הסדר טיעון, ראיות לעונש וטיעונים לעונש

ההליך וכתב האישום הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם, במסגרת הסדר טיעון שכלל את תיקון כתב האישום בעבירות הבאות: סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (נאשם 1 בלבד) ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין (נאשם 2 בלבד).

טיעוני הצדדים בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מבצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים הם פגיעה ביסודות הסדר החברתי ובמרקם חייהם וחירותם של הנסחטים, הן במישור האישי והן במישור הכלכלי.

גזירת העונש בתוך המיתחם בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים בתוך המיתחם שנקבע לגביהם, נתתי דעתי להודאתם, שניתנה בשלב מוקדם של ההליך ועוד בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק.

...

בנסיבות, סבורני כי יש לקבוע אותו מתחם לגבי שני הנאשמים, בשים לב לעבירות בהן הורשע כל אחד מהם.

נוכח הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בענייננו, נסיבות ביצוען ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם מצוי בטווח שבין 8 עד 20 חודשים.

על יסוד מקבץ האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 24.10.2022.

בין הצדדים נקשר הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לענין העונש, במסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם הודה והורשע בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טיעוני הצדדים על פה; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקירי שירות המבחן למבוגרים; עיין בפסיקה שהוגשה; ולאחר ששמע דברו האחרון של הנאשם; גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן: 9 חדשי מאסר בפועל; הפעל 8 חודשי מאסר על תנאי מיגזר הדין ת/2, בחופף; סך הכל, ירצה הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל.

...

לעבירות אלה השלכות – הן מבחינת שלום הציבור ובריאותו, והן השלכות כלכליות, תוך גלגול כספים לא מדווחים, בהיקף גדול, אשר, בסופו של דבר, מגיעים למימון פשיעה, הימורים ושאר תופעות שליליות הפוגעות בכלכלת המדינה ובחברה.

ראו למשל, דברי בית המשפט העליון ביחס לעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

סופו של יום, בית המשפט אינו יכול לכפות הליך טיפולי על מי שהמציאות מוכיחה, שאינו מסוגל לעמוד בו. בנסיבות האמורות, לאחר שהוזהר הנאשם מספר פעמים מההשלכות של אי שיתוף הפעולה עם צו השל"צ וכן עם צו המבחן, אין מנוס מהשתת עונש מאסר בפועל.

על-פי הכרעת הדין מיום 15.5.2023, הנאשם, יליד 1986 (כבן 37) הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישה בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק) ובעבירת החזקת תחמושת ואביזר תחמושת, לפי סעיף 144(א) סיפה בחוק זה. הסדר הטיעון כלל את תיקון כתב האישום אך לא כלל הסכמה בעיניין העונש.

הטיעונים לעונש נשמעו ביום 18.6.2023.

הבקשה להזמנת תסקיר נדחתה בהעדר חובת הגשת תסקיר לעונש, בהיתחשב בכך שההמתנה להגשתו לגבי מי שאינו עצור עשויה להימשך כתשעה חודשים וכן מהטעם שהנאשם יוכל לבסס את כלל טענותיו בראיות שיגיש.

...

הערעור נדחה.

כתב האישום המתוקן: הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע העבירות הבאות: הנאשם 1 – הורשע בעבירות של סיוע לתקיפה הגורמת חבלה ממשית –לפי סעיף 380 + 31 לחוק העונשין; הסגת גבול בצוותא - עבירה לפי סעיפים 447(א) (1) + 29 לחוק העונשין; סיוע לכניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה – לפי סעיף 406(א) + 31 לחוק העונשין; סיוע לגניבה – עבירה לפי סעיף 384 + 31 לחוק העונשין.

ראיות לעונש: ב"כ המאשימה הגישה את הרשעותיו של הנאשם 1 לעונש (ג/1).

דברים אלו קיבלו ביטוי מפורש גם בספרות, ראו מאמרו של פרופ' אורן גזל אייל, "חריגה ממיתחם העונש ההולם", ספר דורית בייניש (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, (2015), שם נאמרו הדברים הבאים: "יש להעדיף את פירוש המאפשר חריגה מהמתחם כשהדבר דרוש לעשיית צדק. שנית, אם מותר לבית המשפט לקבוע חריג להסדרי טיעון, אין לדעתי מניעה גם לקבוע חריג לעניין עשיית הצדק... גם בעבר פיתחו בתי המשפט חריגים לחוק כדי להגן על נאשמים מפני תוצאות שאינן צודקות. כך, הכלל של הגנה מן הצדק, שעוגן בסופו של הליך בחקיקה, פותח בפסיקה. למעשה כלל זה יכול במקרים מסוימים להוות בסיס לחריגה מטעמי צדק, שכן בית המשפט הכיר באפשרות שהגנה מהצדק תוביל להקלה בעונש במקום ביטול כתב האישום כולו, כשתוצאה זו מספיקה...". כבר בתחילת ההליך עלה נושא השהוי בהגשת כתב האישום על הפרק.

הפרקליטה היתמקדה בטיעוניה לעונש ולא נתנה מענה של ממש לטענת השהוי שהעלתה ההגנה והשלכותיו בשלב העונש.

...

בית המשפט מצא טעם בטענה וביקש התייחסות מפורטת של הפרקליט המטפל, עוד נקבע, כי עניין זה יידון לאחר שמיעת עדותו של המתלונן.

סבורני, כי עונשים אלה, יאזנו נכונה בין שיקולי הענישה השונים, וישקפו, מחד, את חומרת המעשים, ואת הצורך בהשתת עונשי מאסר ממשיים בגינם, ומאידך, יתנו ביטוי לשיקולי הצדק, הנוגעים לזמן הרב שחלף עד שהועמדו לדין, לעינוי הדין, לקושי האינהרנטי שנוצר בניהול ההליכים הפליליים נגדם בחלוף זמן רב, וכן להיחלשות יעילות ואפקטיביות הענישה, שעה שהנאשמים נותנים את הדין היום, על מעשים שבוצעו לפני שנים רבות.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 – 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות שירוצו במרכז קהילתי "קולייר", ברח' צין 19, אילת.

גזר הדין בת"פ 46713-10-19 בבית משפט השלום לנוער בירושלים מיום 11.2.2020 (שעניינו ההרשעה השלישית משנת 2020), שבמסגרתו נדון בין השאר, ל-6 חודשי מאסר מותנה, אם תוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר יעבור את העבירה שבה הורשע או ניסיון לעבור עבירה זו. מטעם הנאשם לא הוגשו ראיות לעונש.

לבסוף ולשאלת בית המשפט, באת-כוח המאשימה מסרה כי עומר מחמוד הורשע במסגרת הסדר טיעון, אך טרם נשמעו הטענות לעונש ודינו טרם נגזר (ת"פ (מחוזי ירושלים) 69334-12-21).

...

ערעורו נדחה וערעור המדינה התקבל, תוך החמרת המאסר בפועל ל-32 חודש.

הערעור נדחה.

הערעור נדחה.