הסדר טיעון ותיקון כתב אישום והרשעה בהודאת הנאשם

בת.פ. 10159-04-18 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' שלודי נכרת הסדר טיעון, שכלל תיקון לכתב האישום, ואשר במסגרתו הורשע הנאשם לפי הודאתו בעבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

...

אף כי סבורני כי יש מקום להשית על הנאשמים ענישה מוחשית, במרכזו של מתחם הענישה, לנוכח נסיבותיהם האישיות ימוקמו הם בתחתית המתחם.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר של כל אחד מן הנאשמים.

הנני מורה על חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה, רכב מסוג מזדה 3 מספר רישוי 93-263-64 וכספי השוד שנתפסו ומצויים בידי היחידה החוקרת (20,840 ₪ ו- 2,064 ₪ נוספים).

בהמשך להליך הוכחות שנוהל כימעט עד לתום פרשת התביעה, הגיעו הצדדים ביום 16.2.22 להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום לקולה, והנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיפים 380 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגה ללא רישיון נהיגה - פקע מעל שנתיים עובר לבצוע העבירה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

...

אשר לעונשים הנלווים, מקובלת עליי עמדתה של המאשימה, לפיה יש לגזור על הנאשם עונשי מאסר על-תנאי מרתיעים, בצד פיצוי הולם לנפגע העבירה, ופסילת רישיון הנהיגה של הנאשם – הן בפועל והן על-תנאי.

למעלה מן הצורך, אין בידי לקבל את הטענה לפיה נתון זה כשלעצמו מצדיק הקלה בעונשו של הנאשם.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 2.5.20 – 11.6.20, ובמצטבר לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין העבירות כדלקמן: · גניבת רכב, בנגוד לסעיף 413ב' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (שתי עבירות); · שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום או מסירתו לאחר, בידיעה שהוא עלול להשתמש בו בכוונה להונות, בנגוד לסעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט – 2019 (חמש עבירות).

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות ובעבירות שבכתב האישום המתוקן.

· עפ"ג 30123-10-22 אבו מערוף נ' מדינת ישראל - המערער הורשע, יחד עם אחר, לאחר הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבת רכב, קבלת רכב גנוב (נאשם 1 – המערער) וסיוע לקבלת רכב גנוב (נאשם 2).

...

בית המשפט נעתר לבקשת ההגנה, אולם ההגנה לא הגישה טיעוניה, ומכאן – כי זנחה בקשתה זו. מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש מי מהצדדים לא הציג ראיות לענין העונש.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בתסקיר שירות המבחן; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א שהיא מסוג עוון; קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן 1, ע.ת. 2 בכתב האישום המתוקן, בסך 15,000 ₪; פיצוי למתלונן 2, ע.ת. 1 בכתב האישום המתוקן, בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו ב- 12 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.04.23 ובכל 15 לחודש העוקב.

בין הצדדים נקשר הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום והנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

...

בסופו של דבר, התמיד הנאשם בהליך הטיפולי, נגמל מסמים וניתק את עצמו מהסביבה השולית בה היה.

לאור כל האמור, במקרה מיוחד זה, ומבלי שיהיה בכך כדי להשליך על מקרים אחרים, מוצא בית המשפט לאמץ המלצתו השיקומית של שירות המבחן למבוגרים, תוך חריגה ממתחם העונש ההולם, על מנת לאפשר לנאשם את המשך ההליך הטיפולי שהחל ולאפשר לו להמשיך לשקם את חייו ולדאוג לעתידו.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

...

משנמנע הנאשם מלהתייצב אצל הממונה פעם אחר פעם – לא נמצא מתאים לריצוי מאסר בדרך זו. כאמור לעיל, לא מצא בית המשפט להפנות את הנאשם פעם נוספת לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

הרכב השופטים בבית המשפט העליון קבע, פה אחד, כי תקופת התנאי השיפוטית תחול מיום שחרור הנאשם מעבודות השירות (ראו פסקה 26 לפסק הדין): אני סבור אפוא כי יש לגזור מעתה גזירה שווה בין נידון שהוטל עליו עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, לבין נידון המרצה את עונשו בין כותלי בית הסוהר – תקופת התנאי השיפוטית תחל בשני המקרים, בהעדר קביעה אחרת בגזר הדין, ביום שחרורם מעבודות השירות או מבית הסוהר.

עובדה זו, ביחד עם הרשעותיו הקודמות של הנאשם – הן הרשעתו הפלילית והן ההרשעות התעבורתיות; כאשר, כאמור, אפילו מאסר מותנה – לא היה בו כדי להרתיעו – מחייבת, זו הפעם, עונש מאסר בפועל בכליאה ממשית (וגם מטעם זה, אף לא מצא בית המשפט טעם להפנותו בפעם הרביעית אל הממונה).