בהליך פלילי לבין הפיצוי 'העונשי' הנפסק בהליך נזיקי; אולם נושא זה לא התעורר בענייננו והוא יוותר בצריך-עיון. ככל שמדובר בגישה המסורתית והמקובלת המתייחסת לפיצוי העונשי במונחים של גמול, חינוך וכד', סביר לומר שהנטייה לפסוק פיצוי זה תפחת במקום שתכליות אלה מוצו בהליך פלילי שהתקיים קודם לכן. ראוי לציין עם זאת כי העובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי (לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) אין לה נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצוי עונשי בהליך הנזיקי, וזאת הן לאור היותה של הסמכות שבסעיף 77 הנ"ל סמכות אזרחית-בגרעינה ... הן לאור הסכומים הנמוכים שנפסקים בפועל מכוח סמכות זו (והמקרה שלפנינו יוכיח)".
ב"כ התובעים הפנה מצדו למספר פסקי דין שבהם בתי המשפט מצאו לנכון לחייב בפיצויים עונשיים.
לפיכך אני מחייב את הנתבע 1 בתשלום פיצוי עונשי לתובעים בסך של 20,000 ₪.